אחת הטענות החוזרות שמושמעות כלפי ליגת האלופות בשנים האחרונות, היא שאין יותר הפתעות. מאז שינוי שיטת המפעל וההטייה לטובת הליגות הגדולות אין יותר סיפורים נוסח אפואל ניקוסיה של עונת 2011/12, לידס של עונת 2000/01 ואפילו לא לה קורוניה של 2003/04. במקרה הכי ורוד ההפתעה של המפעל היא בנפיקה, קבוצה עם מורשת עתירה בתחרות שבעונה האחרונה גם הוסיפה לכך השקעה רצינית כתוצאה ממכירות גדולות שנעשו בשנים האחרונות. לא שיש בכך פסול, כמובן. אבל התחושה הכללית בדומה לשאר עולם הכדורגל היא שהרומנטיקה מתה, וכמו שגזוז שרו - מי שרוצה להיות רומנטיקן, שילך להיות רומנטי-שם.
אלא שהעונה לפתע יש מישהי שבעיני רבים עשויה להיות המרעננת הרשמית של התחרות – מועדון הכדורגל רויאל אנטוורפן. המועדון שמגיע מהעיר השנייה בגודלה בבלגיה – כחצי מיליון תושבים (שנייה רק לבריסל) - היה ידוע כבעל היסטוריה ענפה שכוללת ארבע אליפויות, שני גביעים ואפילו סגנות בגביע המחזיקות בעונת 1992/93. בגמר, אגב, היא הפסידה לפארמה של תומאס ברולין ופאוסטינו אספרייה שלא שיחק במשחק עצמו. אחרי כל ההישגים הללו, אנטוורפן דישדשה בתפר שבין שתי הליגות הבלגיות הבכירות, כשהיא לא ממש מצליחה לתקוע יתד בליגה הראשונה ונשארת המושא ללעג של אוהדי בירסחוט השכנה.
עד שבמרץ 2017 השתלט על הקבוצה טייקון הנדל"ן המקומי פול גייסנס, שבבעלותו חברת הבנייה גלאמקו שעיקר פעילותה היה ברכישת קרקעות בפולין אחרי נפילת ברית המועצות. כיום החברה מוערכת בכמיליארד יורו, ויש ברזומה שלה המון פרויקטי בנייה שקשורים לכדורגל הבלגי. מעל כולם כמובן שיפוץ האצטדיון של אנטוורפן, שנפתח מחדש ב-2020. עוד עדות למעורבות העמוקה של גייסנס בכדורגל הבלגי ניתן למצוא בפרויקט היורוסטאדיון הראוותני, שאמור היה להיבנות בבריסל לרגל יורו 2020, אך לבסוף אופ"א הודיעה שהבירה הבלגית לא תהיה בין הערים המארחות, ושר הסביבה לא אישר את הפרויקט.
עוד מיני פרשייה שגייסנס היה מעורב בה היא ההשתלטות על אנדרלכט. במקביל לתהליכי התכנון של היורוסטאדיון, המיליארדר הגיע להבנות עם הסגולים-לבנים על מעבר שלהם לאצטדיון לכשייחנך, אך בפברואר 2017 הקבוצה נסוגה מההסכם, מה שהוביל את גייסנס לאיומים בהליכים משפטיים נגד הקבוצה - מה שכמובן לא קרה. כחלק מהסדר המעבר, גייסנס אמור היה להפוך לבעלים של אנדרלכט ביחד עם משקיע נוסף, אך מאוחר יותר באותה השנה שלושה מילדיו של גייסנס הגישו הצעה לרכישת הקבוצה. זה כמובן גרם לשותף של גייסנס לצאת מהעסקה, ויום לאחר מכן אנדרלכט נרכשה בידי היריב העסקי של גייסנס – מארק קוק.
השערוריות של המיליארדר בן ה-70 לא נגמרות כאן – ב-2018 דווח שהוא נכנס למכרז על אצטדיונה החדש של קלאב ברוז' במטרה לתקוע את הפרויקט כנקמה בבארט ורהייגה, יושב הראש של קלאב ברוז'. ורהייגה הוא גם סגן יו"ר ההתאחדות הבלגית, ולפי גייסנס הוא סיכל את תכניות היורוסטאדיון בכוונת מזיד כנגדו.
אחרי כל ההקדמה הזו, אפשר בהחלט לומר שרויאל אנטוורפן נשלטת בידי דמות צבעונית מזן ג'יג'י בקאלי ואאורליו דה לאורנטיס, אבל בניגוד אליהם הניהול של גייסנס באמת מביא תוצאות. אחרי עליית ליגה בעונת הבעלות הראשונה, האדומים סיימו במקום השמיני המכובד בעונה אחרי, זכו בגביע בעונת 19/20 עם שער ניצחון של ליאור רפאלוב בגמר, ומעל לכל – זכייה באליפות בלגיה בעונה שעברה, לראשונה מזה 66 שנים. הזכייה הגיעה אחרי דרמה חולנית כשאנטוורפן הגיעה למחזור האחרון תלויה בעצמה, אך נקלעה לפיגור מול גנק היריבה הישירה לתואר בדקה ה-75. הכל היה מוכן לחגיגות האליפות של הכחולים, אך טובי אלדרוויירלד הוותיק שיגר בעיטה חדה מ-20 מטר בדקה ה-94 והכריע את מאבק האליפות בדרך הכי דרמטית שניתן לדמיין.
