למענו: סימאונה ינסה להגשים את החלום של אראגונס בגמר
לפני שהלך לעולמו ביקש הסמל הכי גדול של אתלטיקו דבר אחד בלבד: לראות את הקבוצה זוכה באלופות. עם שחקנים שמוכנים לקפוץ מהגשר בשבילו וטוענים שהוא אלוהים, "אל צ'ולו" קרוב מתמיד להקדיש לו את הזכייה
"עבורנו השחקנים, עבור כל מי שנמצא במועדון, דייגו סימאונה הוא כמו אלוהים", אמר טיאגו במסיבת העיתונאים, 24 שעות לפני הגמר. טיאגו ישב מאחורי השולחן, כשסימאונה לצידו. הוא חייך בביישנות, אבל לא היסס להמשיך ולהרעיף שבחים על המאמן שלו. "אנחנו עושים כל מה שהוא אומר לנו, כי כל מה שהוא אומר, קורה. אם הוא יבקש מאיתנו לקפוץ מהגשר, אנחנו נקפוץ".
סימאונה שמע באוזניות את תרגום דבריו של הקשר, שנאמרו באנגלית, ונע באי נוחות. זה היה רגע מעט מביך. בכל זאת, אתה לא מצפה משחקן בכיר בקבוצה לומר מול כל העולם שהמאמן שלו הוא אלוהים. אבל מי שחושב שהדברים נאמרו מהפה ולחוץ, מתוך אינטרס, כדי "ללקק" למאמן, טועה בגדול. השחקנים של אתלטיקו באמת חושבים ככה על המאמן שלהם.
טיאגו ומרבית שחקני הסגל היו בקבוצה גם לפני שנתיים וחצי, כשהמאמן גרגוריו מנסאנו פוטר בעקבות הכשלונות של הקבוצה. אתלטיקו הייתה אז סוג של בדיחה. היא הייתה רחוקה 4 נקודות מהקו האדום, הודחה מהגביע ע"י אלבסטה מהליגה השלישית והאוהדים היו עסוקים בעיקר בשריקות בוז ובהפגנות כנגד ההנהלה, המאמן והשחקנים. שנתיים וחצי עברו, ובתקופה הזו, מאז ש'אל צ'ולו' מונה לתפקיד המאמן, המהפך שעברה הקבוצה הוא חסר תקדים, כמעט בלתי נתפס. היא זכתה מאז בארבעה תארים – ליגה אירופית, סופר קאפ אירופי, גביע ספרדי והכי חשוב, אליפות ספרד. הערב היא יכולה להשיג תואר חמישי, גביע אירופה לאלופות.
אבל גם אם היא תפסיד ליריבתה העירונית ריאל מדריד, ולא תזכה בתואר, עדיין זו תיחשב לאחת משתי העונות הגדולות ביותר בהיסטוריה בת 111 השנים של המועדון. אם היא תנצח ותזכה – זו תהיה העונה הכי גדולה אי פעם. באופן לא מפתיע, סימאונה חתום על שתי העונות המדוברות. ב-96/7 הוא היה אחד מכוכבי הקבוצה שזכתה בדאבל, ועכשיו הוא המאמן. אפשר לומר שדייגו סימאונה הפך ב-30 החודשים האחרונים לסמל השני הכי גדול של אתלטיקו בכל שנות קיומה – אחרי לואיס אראגונס. המאמן הספרדי הלך לעולמו ב-1 בפברואר ממחלת סרטן הדם (שהוא התעקש להסתיר מכולם). בראיון האחרון שהעניק לפני מותו הוא אמר שהדבר היחיד שהוא רוצה לראות בחייו זה את אתלטיקו זוכה בליגת האלופות.
לפני 40 שנה היה זה אראגונס בן ה-36 שהבקיע את שער היתרון של אתלטיקו בגמר מול באיירן מינכן בדקה ה-113. אבל בתוספת הזמן של ההארכה באיירן איזנה, וניצחה במשחק החוזר 0:4 (אז עוד לא הכריעו משחקים בפנדלים). למרות ההפסד הכאב אראגונס ראה לא מעט ניצחונות והצלחות עם הקבוצה שהיה מזוהה בעיקר איתה, אליפות אחת ושלושה גביעים. "אתלטיקו היא החיים שלי", אמר לא פעם. הוא שיחק בקבוצה 11 שנים ואימן אותה במשך 15 שנים, בארבע קדנציות שונות, לאורך 30 שנה, בין 1974 ל-2003.
