אחד מגדולי המאמנים בכדורגל האירופי נפרד: בגיל 73, הלך לעולמו ז'ראר הוייה. נסיבות מותו עדיין אינן ידועות. הוייה אימן במשך שנים ארוכות את ליברפול, כמו גם את פאריס סאן ז'רמן, ליון, אסטון וילה וכמובן את נבחרת צרפת. בליברפול, הוא אחראי לאחת העונות הזכורות של המועדון, בה זכתה בארבעה גביעים שונים - הגביע האנגלי, גביע הליגה, מגן הקהילה וגביע אופ"א.
הוייה נולד ב-1947 בתרואן, צרפת, וכשהיה בן 12 החל את הקריירה שלו בהוקלייר, כפר שבו גדל. כשחקן, שיחק בקישור, והעביר את תקופת המשחק שלו בעיקר בליגות הנמוכות עד שפרש ב-1980. לה טוקואה, הקבוצה בה שיחק את רוב שנותיו, היתה הראשונה שבה שימש כמאמן שחקן.
בשנות השמונים פרץ כאשר אימן את לאנס, והעפיל איתה לגביע אופ"א בשנת 1982. התחנה הבאה היתה פאריס סאן ז'רמן ב-1985, וכבר בעונתו הראשונה זכה עימה באליפות צרפת (85/86). ב-1988 הוא מונה לעוזר המאמן של מישל פלאטיני בנבחרת צרפת, בקדנציה שנמשכה ארבע שנים. בשנת 1992 הוא החליף את אגדת העבר, אבל נאלץ להתפטר אחרי שכשל להעפיל למונדיאל 1994 (בין היתר, בשל ההפסד הזכור 3:2 לישראל בפארק דה פראנס).
הוייה עבר לאמן את הנבחרות הצעירות של צרפת, כשביולי 1998 מונה למנג'ר ליברפול ביחד עם רוי אוונס, שהתפטר בעצמו אחרי ההפסד 1:0 לסלטה ויגו במסגרת גביע אופ"א. הוייה אימן במשך שש שנים את הקבוצה, בשנים פחות זוהרות, כאשר ביניהן בלטה בעיקר עונת 2000/01, אז זכה עם המועדון בארבעה גביעים: מגן הקהילה, גביע הליגה, הגביע האנגלי וגביע אופ"א.
לקראת סוף הקריירה, אימן גם את ליון (איתה זכה בשתי אליפויות ושני גביעים בין 2005 ל-2007), וקבוצתו האחרונה בקריירה היתה אסטון וילה, אותה עזב אחרי עונה אחת בלבד, בשל הידרדרות מצבו הרפואי. הוייה זכה בסה"כ בשלושה תארי אליפות, שלושה גביעים מקומיים, וזכה בתואר מאמן העונה באירופה בשנת 2001.