קבוצה, מעל הכל: נבחרת בלי טיפת אגו
האגו נשאר בצד, הסטטיסטיקה לא מעניינת ושחקניו של אדלשטיין רוצים דבר אחד: לנצח. רועי חגאי על המחוייבות, ההכנה הטקטית המושלמת והיתרון של ישראל במשחק המעבר
שאף אחד לא יספר לכם אחרת - הדבר הכי חשוב בספורט זה ביטחון. המשחק נגד נבחרת רוסיה הכניס בנבחרת ישראל כל כך הרבה ביטחון, שאפשר היה לראות כבר מהרגע הראשון על העיניים של ארז אדלשטיין והשחקנים שאת המשחק מול פינלנד אנחנו מנצחים.
נתחיל מהסוף להתחלה. הרגע שבו ארז אדלשטיין הוציא את דיאור פישר דקה לסיום המשחק בשביל להודות לו על המאמץ מסביר הכל. פישר נתן את המשחק הכי טוב שלו בנבחרת. זכיתי לאמן אותו תקופה קצרה במכבי ת"א, ומעולם לא ראיתי אותו כל כך מחוייב, במיוחד מבחינה הגנתית. השחקנים משחקים לחלוטין בלי אגו, לא מעניין אותם המספרים והסטטיסטיקה אלא רק דבר אחד – לנצח.
מבחינה טקטית הגענו מוכנים. ארז אמר בתחילת הקמפיין שהוא מדבר עם השחקנים רק על הגנה ואפשר היה לראות זאת הלכה למעשה. המאמנים סימנו את ווילסון וקופונן, אבל אפילו בחלום הכי ורוד הם לא חשבנו שנעצור את שניהם על 9 נקודות (ביחד) עם 4 מ-19 מהשדה - הישג הגנתי מדהים. כשמשחקים נגד פינלנד, קודם כל צריך לעצור את הפיק-אנד-רול והנבחרת עשתה זאת על ידי יציאה חזקה של פישר ורוטציות מהירות של שאר השחקנים. כמובן שגם הלחץ של הגארדים על הכדור, בראשות מקל, לימונד ואוחיון עזרה במאמץ ההגנתי.
הנבחרת משחקת כרגע ב-2 סגנונות הגנתיים. ברגע שפישר משחק בעמדה מספר 5, אז הטיפול בפיק-אנד-רול הוא עם עזרה וחזרה גבוהה, וכשפישר בחוץ אנחנו משחקים בהרכב של פורוורדים עם כדיר ואליהו בעמדות הגבוהים כ-4 ו-5 והנבחרת עוברת להגנת חילופים. מדהים לראות את מקל, לימונד ואוחיון נלחמים עם הגבוהים של הנבחרות היריבות, מתעקשים לא לקבל עזרה ולהישאר 1 על 1 כי כל עזרה ודאבל-אפ בהגנה יכול להוביל לשלשה חופשית.
מבחינה התקפית עשינו המון סלים קלים במתפרצות שזה הנשק הכי חזק של הנבחרת. כמובן שבשביל לרוץ למתפרצות חייבים לעשות עצירות ולסגור לריבאונד. לישראל יש יתרון עצום כמעט על כל הנבחרות במשחק המעבר. לדוגמא, כשאנחנו משחקים בהרכב עם כדיר ב-5, אליהו ב-4 וכספי ב-3, כשאוחיון ומקל גארדים, כל שחקן שלוקח כדור חוזר יוצא בכדרור בעצמו וזה נשק קטלני. בנוסף, הנבחרת שיחקה בסבלנות ועל החולשות של פינלנד. התחלנו את המשחק עם פוסט-אפ למקל ואליהו וזה עבד. מעבר לזה, מה שעוד עבד טוב בצד ההתקפי היה משחק התנועה והחיתוכים שארז כל כך אוהב, ומשחק הפיק-אנד-רול החכם של מקל ופישר עם מרווחים טובים.
אחרי הצגה כזו, חייבים לפרגן לשחקנים גם באופן אישי, אז לפישר כבר פרגנתי – אבל לא רק הוא היה שם. ליאור אליהו ליאור נתן חצי ראשון הירואי, סיים את המשחק עם 22 נקודות באחוזים טובים, אבל לא פחות חשוב עם 6 אסיסטים. אנחנו נוטים לחשוש מהגבוהים של היריבות אבל בעמדה מספר 4 אליהו הוא אחד השחקנים הטובים באירופה, בטח מבחינה התקפית. כספי הראה את ההבדל מהאליפות הקודמת וכמה הוא התבגר מבחינה מנטלית. עמרי שיחק עם המון שקט נפשי, עבד פעם נוספת חזק בריבאונד (8 כדורים חוזרים) ומעל הכל שפת הגוף שלו הראתה לשאר השחקנים ולצופים במגרש ובבית שיש לנו שחקן NBA לגיטימי שאפשר לסמוך עליו.
כבר בתחילת הקמפיין חשבתי שצריך לתת את המפתחות של הנבחרת לגל מקל. הגארד קורץ מחומר מיוחד, הוא ווינר ומנהיג. מקל ניהל את המשחק בצורה שקטה וחכמה, קיבל החלטות נכונות, פרגן לשחקנים האחרים וכמו תמיד עשה סלים ופעולות גדולות ברגעים הכי חשובים. כרגע הטריו של כספי, מקל ואליהו מוביל אותנו לפתיחת אליפות גדולה וזה לא מפתיע כי שלושתם שווים NBA או טופ יורוליג.
כמובן שאחרי שני הניצחונות מצבנו מצויין, אבל עם האוכל בא התיאבון וצריך להמשיך להאמין שאפשר לסיים במקומות 2-3 בבית המוקדם. מילה אחרונה לארז ולצוות המאמנים – שאפו גדול, פשוט תענוג לראות את הנבחרת.
עוד הצגה של אליהו (אלן שיבר)