אופי של סיפור

את הסיפור הזה צריך להתחיל מהסוף. מהשורה התחתונה. ברק בכר, איך שלא תהפכו את זה, הוא הצלחה ענקית בקריית שמונה. בגיל 34, עם אפילו-לא-עונה-וחצי כמאמן ראשי בקבוצה הבוגרת, בכר מוביל את הקבוצה שלו לאירופה דרך המקום השלישי בליגה, ויעמוד על הקווים בפעם השנייה ברציפות בחצי גמר הגביע.
 
זה סיפור הצלחה של ילד שהיה מדורג חמישי בארץ בטניס עד גיל 14, אבל החליט שהוא אוהב כדורגל אפילו יותר. זה סיפור הצלחה של ילד שניסה להתקבל לנערים של מכבי חיפה, זאת שאהד כל הילדות ואף ישב במשחקיה ביציע ג', אך לאחר שנכשל נאלץ לשחק בנווה יוסף. זה סיפור הצלחה של בחור עם אופי מיוחד. סיפור שנולד למרות הרמות גבה כאלו ואחרות באותו יום בו איזי שירצקי מינה אותו. אמרו שזה זמני. טענו שהוא לא יצליח. גם "בובה על חוט" נאמר שם. אבל בכר חשב אחרת, ולא רק הוא. "היה לי ברור שברק יהיה המאמן, לא הייתה כאן שאלה והצבתי את זה כעובדה", מבהיר הבעלים שירצקי באופן חד משמעי: "הוא היה עוזר המאמן של רן בן שמעון ושל גילי לנדאו מאמן הנוער. ידעתי שהוא מתאים ביותר לעניין".
 
כאילו שהתפקיד החדש לא מספיק מלחיץ, משחק הבכורה של בכר היה בקריית אליעזר. לא, מכבי חיפה לא חיכתה לו שם – אלא ליון הגדולה. למרות הפסד 4:3 בתוספת הזמן, המאמן הטרי גרף לא מעט שבחים. ק"ש נראתה טוב, שיחקה כדורגל התקפי ואותו ברק בכר מאותו משחק – כך אומרים – הוא ברק בכר של היום. שום דבר לא השתנה. רבים משווים אותו לבן שמעון, אבל במועדון מסבירים ששניהם מאמנים מצויינים אבל האופי שונה לחלוטין: "ברק שקט יותר ופחות מלחיץ על הספסל. אם שחקן עושה טעות הוא לא ישר יצרח עליו ואם הוא יחזור על הטעות הוא פשוט יעמיד אותו במקום. בהתחלה היו מפרשים את זה כאילו ברק טוב מדי, אבל השחקנים יודעים שלא כדאי להתעסק איתו".

"הוא טוב מדי". "הוא לא יצליח". "זה גדול עליו". ברק בכר שמע את הכל. שמע, אבל הוכיח לכולם שהם טועים. אולי ההצלחה שלו כל כך גדולה דווקא בגלל חוסר האמונה שדבק בו בצעדים הראשונים. ואולי, דווקא האופי הוא זה ששם אותו על הבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי בזמן כה קצר. הבחירה בדרך לו, בלי מניירות של כוכב. צנוע. "הוא מכבד אותנו ומאמין בנו ואנחנו יודעים שהכל אצלו מקצועי", סיפר שחקן בקבוצה והוסיף: "הכללים מאוד ברורים ואף אחד לא מנסה לשבור אותם. יש לנו חדר הלבשה חזק ובריא, כי הוא דואג גם להחיות אותנו ולהוציא אותנו מהשגרה. זה שומר עלינו חיים".
 
השחקנים לא זורקים סיסמאות באוויר, כי דוגמאות לשבירת השגרה לא חסרות קייאקים בחורף, טיולי טרקטורונים לעיתים קרובות, טיפולים בחמת גדר וארוחות משותפות. עד עכשיו תמיר כחלון ומשה אבוטבול שהגיעו בקיץ, לא יצאו מההלם. למרות שעברו לא מעט קבוצות, כשראו את בכר והצוות המקצועי לקוחים חלק עם השחקנים בפעילויות, הבינו שהגיעו למקום מיוחד. גיא חיימוב, שכשחקן היה מארח את בכר בביתו לארוחות שישי ומשחקי פלייסטיישן סוערים, למד לחיות איתו כמאמן. אופי נוח, כבר אמרנו?
 
