המדינות חיכו, הערים הגישו מועמדות, האצטדיונים שודרגו והיום (שישי) אופ"א חשפה את המדינות שמארחות את יורו 2020. מדוע המארחות ולא המארחת? כי הטורניר יתקיים ב-13 מוקדים שונים לנוכח ההחלטה המהפכנית של מישל פלאטיני. המנצחת הגדולה היא אנגליה שתארח את חצאי הגמר ואת הגמר בוומבלי ובכך היא גברה על האליאנץ ארנה של מינכן.
חשוב לציין כי 4 ערים זכו באירוח משחקי רבע הגמר כשבמקביל הן יארחו גם 3 משחקים בבתים. הראשונה היא מינכן (אליאנץ ארנה, 71,137 מקומות) שהפסידה באירוח הגמר אבל תסתפק כאמור ברבע גמר ובשלב הבתים שיתקיימו באליאנץ ארנה. ההפתעה הגדולה הגיעה מכיוונה של באקו (האיצטדיון האולימפי, 68,700) מאזרבייג'אן, כאשר סנט פטרסבורג (איצטדיון זניט החדש, 66,881) ורומא (האולימפיקו,82,307) הן שתי הערים הנוספות שזכו לארח את שלב 8 הגדולות.
הערים שזכו לארח את שמינית הגמר בנוסף ל-3 משחקים בשלב הבתים הן: קופנהאגן (פארקן, 38,065), בוקרשט (האיצטדיון הלאומי, 55,634), אמסטרדם (אמסטרדם ארנה, 53,052), דאבלין (איצטדיון אביבה, 51,700), בילבאו (סן מאמס החדש, 53,332), בודפשט (איצטדיון פרנץ פושקאש החדש, 68,000), בריסל (האיצטדיון הלאומי החדש, 60,000) וגלזגו (האמפדן פארק, 52,063).
מהזווית הישראלית, ההתאחדות לכדורגל הגישה מועמדות לארח מספר משחקים בטורניר באצטדיון טדי, אבל לאחר שאופ"א הביעה אכזבה מההצעה הישראלית בדו"ח שפורסם לפני כשבוע וחצי, כצפוי שמה של ירושלים לא הוכרז ובבירה לא יהנו מאבק כוכבים. צריך לציין כי בשלב זה, טדי הוא האצטדיון עם כמות המושבים הנמוכה ביותר מבין המועמדות, דבר שלבטח הקטין גם כן את סיכויו, למרות שבהתאחדות הציעו להגדילו אם ההצעה תתקבל.
במסיבת העיתונאים לאחר ההכרזה, מישל פלאטיני הכחיש שההחלטה שלא להעניק לישראל אירוח משחקים הייתה פוליטית: "לא היו לנו הסתייגויות מההצעה הישראלית מטעמים אתיים, ההערכה הייתה לפי מספר פקטורים מקצועיים".
עדיין לא ברור אם הטורניר ייערך בצורה הזו רק ב-2020 (60 שנים למפעל) או שזה יהפוך לנוהל קבוע, אבל כבר עכשיו ברור שאוהד הכדורגל יצטרך לנוע בין מדינה למדינה כדי לעקוב אחרי הנבחרת שלו.