גם למסי יש מה ללמוד: ג'רארד יכול לתת לו קורס במנהיגות

כל אחד יודע היום לדקלם תיאוריות שלמות על המנהיגים בסביבתו המקצועית והאישית. יש כאלה שיאמרו שהמנהיג בסביבתם מוביל אותם בשעטה קדימה ויש אחרים שיטענו שדווקא התנהלותו מובילה אותם בצעדים מהירים אחורה.

ההגיגים והמחשבות בדבר 'מנהיגות' עלו בי תוך כדי צפייה השבוע בשתי קבוצות, ברצלונה וליברפול, או ליתר דיוק בהתמקדות ספציפית בשני המנהיגים של המועדונים הללו, ליאו מסי וסטיבן ג'רארד.

שניהם מנהיגי הקבוצות שלהם. אני מניח שאיש לא מתנגד לאקסיומה הזו, אך בעוד האחד מנהיג את קבוצתו לעונה חלומית, האחר, בהתנהלותו כמנהיג, מוביל את קבוצתו לעונה שתסתיים ככל הנראה במפח נפש ללא אף תואר. אז תגידו שקבוצה בנויה מ-11 שחקנים ואי אפשר להאשים שחקן אחד. זה נכון.

אבל שחקן אחד, המנהיג, צריך וחייב להוות את האקס פקטור של הקבוצה, גם אם נקודתית חלה ירידה בכושרו המקצועי. הלהט של סטיבי ג'י, התשוקה, הרצון לנצח בכל מחיר, המלחמה על כל כדור, העלייה לדשא עם זריקות רק כדי להיות שם, העידוד בחדר ההלבשה גם במחצית שבה הקבוצה מפגרת, ואפילו הדמעות של הבכי או השמחה. לכל אלה, ללא קשר ליכולתו המקצועית, יש השפעה אדירה וסחף אקסטרה חיובי על כלל השחקנים המשחקים לצידו. 

ג'רארד הוא מנהיג בן 34 שמעולם לא עזב את הקבוצה גם בימי השפל ולמרות שלא זכה מעולם בצלחת האליפות. 16 שנה הוא רץ על הדשא באנפילד, וגם כשהתבקש לשנות מיקום במגרש לעמדה אחורית יותר, הוא המשיך להנהיג את הקבוצה גם משם. ומדובר בשחקן שנמצא בתקופה האחרונה 55 אחוזים מהזמן ברחבה שלו! (פי 2 מבעבר). לא בכדי אמר עליו מאמנו ברנדון רוגרס - "הוא המנהיג הרוחני שלנו".

לעומתו כאשר הכוכב והמנהיג הבלתי מעורער של ברצלונה, לאו מסי, לא רץ, מאבד כדור, נשאר לעמוד באותה הנקודה, ןלא מטריף את השחקנים שלו על המגרש ובחדר ההלבשה - הוא נראה מנותק ממה שקורה בסביבתו, ובמילים אחרות, אם כך מתנהג מסי המנהיג, מה יגידו 10 השחקנים האחרים בבארסה? הקרב הזה מסתיים עוד בטרם החל.

האם הכל נובע מענייני החוזה שלא נפתר? האם הכעס מהשכר שמרוויח ניימאר? האם בעיות המס שסיבכו אותו? או אולי הפחד מפציעה לקראת הקרב של חייו - המונדיאל בברזיל? ואולי בעצם כל התשובות נכונות.

מה שברור לכל צופה, במגרש, במסך ואפילו בניו מדיה הוא שלאו מסי לא מתפקד. לאו מסי כבוי, לא ככוכב שכולם התרגלו לכישרונו בשנים האחרונות, אך בעיקר לא כמנהיג הבלתי מעורער של עולם הכדורגל, שכל היקום מצפה ומייחל ממנו בכל משחק.

אז נכון שמדובר במספר משחקים בחודש האחרון, ועדיין הוא כנראה השחקן הכי גדול שהיה פה, אבל מה שצריך להדאיג זו לא היכולת שלבטח תחזור אליו, אלא האפאטיות וחוסר המנהיגות במגרש ומחוצה לו. ואת זה הוא יכול ללמוד מג'רארד.