ההחלטה התקבלה למעשה כבר לפני חמישה חודשים, אבל היום (חמישי) זה הפך רשמי: דני בונדר פרש מכדורגל בגיל 27, אחרי סדרה של פציעות מהן כבר לא יכול היה להתאושש. "יש לי הרבה מה לומר, ואינסטגרם לא תמיד מספיק, אבל בימים שהרשתות החברתיות חזקות מהכול, בכל זאת אשתף אתכם כאן", כתב בונדר בחשבון האישי שלו.
"אחרי קריירה קצרה מאוד ובגיל שבו שחקנים מגיעים לשיאם", כתב בנוסף מגן נבחרת ישראל לשעבר, "אני נפרד מהמשחק שהיה החלק הכי גדול בחיי, המשחק שלימד אותי את החיים, המשחק שגרם לי לעזוב את הבית בגיל 15 ברדיפה אחרי החלום, והמשחק שהביא אותי בעיקר לשיאים הגבוהים ביותר ששחקן יכול להגיע".
"בקריירה מקצועית של תשע שנים הספקתי הרבה - אליפות, גביעים, אליפות אירופה עם הצעירה, נבחרת בוגרת, ליגת האלופות, ליגה אירופית וקריירה קצרה מעבר לים", סיכם בונדר את דברי הפרידה, "אני מודה לכל השחקנים שחלקתי איתם אותו חדר הלבשה, מאמנים, רופאים, פיזיותרפיסטים, הנהלות. תודה ענקית למשפחה שהיתה איתי תמיד בטוב וברע, ולהם החלק הגדול בקריירה הקצרה והמדהימה שלי. תודה ענקית לכולם".
דני בונדר גדל במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, וערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים כבר בגיל 17, כשהוא נחשב להבטחה גדולה. ב-2006/7 הוא קרע את רצועות הברך והחמיץ את המשך העונה, ובעונה שלאחר מכן נפצע שוב בצורה קשה. אחרי שהתאושש שוב, ניסה את כוחו בקרית שמונה. אחרי עונת השאלה הוא חזר להפועל תל אביב, והיה שותף לדאבל של האדומים.
בעונת 2011/12 בונדר החל את ההרפתקה האירופית שלו, כשחתם בניז'ני נובגורוד הרוסית, אבל אחרי 14 הופעות בלבד שוחרר מהקבוצה. פציעות חוזרות ונשנות ומצב רפואי שלא מבשר טובות הביאו את בונדר להחליט לתלות את הנעליים כבר בגיל 27. הוא מסיים קריירה עם אליפות אחת (2010), שלוש זכיות בגביע המדינה (2007, 2010, 2011), הופעה בשלב הבתים של הליגה האירופית ו-7 הופעות במדי הנבחרת הבוגרת של ישראל.