כיבוי אורות: על סיום הקריירה של הכוכבים

אין דרך נכונה לפרוש מכדורגל. יש כוכבים שדווקא כשהגיעו לשיא נפצעו ונאלצו לתלות את הנעליים, יש כאלו שמשכו עד גיל מאוחר, בכל שנה נחלשו ולאט לאט נעלמו מן המפה ואחרים - אך מעטים במיוחד - ידעו לעזוב בתזמון מושלם ולהודיע על סיום דרכם בכדורגל לאחר עונה טובה.

יוסי בניון, שהצטרף לקווינס פארק ריינג'רס מליגת המשנה באנגליה לאחר כחצי שנה מחוץ למגרשים, יודע בגיל 33 וחצי ששיא הקריירה מאחוריו, ושיכול מאוד להיות שהמועדון הלונדוני יהיה האחרון שלו. רגע לפני שהוא עורך את הופעת הבכורה שלו בפרמיירשיפ, ומבלי לנסות ולנחש האם תהיה לו תחנה נוספת או האם יחזור לארץ כמו שחקני עבר - זמן טוב להשוות בין שלהי הקריירה של בניון לבין כוכבי עבר גדולים בכדורגל הישראלי.

אייל ברקוביץ'
פרש במדי מכבי ת"א ב-2006

סאות'המפטון, ווסטהאם, סלטיק, בלקבורן, מנצ'סטר סיטי ופורטסמות'. זה השלל ש"הקוסם" אסף לרזומה שלו עם השנים. רשימה נהדרת לכל הדעות. אבל השנים האחרונות בקריירה הבריטית של ברקוביץ' העיבו על קודמותיה. החל מהישיבה על הספסל בגלאזגו, המשך בירידה לליגת המשנה באנגליה, הסכסוך עם קווין קיגאן והתקופה הרעה בפורטסמות'. ובכל זאת, ברקו רצה לסיים את הקריירה המקצוענית שלו בטעם טוב, והוא מיהר לקפוץ על ההזדמנות כשמכבי קראה לו להיות חלק מפרויקט הגלאקטיקוס.

מה שקרה עם אותה חבורה נוצצת כבר תואר וסופר. במקום גלאקטיקוס, הצהובים הציגו בשנת ה-100 למועדון דווקא עגלאקטיקוס. ריבוי האגו היה גדול מדי עבור ניר קלינגר, או לכל מאמן אחר שהיה נדרש להתמודד עם ברקוביץ', רוסו, נמני והציפיות המוגזמות. בסופו של דבר, במקום להעשיר את הרזומה המקצועי עם תואר אחרון בארץ, הזכרון שהוא השאיר לכולנו היה זה של השערוריות. היה שם תאקל עם קלינגר, השעייה מ-6 משחקים בשל העלבת שופט ומיני שטויות אחרות. בגיל 34, הרגליים לא הצליחו לתפקד כמו פעם, אבל השנים לא עייפו את הפה. כמה חבל שזה האופן שבו הסתיימה קריירה מפוארת כל כך.

רוני רוזנטל
פרש במדי ווטפורד ב-1999

ביותר מדרך אחת, "רוקט רוני" הוא מושא ההשוואה הכי טוב ליוסי בניון. כמוהו הוא יצא ממכבי חיפה לאירופה ועשה שם קריירה מסחררת, שיחק במועדונים גדולים וזכה בתארים. כמוהו הוא דעך בעשור הרביעי של החיים, אך עדיין שמר על אותו ניצוץ של כשרון שהביא אותו לשם. כמוהו הוא החליט, כשקבוצות הפרמיירליג הפסיקו להתדפק על דלתו, לרדת ליגה נמוכה יותר. בניון יקווה שכמו רוזנטל, הוא יצליח להשאיר חותם בק.פ.ר גם במחיר של איבוד התהילה.