הספרדי היה האיש שהעלה את אתלטיקו מהליגה השנייה, בה עברה שנתיים של גיהנום אחרי הירידה הכואבת ב-1999, והוא כמובן המאמן שהחל את תקופת הזוהר של נבחרת ספרד, עם הזכייה באליפות אירופה ב-2008. סימאונה הוא ממשיך דרכו הנאמן של המאמן שהיה קשוח כשחקן וגם על הקווים, אבל תמיד קרוב מאוד לשחקניו ונערץ עליהם. אחרי הזכייה באליפות בשבת בקאמפ נואו, אמר הארגנטיני: "בדקות האחרונות כשברצלונה לחצה אותנו והדקות לא עברו, הרגשתי שלואיס ירד מהשמיים וסייע לנו להתגונן בתוך הרחבה".
אראגונס אמנם הלך לעולמו לפני כארבעה חודשים, אבל אי אפשר יהיה להתעלם מנוכחותו באיצטדיון "האור" בליסבון. על החולצות של שחקני אתלטיקו מופיע השם שלו. מבחינת הקבוצה והמועדון, הם ישחקו גם עבורו, בניסיון לכפר על ההפסד הכואב מלפני 40 שנה.
עבור קרלו אנצ'לוטי הגמר הערב יהיה השביעי בקריירה, כשחקן וכמאמן. הוא זכה בגביע האלופות ארבע פעמים, פעמיים כשחקן ועוד פעמיים כמאמן. אנצ'לוטי הוא כבר אחד המאמנים הגדולים בעולם. סימאונה לא היה בחבורת הצמרת של המאמנים בתחילת העונה. הוא נחשב למאמן טוב, יסודי, עם רעיונות מקוריים וחשיבה מיוחדת, ומוטיבטור גדול. אבל עשרת החודשים האחרונים העלו אותה לשורה הראשונה. דומה במעט לעלייה המטאורית של יורגן קלופ בשלוש-ארבע השנים האחרונות. לא פלא שהוא הפך לפתע לאחד המאמנים המבוקשים ביותר בעולם. ולא מפתיע שכבר החלו לצוץ ידיעות בתקשורת האנגלית, שרומן אברמוביץ' שוקל לפטר את ז'וזה מוריניו ולנסות והביא את אל צ'ולו לצ'לסי.
בינתיים מדובר בשמועות בלבד, ולא צריך להתייחס אליהן יותר מדי ברצינות, אבל העובדה שסימאונה הארגנטיני, זה שגרם להרחקת דייויד בקהאם במונדיאל ב-1998, ושלא ממש אהוב על קהל חובבי הכדורגל באנגליה, מוזכר כמועמד לאמן קבוצה אנגלית בכירה, היא לא פחות ממדהימה.
ינצח או יפסיד, סימאונה הוא מאמן השנה באירופה. על כך אין כל ויכוח. הזכייה באליפות ספרד - עם רבע מהתקציב של ריאל מדריד וברצלונה - מספיקה כדי להעניק לו את התואר. אבל ההגעה לגמר הצ'מפיונס כתוספת, מבלי להפסיד אף משחק בדרך אל הגמר, הופכת את העונה הזו ואת ההישג של סימאונה, לאחד הגדולים בעידן המודרני.
בארגנטינה, אגב, כבר בונים עליו כעל המאמן הבא של הנבחרת, אחרי המונדיאל. לא בטוח שסימאונה, רק בן 44, ירצה לעזוב בשלב הזה בקריירה שלו את החיים האינטנסיביים של אימן הקבוצות, כשהוא יודע שהעתיד הקרוב יכול לספק לו אתגרים מדהימים והרבה מאוד כסף. ועדיין, אין כמעט ספק, בעתיד הוא יחזור לנבחרת שהוא כל כך אוהב, ושבה שיחק לא פחות מ-108 משחקים. אם אלחנדרו סאבלה לא יצליח להוליך את ה"אלביסלסטה" לזכייה במונדיאל בברזיל, אולי "אל צ'ולו" יעשה את זה ב-2018 ברוסיה.