הקונצנזוס: על סודות הקסם של דרור קשטן

ועם כל הכבוד לכדורגל המודרני, שבמידה רבה פלט את קשטן החוצה, קשה לחשוב היום על דמות כל כך מובחנת בכדורגל שלנו. על כל כך הרבה מאפיינים שנקשרים לדמות אחת ספציפית. מהחמסה, חולצת התכלת ההדוקה, ה"יש" אחרי שערים עם אגרופים קפוצים כלפי מעלה, הראיונות השקטים והסמכותיים אחרי משחקים. ה"היבט" הקלאסי. קשטן היה דמות שאפשר להזדהות איתה, ללכת אחריה, להאמין בה - אם אתה שחקן, וגם אם אתה אוהד. דמות שנותנת לך את ההרגשה העמוקה שיהיה בסדר. שהקבוצה שלך בידיים טובות.

והשלל ברור: שש אליפויות בקריירה, הכי הרבה יחד עם דוביד שוייצר ז"ל. עוד שישה גביעים. קמפיין בלתי נשכח אחד באירופה, ואינספור נצחונות מכריעים. אבל אפילו יותר מההצלחות עם הקבוצות הגדולות והעשירות - שווה לשים לב דווקא לפרטי השוליים ברזומה שלו. הפועל כפר סבא זכתה רק באליפות אחת בהיסטוריה שלה; זה היה עם קשטן. מתי הפועל פ"ת זכתה בתואר האחרון שלה? גביע הטוטו ב-2004/05. המאמן היה קשטן. למען השם, האיש לקח גביע עם הפועל לוד (1984)! הוא רשם הישגים כמעט בכל מקום בו דרך, משאיר אחריו לא רק מתכת בארון הגביעים, אלא גם אוהדי כדורגל שנשבעים בשמו.

ספק אם באמת אפשר למדוד את שאלת "גדול המאמנים בכל הזמנים". זו שאלה של השקפה, ולכל אחד תהיה את התשובה שלו. התשובה שלי, בכל אופן, ברורה: מי שגדל בסוף שנות השמונים, והפך להיות אוהד כדורגל בסוף שנות התשעים, לא יכול שלא להסתכל על קשטן בהערצה. האיש שלא הפסיק לנצח, לשבור תקרות זכוכית, להביא לקבוצה שלו את הרגעים המאושרים בתולדותיה.

נזכור אותך תמיד, דרור. תודה