שחקני בית"ר ירושלים עשו את המהלך הכי טוב ואמיץ שלהם העונה דווקא מחוץ למגרש. מה זו התרבות הזו לא לשלם משכורת בזמן באופן קבוע כי לא מסתדר? מה זה לאיים עליהם? שנות השמונים כבר לא כאן, אבל תרבות הכדורגל הזו נשארה פה, נטועה עמוק בשורשי הענף. היא הסיפור העצוב של הכדורגל שלנו, כי זה ממש לא המועדון היחיד בו זה קורה, הוא פשוט הכי גדול ומוכר.
הכי קל לצעוק ששחקני הכדורגל חיים בעשירון העליון ונהנים מהתהילה. בחלק מהמקרים זה נכון, ממש לא הפעם. רוב שחקני בית"ר ירושלים (למעט בודדים) ממש לא מרוויחים סכומים גבוהים וחשבון הבנק שלהם ממש לא מנופח. נהפוך הוא. זה רחוק מאוד מדור הזהב שיכול היה לצחוק כל הדרך לבנק, גם אם לבעל הבית לא מתחשק. המשכנתא שלהם כן מעיקה כל חודש.
בעולמו ההזוי של אלי טביב זה הגיוני לא לשלם משכורות בזמן כי לא מסתדר לו. בעולמו ההזוי של טביב אפשר להחתים מאמן ושחקנים בתחילת עונה בחוזים נמוכים, אבל גם לדרוש מהם לעלות לפלייאוף העליון. ואם לא מגיעים, אז מה הם מתלוננים? בכלל לא מגיעה להם משכורת עד שהוא יחליט. ולפי גורמים במועדון (לא טביב, חס וחלילה),שילמדו מאנשי מחלקת הנוער שלא מקבלים כסף בזמן, אבל לא מתלוננים כי הסמל חשוב להם. כמה דבילי. הם פשוט מפחדים.
בעולמו ההזוי של טביב אפשר לאיים לכאורה על שחקנים דרך גורם כזה או אחר כדי שילשינו על שחקנים ממורמרים, אחרת לא יהיו במועדון. בעולמו ההזוי של טביב אפשר לא לשלם לספקים שעובדים מול המועדון ולדחות אותם שוב ושוב, כי ככה נוח לו. בעולמו ההזוי של טביב אפשר לשלוח שחקנים למשחק במכוניות כי האוטובוס לא הגיע, נתקע או אלף סיפורי לילה ולילה.
בעולמו ההזוי של טביב אפשר לצעוק על מנהל הקבוצה שלו ליד אנשים, פשוט כי הוא קנה סנדוויצ'ים לשחקנים אחרי משחק בעשרה שקלים יותר ממה שהבעלים חושב שזה צריך לעלות. באותו עולם הזוי של טביב אפשר לא לשלם למאמן שהוא פיטר בעצמו (אלי כהן) ולמשוך אותו כדי שיגיע לתביעה וייצא לו המיץ. בעולם ההזוי של טביב אפשר להתעלם מקהל שמנפץ שמשות של אוטובוסים ומתנהג באלימות.
אני מצדיע לשחקני בית"ר ירושלים ומקווה שככה תתנהלו ותעמדו על המגיע לכם, גם אם מדובר בבעל הבית או בקומץ גזעני שרוצה להכתיב סדר במועדון. אני מקווה ששחקנים במועדונים אחרים, שמפחדים לאבד פרנסה ונכנעים לגחמות של בעלים שמשחק עם המשכורות שלהם, יבינו שאפשר גם אחרת.