ההפסד המדהים של רוסיה בצפון אירלנד והיכולת הזוועתית שלה הציפו מחדש את האמונה בנבחרת ישראל שאפשר הפעם להפתיע ולהשיג לפחות ארבע נקודות משני המשחקים השבוע במוקדמות גביע העולם (אזרבייג'אן בשבת, רוסיה בשלישי). היכולת הרעה במשחקי ההכנה שלנו נשכחה, הבעיות שעדיין לא מצאנו להן פתרון במהלך הקמפיין נשכחו. האופטימיות פה.
לעומת זאת, מכת הפציעות היא בהחלט מכה אנושה עבור הנבחרת ולא סתם תירוץ. לדוגמא, על אף שאלי גוטמן לא ממש האמין בסגנון של תומר חמד הוא הפנים מהר שהשילוב שלו עם עדן בן בסט, שעושה תנועה לעומק מהקו, היא מתכון נהדר ויחד הם כבשו 10 מ-15 השערים שלנו בקמפיין. כרגע, לצערו של המאמן, שניהם פצועים.
גם בעמדת המגנים הבעיה היא כפולה. למשל, בעמדת המגן השמאלי האופציה הנכונה היתה להשתמש בטאלב טוואטחה כנשק התקפי במשחק נגד אזרבייג'אן ולאחר מכן להחליפו ברמי גרשון ההגנתי במשחק ברוסיה תוך כדי שימוש במשחק הראש הטוב שלו במצבים נייחים. כמה מפתיע - שניהם פצועים. בצד ימין יובל שפונגין הסולידי והיציב וגם אייל משומר פצועים. אלעד גבאי לא בכושר וגם חסר ביטחון בעקבות ההמולה שיצר לעצמו (הוא בחר להגיע למכבי חיפה כשהיו לו המון אופציות ולכן חייב סבלנות).
ייני בהחלט מסוגל למלא כל תפקיד במגרש בזכות אינטילגנציית המשחק הנהדרת שלו אבל אין לו ערך מוסף בהתקפה כמגן וגם הגנתית העונה הוא עדיין לא בשיאו. לכן ייתכן שוורטה ודוידזאדה כמגנים הם אופציות מרעננות וטובות. צעירים, רעבים ובתהליך שיפור הן הגנתית והן התקפית. הם אולי חסרי ניסיון בינלאומי אבל האופציות האחרות של גוטמן הם גם ככה אלתורים, בטח למשחק נגד האזרים.
מלבד זאת, העובדה שאין אף שוער שנמצא בכושר טוב ומגיע חד ועם בטחון פנימי אמיתי (ועזבו אתכם מההצהרות שלהם לתקשורת) היא בעיה לא פשוטה. דודו אוואט אחרי שנים נהדרות בספרד, דועך בעונה האחרונה מבחינת עבודת רגליים ותגובות. הוא וההגנה שלו במאיורקה בכושר רע. הוא בעיקר האופציה שלנו בשער כי הוא הכי מנוסה ובצפון אירלנד שיחק טוב מאוד לאחר הטעות הענקית שלו מול פורטוגל. גוטמן לא ישן בשקט בגלל העמדה הזו.
מול האזרים חייבים ללחוץ ולחשוב התקפה. צריך שלישיית קישור שיודעת לעשות משחק מעברים טוב ומהיר. הבעיה הכי גדולה של הנבחרת בקמפיין הזה. בגלל החסרונות והאילתורים, גוטמן צריך לעלות במערך של 3-3-4 גמיש שיכול להפוך ל-2-4-4 גמיש תוך כדי משחק. השלישייה בקישור חייבת לשלב חשיבה הגנתית והתקפית עם קשר אחורי אמיתי אחד: אלברמן או ייני. לפניו שני קשרים 50-50: ראדי או נאתכו (לא חייב להיות באנקר בהרכב) על משבצת אחת. על המשבצת הנוספת צריכים לשחק רפאלוב או זהבי וכך גם ניתן להסיט את זהבי ובוודאי את רפאלוב לאגף ולעבור לשחק 2-4-4 אם המשחק תקוע.
לדעתי, השלישייה הקדמית חייבת את ברדה כחלוץ מטרה. הוא היחיד שבכלל יכול לשחק את התפקיד הזה ברמה אירופאית כשחמד חסר. מהאגפים יש שני סוגי שחקנים. קשר שבונה משחק עם הכדור או חלוץ שבעיקר מחפש תנועות עומק. מן הסתם שילוב שלהם הוא בדרך כלל האידיאלי. דמארי או עטר הם האופציה כשחקן "קו" שחושב כמו חלוץ ועושה תנועות לעומק (סגנון בן בסט). הם גם יכולים להצטרף לברדה כשני חלוצים אם עוברים לשחק עם רביעית קישור ושני חלוצים, כששכטר ואבוחצירה בכושר פחות טוב כרגע.
השחקן הנוסף בשלישייה הוא יותר קשר עושה משחק וזה מליקסון, עזרא או רפאלוב. תפקידו לחפש שטחים מאחורי הקישור של היריבה ולייצר מצבים. הגיע הזמן של מליקסון, רפאלוב ועזרא להוכיח שאפשר לסמוך עליהם ברגעים חשובים ברמה הבינלאומית. זה הזמן שלהם לקחת אחריות. בניון לא נמצא. בן בסט וחמד לא נמצאים כדי לייצר ולהבקיע. שלושתם חייבים לזכור שגם כמחליפים הם יכולים לעשות שינוי שייזכר יותר ממי שפתח.
גוטמן יצטרך להרגיש באימונים מי הכי חד, הכי מפוקס והכי מוכן לקחת על עצמו. זה הדבר הכי חשוב כמאמן נבחרת. להרגיש אותם לפני המשחק כי אין כמעט מתי לתקן. לאבחנה בדקויות האלה אין תחליף אז נקווה שהוא רואה מקרוב טוב יותר ממה שאנחנו רואים מרחוק.
ושיהיה המון בהצלחה.