עוד 250 ימים עד למונדיאל: קרנבל פיננסי בפיפ"א

שבוע לפני סיום השלב הראשון של מכירת הכרטיסים למונדיאל 2014 שייערך בברזיל, והטירוף נמשך. כ-4.5 מיליון בקשות כבר הגיעו, 77 אחוז מתוכן מברזיל. במדינה השסועה, שבה נלחמו בשוטרים בכל יום ויום במהלך גביע הקונפדרציות, ומפגינים נגד קיומו של המונדיאל, כל כך הרבה אנשים (כ-3.3 מיליון) כבר נרשמו כדי לזכות בכרטיס לאירוע השיא של הכדורגל. מי מרוויח מכך?

כשהמחאות החברתיות המנוהלות באמצעות הרשתות החברתיות מגיעות לכל תחום, אפילו לספורט, לתאגידי ענק כמו גוגל ואפל יש כוח מיקוח מול המדינות, הקובע היכן הן ישלמו מיסים. בשנה האחרונה מתעצמת הביקורת כלפי התאגידים על כך שהם כמעט לא משלמים מיסים בשום מקום בעולם. כמו כן, הביקורת נמתחת בהקשר להסטת הרווחים התלויים בשיעורי המס באותה מדינה, מה שמציב אותם תחת זכוכית מגדלת. כעת הגיע תורה של פיפ"א לאור ההסדרים הכספיים עם ברזיל.

בקיץ 2013 במהלך גביע הקונפדרציות המאורגן על ידי פיפ"א שנה לפני המונדיאל, נורתה "יריית הפתיחה" למחאה ולהפגנות הגדולות ביותר בעשרים שנה האחרונות שאירעו בברזיל, על רקע השחיתות ויוקר המחיה. המחאה נבעה בשל העלייה בשיעורי המס בברזיל, מערכות החינוך והבריאות שנמצאות בשפל והפערים החברתיים שהולכים וגדלים.

יש הטוענים שאירוח המונדיאל והאולימפיאדה מהווים הזדמנות לשיפור הכלכלה המקומית, אך מיהו הנהנה העיקרי מהם?

בעוד ברזיל נכנסת לבור תקציבי ומשקיעה חלק נכבד מתקציב המדינה לצורך הקמת אצטדיונים במיליארדי דולרים לקראת המונדיאל והאולימפיאדה, פיפ"א קיבלה פטור מלא ממס בין התאריכים 1 בינואר 2011 ובין 31 בדצמבר 2014 במסגרת "דיל" שתפרה לה הממשלה הברזילאית. הרווח הצפוי לברזיל ינבע מתיירות בלבד ואילו פיפ"א צפויה להרוויח ממכירת הכרטיסים, זכויות השידור ומנותני החסות.

על מנת להביא את המונדיאל לברזיל, על הממשלה היה להעניק הקלות משמעותיות לפיפ"א. בפועל, בשביל להביא את משחקי המונדיאל למדינה שמזוהה כל כך עם הכדורגל, ממשלת ברזיל ירדה על ברכיה ונאלצה לוותר על עקרונותיה. כך, היא עוררה את זעמם של אזרחי ברזיל כאשר היא העניקה לפיפ"א פטור מלא ממס. אפשר לתמצת זאת בדבריו של רומאריו, שחקן העבר אשר הוביל את הסלסאו ב-1994 לזכייה במונדיאל ואחד ממובילי המחאה החברתית – "ברזיל נמצאת בידיה של פיפ"א. פיפ"א הוא הנשיא האמיתי של המדינה שלנו".

בינתיים בצד השני, מזכ"ל פיפ"א ג'רום ואלקה, מעריך שהארגון צפוי להרוויח כמיליארד ושמונה מאות מיליון דולר לאחר הוצאות. בהתחשב בשיעור המס החל לפי אמנות המס הבינלאומיות, מדובר בחסכון של 450 מיליון דולר. זוהי בדיוק הסיבה לכך שפיפ"א ומארגני האולימפיאדה מוכנים שברזיל תארח את האירועים הללו.

אז לאן הולך הכסף? במשך שנים משכורתו של נשיא פיפ"א סף בלאטר הייתה שרויה תחת מעטה של סודיות, אך עם הזמן פיפ"א הופכת לגלויה ושקופה יותר כאשר היא מפרסמת את דוחותיה הכספיים. בהתאם לביאורים בדוחות הכספיים השנתיים משנת 2012 מצוין כי ישנם 13 אנשי מפתח ומנהלים בפיפ"א אשר מקבלים שכר מצטבר של 27.5 מיליון דולר לשנה! זאת אומרת שבממוצע כל איש מפתח מרוויח 2.12 מיליון בהנחה שהשכר מתחלק שווה בשווה. יחד עם זאת, סביר להניח שבלאטר המכהן כנשיא פיפ"א משלשל לכיסו יותר מכולם.

עם כאלו רווחים המניבים משכורות עתק נשיא פיפ"א כמו כל מנהל בתאגיד ענק לא יעצור כאן, אלא ישאל את עצמו כיצד ניתן להמשיך להרוויח כסף באותו סדר גודל בעתיד. אילו מדינות פיפ"א יכולה לרתום עבור השאיפות הפיננסיות שלה? כאן אנחנו מגיעים למונדיאלים הקרבים שיתקיימו בשנים 2018 ו-2022.

הסכמים דומים לאלו שגובשו עם ממשלת ברזיל נערכו עם רוסיה וקטאר, המדינות המארחות של המשחקים הבאים. כעת נשאלת השאלה, מדוע לאחר שפיפ"א בחרה ביעדים אקזוטיים וססגוניים לאירוח המונדיאלים, האחרון בדרום אפריקה והקרוב ברזיל, נבחרו דווקא מדינות עם ממשלות שנויות במחלוקת, המחזיקות בעמדות חברתיות מיושנות ונוקשות? התשובה היא המיסים.