אס כחול-לבן: אז מי אמר שאין לנו פוקר בישראל?

"אז מה, כמה ערסים היו שם?"; "איזה זמר הופיע?"; "והיה בלאגן?"; שאלות כאלו ודומות להן היו הראשונות ששאל כמעט כל אדם שסיפרתי לו שבשבוע האחרון הייתי בהפלגה. באליפות ישראל בפוקר. למען האמת, קצת קשה להאשים את כל אותם אנשים ששאלו את אותן שאלות. כי הרי, כמה הם כבר באמת יודעים? אבל המציאות, כמה שהיא רחוקה מהן.

• חדש באתר ערוץ הספורט: עמוד פוקר מיוחד

אין כאן כל כוונה להיכנס לדיון על אי-חוקיות המשחק האינטלקטואלי בישראל הפרימיטיבית, כי זה דיון מורכב. אלא שלכמה ימים, הוא הופך פשוט ללא-רלוונטי; אבל מהתופעה הכוללת אי אפשר להתעלם: לאט לאט, למרות הכל, הטקסס הולד'ם פוקר הופך בארץ למיינסטרים. היום צריכים להפליג עד לחופי לרנקה ולימסול, לכו תדעו מה יקרה בעוד כמה שנים. אולי עשרות שנים, אבל בכל זאת, מתישהו.

עד אז, נסתפק בספינה. ולמען האמת, זו חוויה. הכי רחוק מאותה דעה קדומה, הכי רחוק מאותן שאלות פתיחה שצויינו כאן קודם. אחוז ה"ערסים" וה"פרצופים" - על פי הסטיגמה הרווחת - הוא ביחס ישר לאחוז המייצג שלהם באוכלוסיה. כלומר, מעטים במיוחד. והיתר? גברים, נשים, צעירים ומבוגרים. אם חייזר היה נוחת שם, הוא יכול היה לחשוב בקלות שמדובר באיזשהו מפגש מחזור מהצבא או מהתיכון.

הימורים? לא אצלנו

באירוע המרכזי של האליפות (IPC) השתתפו 300 שחקנים. וגם אם מישהו מכם ינסה ממש-ממש-ממש חזק, הוא לא יצליח לשכנע אף אחד מהם שמדובר במשחק מזל. אחרי שלושה ימים קצת כואב הראש מלשמוע את זה, אבל ניתוחי הידיים וקריאת המצבים היא פשוט בלתי נתפסת.

בהפסקות, בחדרים, ליד השולחנות - קבוצות-קבוצות של אנשים מדברות על כל פעולה ופעולה. מה היה צריך לעשות, מתי, איך וכמה. הרזולוציות שכולן יורדים אליהן שם הן בלתי נתפסות, בלתי נגמרות ולעיתים אפילו בלתי מובנות - תלוי עד לאיזה עומק כל אחד מבין את המשחק.

וכולם, כמעט בלי בלי יוצא מן הכלל, מבינים. מי יותר, מי פחות - אבל הנקודה היא שכדי למצוא את ה"מהמרים" מומלץ לקחת פינצטה ולהתחיל לחפש. הם עדיין קיימים, אך הולכים ומתמעטים בתוך עולם הפוקר - שמתחיל להיות רווי באנשים שזה המקצוע שלהם.

מה? כמה?

בסמול-טוקים שונים אתה מגלה שיש כאלו שאשכרה משחקים פוקר באינטרנט ומשלמים על זה מיסים - ושומע סכומים דימיוניים של הכנסות, כאילו ש-100 אלף דולר זה משהו שגדל על העצים. ומכאן מתחיל הרצון ללמוד עוד ועוד, ועוד ועוד. וכך, כל אחד ששומע על זה מקווה שאולי, יום אחד, גם השם שלו יהיה רשום על זכיה שכזו.

ומיהם אותם אנשים? כמוני-כמוכם, פלוס-מינוס. חבר'ה רגילים, אינטיליגנטיים בצורה קיצונית, שלקחו כאמור את המשחק לרמות חדשות של הבנה - שמשתלמת במיוחד בחשבונות הבנק השונים. ערסים? מהמרים? חפשו אותם בפינצטה, על השולחנות. גם אותם מקצוענים יהיו שם וימצאו אותם, כדי להתפרנס. באוניה, בקזינו בחו"ל, מול המחשב. וכשאתם תנסו למצוא את אותם מקצוענים, סביר להניח שהם יהיו בבית, מתחת לרדאר. עד שתחליטו לראות אותם. ואז, סביר להניח שתתנו להם את ההכרה והכבוד להם הם ראויים.