הסיוט של סארי פלאח והשיעור שאוהדי בית"ר עשו לתרנגול

"בוא נראה אם יש לך אומץ לקנות עכשיו קסטה", אמר אחד האוהדים ביציאה מטדי. לפעמים קשה להאמין כמה קר יכול להיות בירושלים, רק הנמר קמע של בית"ר הסתדר על תלבושת חמה. המשחק הסתיים ואלפי אוהדים יצאו לעיר וגילו זרזיף של קרח מעל לגבה. יש דבר אחד טוב במעלות כל כך נמוכות, קוראים לזה: "אפס תקריות". אף אחד לא הולך מכות כי פשוט אין חשק להוציא את היד מהכיס. חוץ מלסארי פלאח.

כנראה שאין שחקן ששונא את טדי כמו כמו הבלם הזה. לפני שנה הוא הגיע לבירה במדי בני יהודה, שבר את עצם השוקית ונעדר חצי שנה מהמגרשים. אמש הוא חזר לזירת הפשע והוסיף על זה חטא.

"תראה את הדשא", אמר חייל ביציע, "עדיף כבר לשחק בשכונה שלנו". הסערה האחרונה בתוספת פוגרומי המכביה הפכו את כר הדשא בטדי למגרש חתחתים. פס אחד לא עבר חלק, קרחות מעטרות את הרחבות ו-50 גוונים של ירוק. "המשחק לא היה מדוייק בגלל הדשא", אמר בנאדו בסיום. לא צריך להאשים את מצב המגרש באיכות הנמוכה של המשחק, כי הוא רק סיפר לנו את האמת. אחד האצטדיונים המפוארים בארץ אירח 2 אימפריות ו-14 אלף צופים בשביל להבין דבר אחד: גם תפאורה מושלמת לא יכולה להסתיר תצוגה כושלת.

"אני חייב כרטיס", התחנן עוזי גופייה לאלי טביב, "הבן שלי חייל, אין לו איך להכנס". בעלי בית"ר הושיט את הידיים לצדדים וענה: "אין לי כרטיס, מאיפה אני אביא לך?". לבן של הסנדלר יש חנות נעליים, זה הוא בעצמו שהולך יחף.

לפני המשחק התקבצו יענקל'ה שחר, טביב וג'ף רוזן בגוב האריות ודסקסו: "הספורט הישראלי, לאן?". אייל גולן הגיע לתא הכבוד חבוש בכובע מצחייה, סיפר שחזר לשחק כדורגל והתחיל להתאמן עם ותיקי רחובות. בזמן שהסערה עדיין לא עזבה את הטדי שלו, הזמר התחבא מתחת למקורות ולא בטוח שזה רע כל כך. שיתחבא.

בתוך כל המשחק המשמים הזה 2 אוהדים שפרצו לכר הדשא הזכירו לכל הנוכחים במגרש שמדובר בבידור ויש פה קהל שצמא לתצוגה. בבית"ר תמיד יהיה את האדיוט שיהרוס הכל, אבל לטעמי זה היה הרגע המרגש ביותר. הם כל כך משוועים לחגיגה שאולי כדאי להפוך את זה למסורת במחצית. המאבטחים והאוהדים ישחקו "תופסת" לרווחת הקהל. המנצח יזכה בארוחה חינם במעצר. רוני לוי בטוח התרשם מהתמרונים של אותו אוהד, אפילו התרנגול של בני יהודה למד כמה תרגילים.

ביציע התנוסס שלט בצהוב-שחור: "לא שפויים מרוב אהבה". וואלק מזל שיש תירוץ. ואם כבר לא שפויים, 4,000 אוהדי חיפה עשו את הדרך מהצפון ולא הפסיקו לעודד. מעניין שדווקא בעונה חלשה, הירוקים ביציע נותנים תצוגה במשחקי החוץ, חבל רק שהפעם אף אחד לא הודיע להם שהם יוצאים מהמגרש אחרי אוהדי בית"ר. כל החיפאים מהיציע נתקעו בלובי במשך 30 דקות, בשלב מסויים אפילו כובו האורות וגם ככה די חשוך להם. בכל מקרה, נראה שהתכונה סביב "סמי עופר" מונעת ייאוש ומכניסה שאריות של תקווה ביום גשום. מכבי חיפה שיחקה זוועה. ראיוס לא הגיע, עזרא הכי מהיר בארץ, עד הרגע שצריך להחליט מה עושים עם הכדור, קטן בעונתו הגרועה ביותר וגם הצעירים לא נכנסים לקצב, ועדיין, יש תחושה של חום בקצה המנהרה.

אגב, רועי ריינשרייבר אולי לקח להם נקודה, אבל אחרי משחק כזה לחיפאים אסור להרוויח משהו, אפילו לא פירור. תיקו הירואי בטדי עוד עלול היה לסנוור ולהעיד שלקבוצה הזו יש משהו להציע, שהיא שיחקה טוב. העונה, עם כל הצער שבדבר, כבר לא תניב שום פרי עבור הירוקים, אבל היא חייבת להיות מקפצת לימוד לעונה הבאה. אם רוצים לקפוץ גבוה, צריך להתכופף טיפה. אמש הם הבינו שזה לא היה ריינשרייבר ולא הדשא - מדובר פשוט בקבוצה בינונית שחייבת לעבור מהפך בקיץ. בחיפה רק צריכים לדאוג ש-"עונת סמי עופר" לא תהפוך לפארסת "עונת המאה".

אז אולי שתי הקבוצות האלה איבדו את העניין, אולי הן אפורות ומשעממות, חסרות חן וסקס אפיל, אבל בדיוק כמו הדשא (וכמו הקריירה של אייל גולן) דווקא כל ההרס הזה הוא קרקע פורייה לצמיחה. בית"ר מתחזקת מרגע לרגע ותציב בעונה הבאה סגל מגובש, בריא ורעב. מכבי חיפה תעבור דירה ועם הקהל המשקיען היא תוכל להחזיר לעצמה מהזוהר. שתי הקבוצות האלה ייפגשו שוב רק בעונה הבאה, בתקווה שעד אז הערוגה שלהן תפרח.