אלי אוחנה
פרש במדי בית"ר ירושלים ב-1998

אומרים שתקופת השיא בחייו של ספורטאי היא בסוף שנות ה-20 לחייו, אבל הספורטאים הגדולים באמת לא מגיעים לפסגת היכולת לפני שהם מחליפים קידומת ל-30. מי שבאמת אוהב לנצח, נשאר רעב גם כשהשערות הלבנות מתחילות להופיע, ואז גם יש לו יותר ניסיון. וזה בדיוק מה שמסביר את העובדה שאלי אוחנה נתן את העונה הכי טובה בקריירה שלו דווקא כשהגיע לגיל 33.

בעונת 1996/7, חלוץ בית"ר ירושלים היה המנהיג, הסקורר והנשמה של הקבוצה, בדרך לאליפות זכורה. היו לו 14 שערים, 10 בישולים ואת תואר שחקן השנה בצורה גורפת. גם לעונה שאחריה הגיעו אוחנה ובית"ר עם ציפיות גבוהות, אך בעוד שהקבוצה אכן שמרה על הכתר, עבור החלוץ הסיפור היה חמוץ-מתוק. מהמשחק מול הפועל פ"ת באורווה, הוא יצא עם קרע ברצועת הברך. בגילו המתקדם, אוחנה כבר לא היה יכול לחזור מזה. יותר נכון, הוא לא היה יכול לחזור מזה אלי אוחנה. הוא עוד הספיק להחלים וללבוש את המדים הצהובים-שחורים בכמה משחקים בודדים, אבל זה לא היה זה. דווקא אחרי עונת השיא שלו, אוחנה נאלץ לתלות את הנעליים, אבל לפחות הוא עשה זאת בטופ. כאלוף.

חיים רביבו
פרש במדי מ.ס. אשדוד ב-2004
 
אחד השחקנים הראשונים שעשו את המעבר מפנרבחצ'ה לגלאטסראיי. רביבו אמנם לא זכה באליפות בישראל, אבל סיים פעמיים כמלך השערים במדי מכבי חיפה – לפני שיצא לספרד והצטרף לסלטה ויגו. רביבו היה חלק מתור הזהב של הקבוצה מגליסיה והגיע איתה פעמיים לרבע גמר גביע אופ"א – עד שב-2000/01 עזב לטורקיה והצטרף לפנר.
 
כבר בעונתו הראשונה סחף את המועדון לאליפות, הראשונה בהיסטוריה של רביבו, כשהוא כובש 16 שערים ומבשל 22 נוספים, מספרים פשוט יוצאי דופן. עונה לאחר מכן היה לישראלי הראשון שכובש בליגת האלופות, אך ב-02/03 חצה את הכביש לגלאטסראיי, מה שסימן את תחילת הסוף. רביבו חזר הביתה ב-03/04, והצטרף/בנה פרוייקט מרשים באשדוד. אילן בכר, אסי דומב, אלון חזן, ז'אן טלסניקוב, איציק זוהר ויוסי אבוקסיס היו חלק מסגל מרשים, שלא הוכיח עצמו. רביבו כבש 6 שערים ובישל מספר זהה כבר אחרי 10 מחזורים, אך נפצע והחליט להודיע על פרישה עוד לפני תום העונה.

אבי נמני
פרש במדי מכבי תל אביב ב-2008

אולי "הפורש" הטוב ביותר מבין הכוכבים ברשימה. נמני נכנס כמו רוח סערה למכבי תל אביב, זכה בתארים כבר בגיל צעיר וב-1998 - כשהוא בן 26 - יצא לאתלטיקו מדריד, אחד המעברים המפתיעים של שחקן ישראלי. נמני לא הסתדר בספרד וחזר למכבי, לפני שניסה את מזלו שוב מעבר לים, הפעם בדרבי קאונטי. באנגליה שיחק 4 פעמים בלבד, וחזר לקדנציה שלישית בצהוב.

נמני נזרק על ידי ניר קלינגר, אך הפך לאליל גם בבית"ר ירושלים - לפני שחזר לקדנציה רביעית ואחרונה במכבי. הקפטן של הצהובים היה חלק מקבוצת הגלאקטיקוס הכושלת, אבל בעונת 207\07/8 החליט לעשות סוף לקריירה. נמני שיחק מספר משחקים מועט, הצטרף לאט לאט לצוות המקצועי ופרש במשחק חגיגי מול מכבי פ"ת.