תשאירו את הבכיינות בצד: מכבי הביאה על עצמה הפסד

"0:1 קטן, זה כל מה שאני מבקש", אמר אחד מאוהדי ב"ש. "0:1? אני מסתפק גם בחצי אפס", ענה לו אחר. גם האוהדים המקומיים הבינו שכדי שב"ש תנצח את מכבי ת"א יצטרכו להשתנות סדרי עולם וההיגיון הבריא יזוז הצידה ויפנה את מקומו לניסים ונפלאות. אבל הפעם לא מדובר פה בנס, הכול מנטאלי. שני המאמנים עשו דברים שלא נעשו העונה בקבוצותיהם וניתבו את השחקנים לשני מקומות הפוכים. האחד, פאולו סוזה, שתל זרעים של הפסד במשך השבוע. השני, אלישע לוי, עשה צעד שבקושי רואים בכדורגל הישראלי.

ב"ש עלתה למשחק הזה כמו נער בעיצומו של גיל ההתבגרות. מול אלפי אוהדים במגרש הביתי, ב"ש נחנקה. היא נראתה מפוחדת, היסטרית, לא מצאה את מקומה. "הוא הזיז את נסאר מעט ימינה, ובוזגלו עכשיו קצת יותר בשמאל", פירשן ההוא לידי, "נו, ומה יוצא מזה?", החזיר אותו חברו ארצה. הקבוצה השפילה ראש כדי לעבור את המטווח בשלום. שינוי ימינה, שינוי שמאלה, רק לא להרעיד את הקרקע. מבולגנת, תוהה בחלל וטועה בכלל. כל רגשי הנחיתות עלו והציפו את וסרמיל ותוך 10 דקות האוהדים גם התחילו לקלל. שחקני מכבי קפצו על דאבור, כל שחקני באר שבע באו לנחם את אראל, ברדה רץ חצי מגרש רק כדי לעודד אותו וחזר מיד להתקפה.

אבל לאט לאט, הנער המתבגר הזה גידל כמה זיפים, הזדקף והתחיל לקחת אחריות. ב-1:1 הקהל התעורר, ב-1:2 הוא כבר נחנק. ראשה הזעיר של אופטימיות זהירה התחיל לבצבץ, אבל לשתי דקות בלבד. ב-2:3 זה כבר חצה את גבולות ההיגיון. האוהדים החליטו לשפשף מעט את רפרטואר השירים (שיש בו רק שיר אחד) והתחילו לזמר "והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל". אלישע לוי שמע ועשה מעשה שלא רואים הרבה במחוזותינו.

נותר חילוף אחד במחסנית ולמרות שמכבי שלטה לחלוטין ותקפה ללא הרף, המאמן הכניס למערכה את ניקולס פלצ'וק, במקום להעלות עוד שחקן הגנה לדקות הסיום. מבחינה מקצועית, החילוף הזה לא השפיע, אבל הוא מסמל את כל השינוי המנטאלי שעברה העונה באר שבע. כל מאמן אחר, אם היה ביתרון על קבוצה כמו מכבי ת"א, היה מעבה את ההגנה בחילוף האחרון. מכניס מגן, בלם, את המעסה, רק שיעמוד ברחבת ה-16 ויעיף כדורים למעלה. החילוף של לוי העביר מסר ברור: אנחנו לא נסוגים לאחור, אנחנו לא מפחדים כלל, לא מפסידים את המשחק הזה, אני סומך על ההגנה שלי שתעשה את המוטל עליה. מנער שפוף לגבר שעיר וזקוף ב-90 דקות.

סדק בבטון

מן הצד השני, סוזה הניח את רעיון ההפסד על השולחן הרבה לפני המשחק. אחרי שנה וחצי של כמעט אפס חולשות, מכבי ת"א ובעיקר מאמנה, נתנו לעצמם אגרוף בבטן הרכה. "חבל לי שאנחנו משחקים בשני ואחר כך בחמישי", התבכיין המאמן במסיבת העיתונאים לפני המשחק, "זה קשה, אי אפשר לקדם ככה את הכדורגל הישראלי" (כן. זאת באמת הסיבה שלא התקדמנו). עמרי אלטמן, קורבן הרוטציה, הוסיף: "לא יהיה קל להתכונן (הספסל באמת כואב), לפרנקפורט יש 5 ימים לנוח, לנו רק שניים" (יש למישהו ממחטה?).

ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי ועוד אימפריות רבות וטובות שיחקו ביום שבת האחרון וכבר הערב ייאלצו לשחק בליגת האלופות. כל כך מסכנים, רק יומיים להתכונן. רונאלדו, כפרה עליו, בטח עייף, שיחק גם מול ראיו וכבר היום מול יובה ועוד טס באמצע לאיטליה. מלחמת התשה ממש. ראיתם אותו פעם בוכה? (כן, מלא פעמים. אבל בעיקר אם לא מוסרים לו. לא על הלו"ז).

במכבי עד היום התעקשו להשאיר את הבכיינות לאחרים, לא לתרץ, לעמוד זקופים מול התקשורת והאוהדים ולהתוות דרך ברורה, ישירה ולא מתחכמת. ההתבכיינות על ימי המשחק היא פתטית, נלעגת וממש לא אופיינית למועדון. גם אם זה לא לעניין שההתאחדות לא הסכימה להזיז את המשחק שלכם, תבלעו את הגלולה ותנצחו, אחר כך תבואו בטענות. אתם האלופים, וכרגע אתם שמים קצוץ על הליגה ומסתכלים רק על הליגה האירופית (בצדק אגב, אבל לפחות אל תתלוננו). לפרנקפורט יהיו יומיים בלבד להתכונן למיינץ בגלל המשחק בחמישי, למכבי יהיו 3 ימים להתכונן למכבי פ"ת. רחמים על הגרמנים, זה ממש מעט זמן. אבל ליגה מקומית זה לא נחשב, רק אירופה.

מאמן אחד שתל לשחקניו ביטחון בראש, השני סדק את המכונה עם התנהלות שראויה ללוזרים. האחד הראה להם שהוא סומך עליהם, השני אמר: "אתם לא יכולים". שלא תטעו, מכבי תיקח אליפות. היא עדיין משחקת נהדר וזה תענוג לצפות בה. היא רמה מעל כולם, היא פרודוקטיבית ומהירה, עמוקה ומבריקה, מה שקרה בוסרמיל זה לא נס, אבל זה נדיר וזה בעיקר פתח סדק. מכל הניצחון הזה יצא דבר טוב אחד לליגה שלנו. קבוצות ראו שהמכונה אנושית ואולי ישנו גישה לפני משחקים מולה.

"כדי לנצח את מכבי צריך לתקוף", אמר אלישע לוי לפני המשחק וזה בדיוק המשפט שצריך להיות תלוי בכל חדר הלבשה בישראל. שתי הקבוצות שיחקו פתוח ומשוחרר וסיפקו לאוהדי הכדורגל את המשחק הטוב ביותר העונה. דבר אחד בטוח, ב"ש הוכיחה שליגת העל לא חייבת להיות סמרטוט לניגוב הרגליים של מכבי ואולי כדאי שהצהובים יתנו לליגה הזו את הכבוד הראוי לה. מנגד, הגיע הזמן למעט זקיפות קומה מול האלופה שבדרך. לא צריך לעשות לה את החיים קלים. שתזיע.