והדרמה היא מוטיב חוזר בקורות חייה של הקבוצה מהעיר שגובלת בהולנד, כי ביום רביעי היא העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות עם שער בדקה ה-94 של מישל אנג' באליקווישה, שהגיע אחרי ספיגת שוויון בדקה ה-90 באתונה נגד א.א.ק. אז עם משחקים מרגשים, דרמות בלתי נגמרות, הישענות על סגל כמעט אנונימי שכולל הרבה צעירים מבטיחים, רויאל אנטוורפן הייתה אמורה להיות אהובתו של הצופה הניטרלי. אפילו הבית שהיא הוגרלה אליו מאפשר פנטזיות על עלייה לשמינית הגמר על חשבון פורטו ושחטאר. איך אפשר שלא להתאהב?
הנה כמה דרכים: בנוסף לשערוריות שהבוס מספק כמו שמתואר בפסקאות הנ"ל, יש עוד כתם אחד משמעותי על המועדון הזה. האיש שאמון על הניהול הספורטיבי באנטוורפן הוא לא אחר מאשר מארק אוברמארס, קשר העבר של אייאקס, ארסנל וברצלונה. בגלגולו המקצועי החדש כמנהל מקצועי, אוברמארס היה הרוח החיה מאחורי ההצלחה המטאורית של אייאקס בליגת האלופות בעונת 2018/19, עם הגעה לחצי הגמר כשבקבוצה שיחקו פרנקי דה יונג, אנדרה אוננה, חאקים זייש, דושאן טאדיץ' ועוד. אחרי שה-"רואד ראנר" השתלט על ניהול המועדון בצוותא עם אדווין ואן דר סאר, היה נדמה שהעתיד של אייאקס ורוד. בטח ובטח לאור שורת הרווח שהמועדון הניב בעשור של אוברמארס בתפקיד עם מעל חצי מיליארד יורו של הכנסות ממכירת שחקנים.
רק שבפברואר אשתקד התפוצצה פרשיית ההטרדות בה היה מעורב אוברמארס, שכללה שליחת הודעות בעלות אופי בוטה לעובדות באייאקס, בנוסף לצילומים של איבר מינו. זאת ועוד, משך כל שנות עבודתו במועדון מאמסטרדם הוא היה ידוע בתור אדם עם התנהגות מינית לא מרוסנת, שהנחיל תרבות גברית רעילה במסדרונות הקבוצה והטיל אימה על מתלוננות פוטנציאליות. "אדם בסטטוס שלי לא יכול להתנהג כך, ואני מבין זאת כעת באיחור", כתב אוברמארס בהודעת ההתנצלות שלו שהמועדון הוציא. רק מה, זו גם הייתה ההצהרה של שחרורו של המנהל המקצועי המהולל אחר כבוד מתפקידו. ולעזאזל ההישגיות והרווחים שהוא אחראי להם.
כל מה שמוזכר לעיל לא הרתיע את גייסנס מלתת לאוברמארס את תפקיד המנהל הטכני באנטוורפן, קצת יותר מחודש אחרי ששוחרר מאייאקס בבושת פנים. "לא בהכרח דיברתי עם העובדות במועדון, אבל חשוב לתת לאנשים הזדמנות לפתוח דף חדש", כך צוטט במסיבת העיתונאים לרגל הגעתו של אוברמארס סוון ז'אק, הג'נרל מנג'ר של אנטוורפן.
בתגובה להגעה שלו, ארבעה ספונסרים של הקבוצה הודיעו על הפסקת ההתקשרות עם המועדון, ודי לקרוא את תגובתה של קבוצת סלקט, הספונסר הגדול ביותר של אנטוורפן כדי להבין את הלך הרוח: "ההחלטה למנות את מר אוברמארס , שהואשם לאחרונה בהתנהגות מינית דורסנית חוזרת ונשנית שנמצאת כרגע בחקירה עצמאית בהולנד, עומדת בניגוד מוחלט לערכים ולסטנדרטים של קבוצת סלקט. אנו מאמינים שכל אדם זכאי להזדמנות שנייה אחרי חשבון נפש. לכן אנחנו מאוד מצטערים לראות ע"פ מסיבת העיתונאים (ההצגה של אוברמארס) שלא נערך חשבון נפש כזה, לא על ידי הנהלת המועדון ולא ע"י מר אוברמארס עצמו. לכן החלטנו לא לחדש את החוזה שלנו עם רויאל אנטוורפן לעונת המשחקים הקרובה".
גילוי נאות, כותב הטור הוא אוהד ארסנל שגדל על סיפורים על המהירות המסחררת של אוברמארס באגף והלהטוטנות המהפנטת שלו. כנראה שיש לאיש מוח כדורגל נדיר ששווה הצלחה ספורטיבית בכל קנה מידה. אבל כמו שאנחנו רגילים לראות בכדורגל העולמי ואפילו הישראלי - קבוצות וארגונים ירצו לרשום הצלחה בטווח הקצר על פני עמידה מוסרית עם קורבנות של עבירות שונות. ואנטוורפן היא שגרירה של הקו הזה. עם תככים ניהוליים ומנהל טכני גאון אבל מוקצה ובצדק, היא עוד קש על גב של גמר שנשבר מזמן. ואין לי תלונות לאוהדים שמחפשים רומנטיקה, אבל לפעמים הביקוש לאהבה יכול לסמא עיני חכמים.