מה עובר בראשו של אדם בשבריר השנייה בה הוא צריך לקבל החלטה קריטית? האם הוא מצליח לחשב את כל מערכת השיקולים של ההשלכות של מעשיו, או שמא הוא פשוט מונע מאינסטינקט, כזה שלא מותיר לו שום ברירה אחרת?
לדקל קינן הייתה בערך חצי שנייה לקבל את ההחלטה הכי קריטית אולי עד כה בעונה של אריק בנאדו. חצי שנייה שנמשכה מהרגע ששראנוב עצר את הכדור של דובב גבאי שהגיע למאור בוזגלו מול שער חשוף ועד הרגע בו קינן זינק לעברו עם ידו. קינן הספיק להעיף חצי מבט אל עבר הקשר הבאר שבעי, חצי מביט שהספיק לו להבין שעומדות בפניו שתי אפשרויות: הראשונה היא לתת לכדור להיכנס והשנייה היא פשוט לזנק אליו ולעצור אותו במו ידיו.
האם קינן חשב על כל האופציות? האם הוא הספיק לבצע ניתוח קר ואנליטי של המצב בזמן המועט שעמד לרשותו? סביר להניח שלא, אולם הבלם החיפאי נדרש לקבל החלטה. בואו ננסה רגע להבין מה עבר בראשו של קינן בחצי השנייה שהייתה לו להחליט כיצד לנהוג. נניח שהתסריט הראשון שעבר במוחו של הבלם, היה לתת לכדור להיכנס.
אז החיפאים היו נקלעים למצב בעייתי. למרות שהדקה היתה בסך הכל 41, החניכים של בנאדו היו יורדים לחדר ההלבשה בפיגור בפעם השנייה בתוך פחות משבוע, ועוד נגד קבוצה שנמצאת במומנטום מצוין וטרם הפסידה העונה. למחצית השנייה היו עולים החיפאים בלחץ, כיוון שגם ככה הם מתקשים להכניס את החפץ העגול אל תוך השער. הבאר שבעים לעומת זאת, נישאים על כנפי המומנטום היו מסתגרים ומנסים לעקוץ שוב בהתקפה מתפרצת ולהכריע את המשחק.
כותרות העיתונים ביום שלאחר המשחק היו כבר חורצות את גורלו של בנאדו ושל העונה של חיפה וגם הבלם היה מקבל את מנת חלקו על ההפקרות בחלק האחורי ועל כך שאפילו לא ניסה להגיע לכדור של בוזגלו.
התסריט השני שעבר במוחו של דקל היה כמו שנוכחנו לדעת, לדפוק זינוק סטייל זוביזארטה ולהדוף את הכדור. במצב כזה יש שתי אופציות: הראשונה היא שהפנדל נכנס ואז חיפה נשארת בפיגור עם עשרה שחקנים למשך כמעט 50 דקות נטו. במצב כזה קשה לראות את הירוקים חוזרים למשחק והם עלולים לחטוף תבוסה שנייה בתוך שבועים במגרשם הביתי, דבר שהבעלים יענק'לה שחר בוודאי לא יקבל בברכה.
האופציה השניה, לה כנראה קיווה קינן, היא האופציה בה באר שבע מחמיצה את הפנדל, חיפה סוחבת עוד כמה דקות עד למחצית, ובמחצית השנייה מסתגרת ומקווה בעזרת תמיכת הקהל והמגרש הביתי להצליח לסחוט תיקו. במצב כזה, הפער מהצמרת אמנם נשאר 8 נקודות, אבל החיפאים יכולים לראות עצמם מעודדים אחרי שהצליחו להוציא תיקו בעשרה שחקנים ולשאוב אופטימיות מסוימת מהמשחק.
ואז לבנאדו יש תירוצים משכנעים לכך שהקבוצה לא ניצחה, קינן לא ישחק במשחק הבא, אבל גם בתסריטים האחרים הוא כנראה היה מודח מההרכב, כך שהפעם לפחות הוא יצא גדול, ממש כמו לואיס סוארס ברבע גמר המונדיאל.
קינן הפנה את המבט אל עבר בוזגלו ויכול להיות שהמבטים שלהם נפגשו אפילו לשבריר שנייה. כמה מאור בוזגלו רצה את השער הזה. שער ראשון מאז החזרה לארץ, שער ניצחון מתקתק ועוד מול הקבוצה שלא נתנה לו את ההזדמנות כשעוד נחשב לכשרון צעיר ומבטיח. אבל דקל קינן לא התבלבל. לא הוא, זה שגדל במועדון הירוק, ייתן לבאר שבעים לחגוג על חשבונו. הבלם בכלל לא היה צריך לחשוב על כל התסריטים, לו זה היה ברור. הוא לא ייתן לשום כדור להיכנס לרשת ולא משנה מה יהיה המחיר שהוא או הקבוצה תשלם. מי שרוצה להכניע אותו יצטרך להתאמץ יותר.
הכדור של ברדה ניתז בעצמה אל המשקוף. דקל קינן הסתכל מהצד וחייך חיוך ניצחון קטן. כמה מתעתע הוא הגורל, חשב לעצמו. קינן יישב במשחק הבא ביציע, אבל העונה של מכבי חיפה, גם אם אולי לא להרבה זמן, עדיין בחיים. יכול להיות שההחלטה של קינן הייתה טפשית ויכול להיות שהיא בעצם הייתה גאונית, מה שבטוח הוא, שמי שתקבע איך תראה העונה של החיפאים מעתה, זוהי יד הגורל.