כנראה שזה לא יכול היה להיגמר אחרת: כמה שעות לפני המשחק מול פיינורד, הגיעה ההודעה הרשמית לפיה מוחמד אבו פאני ימשיך במכבי חיפה. כיאה לכל "סאגה" מהסוג הזה, שני הצדדים עלו על עץ גבוה - שניהם ירדו ממנו לאט לאט, והכל נסגר ממש ברגע האחרון. בשורה התחתונה, לאבו פאני לא היה מקום אמיתי אחר לשחק בו כדורגל, ומכבי חיפה לא יכולה היתה להרשות לעצמה לוותר על אחד השחקנים הכי טובים בסגל שלה. כל הדרכים הובילו להסכם - שבסופו של דבר, הושג, לרווחת כולם.
אלא שאחרי שסאגת אבו פאני הגיעה לסיום, צריך להודות שהיא שמה על השולחן בעיה אמיתית, הנוגעת לשחקנים ב"שנת חוזה": כי עד השגת ההסכם, אבו פאני (שפתח את העונה מצוין) לא היה בסגל של מכבי חיפה לשני משחקים - מול חדרה ומול בני סכנין. הירוקים לא הסכימו לשתף אותו, כסוג של "סנקציה" כלפי הקשר: אם לא תחתום, לא תשחק. תיאורטית, אם הצדדים לא היו מצליחים להגיע להסכם, אחד השחקנים הטובים בליגה הישראלית לא היה משחק כדורגל (לפחות) עד חלון ההעברות של ינואר.
ומעבר לבעיה המוסרית שיש ביצירת ההתנייה הזו, חשוב לזכור שיש עוד צדדים במשוואה - למשל, נבחרת ישראל שאבו פאני הגיע למחזור המשחקים שלה (נגד איי פארו, אוסטריה ודנמרק) כשהוא אינו בכושר משחק. וכך גם האינטרס של הכדורגל הישראלי כולו: אבו פאני הוא שחקן בעלייה, שדקות המשחק בתקופה הזו קריטיות לו במיוחד. היעדרות ממושכת עלולה היתה לפגוע בו באופן ארוך טווח, במה שהיה פוגם ביכולות שלו וגורם לכך שכולם יפסידו (כולל מכבי חיפה עצמה).
יחד עם זאת, מדובר בבעיה שקשה לפתור באופן חוקי: אי אפשר לאלץ קבוצה לשתף שחקן בניגוד לרצונה, אי אפשר להכריח מאמן להכניס שחקן לסגל. אומנם בתקנון ההתאחדות יש סעיף הקורא לקבוצות "לעלות עם ההרכב החזק ביותר", אבל השאלה מהו "הרכב חזק" נתונה לפרשנות, ומאמנים תמיד יוכלו לספק את הסיבה המקצועית מדוע דווקא השחקן הזה לא נבחר. האכיפה של העניין היא קשה.
אבל מנגד, יש אינטרס ברור לכולם - מאמנים, שחקנים, אוהדים - שהשחקנים הטובים ביותר יהיו זמינים בכל מצב, כל עוד הם בריאים. אז מה עושים? אחד הפתרונות שניתן להציע הוא חובת בוררות, במקרה של מחלוקת בין הקבוצה ובין השחקן; והגדרה ברורה לפיה כל עוד הבוררות מתרחשת, השחקן מחויב לשחק בקבוצה שלו כל עוד הוא כשיר פיזית.
אסור שהסוגיה הניהולית או העניינים הכלכליים יתערבו במשחק ובטוהר שלו. ובמילים אחרות, השאלה היא האם אבו פאני צריך לשחק, צריכה להישאר בתחום המקצועי בלבד. היא אינה יכולה להיות קשורה לענייניו הכלכליים או האישיים. גם אם מכבי חיפה היתה מעוניינת להיפרד מאבו פאני, הרי שהיה לה קשה הרבה יותר למכור או לשחרר אותו לקבוצה אחרת, כאשר הוא לא משחק. ובכך, כל הצדדים מפסידים.
בשורה התחתונה, סאגת מוחמד אבו פאני ומכבי חיפה אמנם נגמרה בצורה הטובה ביותר, אבל משאירה סימני שאלה קשים לגבי היכולת להפריד בין הכלכלי למקצועי. האינטרס של כולנו הוא שהקבוצות שאנחנו רואים תשחקנה בסגל הטוב ביותר האפשרי. ואם יש בעיות מחוץ למגרש, הן צריכות גם להיפתר שם.