״בכל פעם שאני לובש את חולצת הנבחרת אני מקבל עור ברווז״. את המשפט הזה אמר לא אחר מאשר מדייגו ארמנדו מראדונה, אחד משחקני הכדורגל שבכל פעם שעלה לשחק במדים הלאומיים הקיז דם על מנת להעניק אושר לבני עמו. אומנם, להזכיר את השחקנים הבאים והאגדה הארגנטינאית באותו משפט זה קצת מגוכך, אך בדומה למראדונה גם הם נתנו את נשמתם לנבחרת הלאומית בכל פעם שנקראו לדגל. למרות שקריירת הקבוצות שלהם הייתה בינונית ודי נשכחת במקרה הטוב, כששיחקו במדי הנבחרת הם נראו אחרת לגמרי ולנצח יזכרו בתור אגדות במדים הלאומיים.
לוקאס פודולסקי - גרמניה
אין ספק שאבן היסוד של הרשימה הוא פודולסקי. על אף שהגרמני ממוצא פולני עשה קריירת מועדונים לא רעה ושיחק בבאיירן מינכן, ארסנל ואינטר הוא מעולם לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו ובעיקר איכזב בקבוצות הגדולות. דווקא במאנשאפט, משופעת הכוכבים, פולדי סיפק את הסחורה בכל פעם שקיבל הזדמנות. המאזן שלו במדים הלאומיים עומד על 49 שערים ב-130 משחקים כשרק בפ.צ. קלן הקטנה הצליח להיות כה דומיננטי. כזכור, החלוץ היה אחד השחקנים החשובים של יוגי לב בעשור המוצלח של גרמניה בו זכתה במונדיאל (2014) והגיעה פעמיים לשלב חצי הגמר של הטורניר (2006, 2010). כמו כן העפילה לגמר היורו (2008) והגיעה פעמיים לחצי גמר התחרות (2012, 2016).
יאן קולר - צ׳כיה
הענק הצ׳כי (2.02 מ׳) הוא החריג ברשימה. למרות שעשה קריית מועדונים לא רעה, כולל אליפות גרמניה עם בורוסיה דורטמונד בעונת 01/02, בזירה הבינלאומית החלוץ נראה הרבה יותר מרשים והיה אחד השחקנים המרכזיים בתקופה הטובה של צ'כיה בתחילת/אמצע שנות האלפיים אז הגיעה לחצי גמר היורו. קולר ניצב בראשות פסגת הכובשים של מולדתו עם 55 שערים ב-91 הופעות כשבאותם שנים הציג שיתוף פעולה משובח עם מילאן בארוש (שחקן נוסף שהיה יכול להיכנס לרשימה).
סטרן ג'ון - טרינידד וטובגו
השחקן שאתם כנראה לא מכירים. ג׳ון העביר את מרבית הקריירה בצ'מפיונשיפ ומלבד עונה אחת פוריה בסאות'המפטון (19 שערים), החלוץ לא גילה יכולת כיבוש גבוה במיוחד. הטרינדדי פרש בשנת 2012 כשהוא הבקיע 155 שערים במשך 12 שנים. מנגד, במדים הלאומיים הסיפור היה אחר לגמרי, ג׳ון מלך השערים של טרינידד וטובגו בפער ניכר עם 70 כיבושים ב-115 משחקים. איפה דוויט יורק אתם שואלים? אגדת השדים האדומים הצליח להבקיע רק 19 שערים לטובת מולדתו.