עוד דוגמא לאופי המיוחד של המאמן, מגיעה מאיתן עזריה, היועץ המנטלי: "אחרי הניצחון על בית"ר ירושלים וההעפלה לרבע גמר, התחבקתי עם ברק ואמרתי לו: "עשית את זה!". ברק, בלי להתבלבל, הסתכל לי בעיניים ואמר: "איתן, אנחנו עשינו את זה. הניצחון הזה זאת עבודה משותפת של כולנו". אני חושב שזאת הנקודה שמייצגת אותו יותר מכל. ברק הבין את מה שהרבה מאמנים כנראה לעולם לא יבינו - וזה הכח של צוות שפועל יחד בצורה אמיתית ולא בסיסמאות".
 
בכר, חולוני בימים אלו, נקשר לעיר הצפונית מהרגע הראשון. כשירדה ליגה הוא הראשון שחתם, כשהגיע לראשונה למועדון היה מתנדב פעם בשבוע בבית תמחוי ובנוסף היה עוזר בבית ספר מיוחד. את זמנו הוא מחלק באופן כמעט שווה בין ק"ש לחולון, שם גרה אשתו עם שלושת ילדיהם, ועבור איש משפחה כמוהו לא מדובר בסיפור פשוט. באחד מהימים, הראה לעזריה תמונה של בנו לפני האימון ודיבר איתו עליו, עוד הוכחה לגעגועים הרבים.

בכלל, נראה שבכר הוא טיפוס שנקשר למקומות ולא אוהב שינויים. בהכח ר"ג הוא היה ארבע שנים ועזב רק בגלל שהם התפרקו כלכלית, בהמשך שיחק שנתיים בהפועל פ"ת ואז הגיע לצפון שם פרש בגיל 31 בגלל הפציעות הקשות בברכיים. ואם כבר הכח, מי שאימן אותו שם בין היתר היה לופא קדוש. לפני כשבועיים נסע בכר, בלי רעש וצלצולים, וביקר את מאמנו בעבר בבית החולים.
 
הסיפור עם לופא, אולי מסביר בצורה כלשהי גם את היחסים עם שירצקי. בכר נקשר למקום ולאנשים שסביבו, ואם טוב לו – הוא נשאר. "כל עוד איזי ירצה אותי, אני בק"ש", הבהיר המאמן שמערכת היחסים שלו עם הבעלים הייתה מעניינת מהרגע הראשון, ותחת שמועות על כך שלא בכר הוא זה שקובע את ההרכב. בשנה שעברה, לדוגמא, אחרי כמה משחקים פחות מוצלחים יצאה הקבוצה למשחק חוץ קשה נגד בני יהודה. בכר רצה להמר על החלוץ הצעיר שהגיע מנשר אופיר מזרחי ושיחק תחתיו בנוער. איזי חשב שזו טעות אבל בכר הימר, מזרחי פתח, וכבש את שער הניצחון. לאחר המשחק התפרץ איזי לראיון בטלוויזיה והודה כי חשב שזו הייתה טעות לפתוח עם מזרחי.
 
גם לגבי אחמד סבע היו מחלוקות בין השניים. איזי האמין מאוד בחלוץ, ברק הרבה פחות ובסופו של דבר הוא גם שיחק מעט מאוד. שירצקי התייחס לדברים ואמר: "מעולם לא קבעתי את ההרכב. אנחנו מתייעצים המון על שיטה וסגל אך הרכב וסגל קובע ברק". השניים, ובכר לא מסתיר זאת ואפילו נהנה מכך, מדברים לא מעט על הכדורגל ומתייעצים, וכשצריך – כמו במקרה חן דילמוני שהגיע מבית"ר/שמשון ת"א – נוסעים לראות יחד משחק ולקבל החלטה.
 
האופי הנוח, זה שבהתחלה דובר עליו כמינוס, הופך מיום ליום לפלוס גדול יותר. השחקנים מרוצים, הבעלים מחמיא וגם אנשי הצוות שאיתו יודעים לספר על אידיליה מוחלטת והאפשרות שבכר נותן גם להם לומר את דעתם באופן מלא. לפני המשחק מול מכבי ת"א (1:3), לדוגמא, מאמן השוערים פיני אברהם העלה רעיון – לתלות בחדר ההלבשה את הכותרות של מחר. "מכבי אכלה ק"ש" במקרה של ניצחון, ומשהו בסגנון של "ק"ש אכלה קש" במקרה של הפסד. הרעיון הפך למציאות, והניצחון הגיע.