חבל הצלה: איך רוברטו מנצ'יני ינצח את הלחץ?

בני האדם, מטבעם, זוכרים בעיקר את הדברים הרעים, גם אם לאדם שממול יש דברים טובים להתגאות בהם. אחד שסובל מכך, הוא רוברטו מנצ'יני. למרות שלוש זכיות בסקודטו עם אינטר (הרבה תודה לקלאצ'יופולי) ואליפות בלתי נשכחת במנצ'סטר סיטי, חוסר ההצלחה של המאמן האיטלקי בליגת האלופות מונע ממנו לעשות את קפיצת המדרגה שבזכותה יעמוד בשורה אחת עם בכירי המאמנים באירופה.

הנראזורי היו השליטים הבלעדיים בסרייה A במהלך רוב הקריירה שלו שם, אבל מנצ'יני הודח פעם אחת ברבע הגמר הצ'מפיונס, כשבשתי עונותיו האחרונות בתפקיד לא עבר אפילו את השמינית. עם הסיטי הנושא הזה היה כאוב אפילו יותר: קבוצת מאות המיליונים שלו הוגרלה פעמיים לבתי מוות קטלניים, כולם ציפו שבזכות החוזק שלה היא תעמוד בעניין בגבורה אבל היא הודחה בבושת פנים.

אם הכישלון באינטר היה הסיבה העיקרית לעזיבתו את סן סירו, עונתו האחרונה באיתיחאד הייתה מתובלת באובדן האליפות, הפסד בגמר הגביע וחיכוכים בלתי פוסקים עם השחקנים שהובילו לפיטוריו שני מחזורים לסיום. זאת עוד בעיה גדולה אצל האיטלקי - הוא מעורב בהרבה סקנדלים, בעיקר עם כוכבי הקבוצה.

למרות כל זה, בגלאטסראיי השאפתנית ראו דווקא באיטלקי את האיש שמסוגל להצעיד אותם קדימה ובספטמבר האחרון מינו אותו לתפקיד המאמן במקום פתיח טרים. "רוברטו מנצ'יני יביא צבע חדש לכדורגל הטורקי", הכריז נשיא האלופה, אונאל אייסאל, "גלאטסראיי מקום נהדר עבורו להוכיח את עצמו בליגת האלופות".

האוהד הממוצע יסתכל על הליגה הטורקית כמקום שבו שחקנים מעבר לשיא באים להרוויח עוד כמה לירות לפני הפינאלה של הקריירה, דידייה דרוגבה לדוגמא. בגלא לעומת זאת רואים בתהליך הזה את המפתח להפוך לחברה קבועה בצ'מפיונס. לא עוד אחת, אלא כזאת שמכוונת רחוק.

"מנצ'יני יודע שהוא חייב לסיים באחד משני המקומות הראשונים בליגה", אמר אייסאל, שלא פחד גם להצהיר שיפטר את האיטלקי במקרה של כישלון, אבל במקביל נשאיר אופטימי: "הדבר החשוב ביותר מבחינתנו הוא להצליח בליגת האלופות ואני מאמין שבסוף השנה גלאטסראיי תעמוד ביעדים".

האריות נמצאים בדרך מבטיחה להשיג את המטרות בכל מה שקשור למסגרת המקומית לפחות: מנצ'יני קיבל את הקבוצה כשהיא בתחתית הטבלה ופתח בהפסד, אך הצליח לייצב אותה ואחרי 14 מחזורים היא מדורגת שלישית עם 26 נקודות, אחת פחות מקאשימפסה השנייה ו-9 מפנרבחצ'ה הראשונה.

לרגע, היה נראה שהשינוי מחלחל באירופה: כבר במשחקו הראשון פתח המאמן עם תיקו דרמטי בטורינו מול יובנטוס ולאחר מכן ניצח בבית 1:3 את קופנהאגן, מה ששם אותו בעמדה מצוינת להעפלה לשמינית הגמר, כשניצחון בדנמרק היה מבטיח לו כמעט בוודאות את הסגנות בבית לאחר שיובה לא הצליחה בשני משחקים לנצח את ריאל מדריד. אבל מנצ'יני כמו מנצ'יני, שוב לא סיפק את הסחורה - נוצח 1:0 בקופנהאגן, מחזור אחר-כך הובס 4:1 בברנבאו כשמהדקה ה-26 היה ביתרון של שחקן וראה איך הביאנקונרי, בניגוד אליו, גוברים 1:3 על הדנים ועולים למקום השני, מה שמחייב את גלאטסראיי לנצח בבית את הגברת הזקנה כדי להעפיל על חשבונה לשמינית.

כשהמאמן האיטלקי נמצא עם הגב לקיר, הוא אוהב להשתמש באחד המהלכים הקלאסיים - לוחמה פסיכולוגית: "אנדראה פירלו הוא השחקן הכי חשוב במערך של יובנטוס, זה שקובע את הטון במשחק שלהם, אבל גם בלעדיו יש להם חוליית קישור מצוינת", התייחס מנצ'יני לחסרונו של "המאסטרו" הפצוע.

אפשר למצוא בדבריו של המאמן מעט דמיון למה שעשה לפני שזכה באליפות עם הסיטיזנס, כששישה מחזורים לסיום היה שמונה נקודות מאחורי מנצ'סטר יונייטד, דאג להזכיר לכל אורך הדרך כמה האחרונים קבוצה טובה ושהסיפור גמור, עד שבמחזור האחרון הוא היה זה שהניף את התואר. נכון שדבריו לא קבעו את הגורל, אבל אפשר לתת לו קרדיט רק בשביל הסיכוי שהוא הצליח, אפילו בקצת, להרדים את השדים האדומים.

מדובר במהלך של ייאוש, אבל יש סיכוי שהוא יתברר בסופו של דבר כמוצלח. חשיבות מאוד גדולה להמשך קריירת האימון שלו תהיה מונחת על הכף כשהוא יתמודד מול יובה, הרצון להוכיח שהוא יכול להיות מאמן מצוין גם בצ'מפיונס ואם אפשר גם לסגור לטובתו את סיפור הסכסוך עם קרלוס טבס, מה טוב. הסיפור עם טבס, לצד סכסוכים נוספים שהיו לו בסיטי, לדוגמא עם מריו באלוטלי וסמיר נאסרי הם גם חדשות רעות עבור גלאטסראיי. במקרה הממש לא תלוש מהמציאות שהם יודחו, המועדון יכנס לסחרור מאחר והוא לא עמד במטרה העיקרית שלו.

לא בטוח שמנצ'יני הוא האיש המתאים לעמוד מול שחקנים במצב כזה וכשהוא ידוע בחוסר הסבלנות והדם החם שלו שהובילו בין היתר ל"מרד בחדר ההלבשה", כפי שהצהיר אדין דז'קו, עוד אחד שהסתכסך עם האיטלקי. העבודה של מנצ'יני להצלה של עצמו צריכה להתחיל בהשגת הניצחון המיוחל, זה שיכול להביא את המפנה בקריירה שהוא כל-כך מחכה לו, אבל גם כדי שגלאטסראיי לא תדחה בשנה את התוכניות האירופיות שלה, כי במועדון כזה, מדובר בשנה אחת יותר מדי.