שכחו מהסמבה: המונדיאל ייערך כמתוכנן אבל המחאה לא תיפסק
קרבות ברחובות, 5 הרוגים וזה עדיין רק גביע הקונפדרציות. העיתונאי ריקרדו פריירה מספק מבט מבפנים על עם שנמאס לו רק מהכדורגל ומריקודים ורוצה גם מדינה שתדאג לו. המסר המרגיע: למרות זאת, התיירים יתקבלו בזרועות פתוחות
נמאס להם מכדורגל, הם רוצים שידאגו להם (צילום: Ricardo Pereira)
לפני שבכלל ניגשים לנושא המחאה, שווה להבין את הלך הרוח הפוליטי בברזיל. הרי אנחנו נשענים כאן על יסודות שהונחו עוד קודם לכן. אחרי הרבה שנים של מיתון, שלטון צבאי בלי אפשרות לבחור ומאבק עממי נרחב על הזכות לבחור את נציגיך, נראה שברזיל מצאה את הדרך הנכונה של דמוקרטיה ויציבות כלכלית, גם אם הן לא ממש בשלות. עדיין יש לנו בעיות חברתיות רבות, שחיתות שלטונית נרחבת ומעגלים רבים של קבלת החלטות. לאור זאת, הציבור הברזילאי, בעקבות שערוריות חוזרות ונשנות של שחיתות ממשלתית, החליט לקחת לידיו את ההגה של המדינה. על בסיס זה, אפשר להתחיל להבין את ההפגנות הנוכחיות.
בדרך מסוימת, הוועדה המארגנת של הגביע העולמי מפעילה לחץ על השלטון להגיב בחריפות להפגנות ולמנוע אפשרות שהאירוח יבוטל. העניין הוא שזהו רגע מושלם לצמיחתה של המחאה ושל דרישות העם, מאחר שכל העיניים נשואות בימים אלה לעבר המדינה שלנו משום שאנחנו מארחים את גביע הקונפדרציות, משום שגביע העולם ייערך אצלנו בשנה הבאה, משום שזו תהיה גם הבמה למשחקים האולימפיים ב-2016. לכן כל כך הרבה אנשים יוצאים לרחובות, כי עכשיו העולם רואה אותם. ועדיין, אני לא רואה מצב שהמונדיאל כאן יבוטל.
מה הצית את האש?
הכל התחיל עם עליית מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. ארגון סטודנטים כלל-לאומי, שנקרא MPL (תנועת מעבר חופשי), אירגן את ההפגנות הראשונות בניסיון להשיג פטור ממס לסטודנטים. בעקבות ההתגייסות הנרחבת של מפגינים בכמה ערים בברזיל, הממשלה נענתה לדרישות והפחיתה את המיסוי על נסיעות. אלא שחוסר שביעות הרצון של הציבור הברזילאי לא מוגבל לבעיות תחבורה וישנם עוד נושאים רבים שתלויים באוויר ומצריכים תשובות. ולאחר שכמה הפגנות מחאה הובילו להפחתת מחירי כרטיסים, מדוע לא להמשיך לשלב הבא?!
הציבור גילה שהממשלה חוששת מיציאה של העם לרחובות. לכן, עלו על סדר היום נושאים כמו מאסר פוליטיקאים שהורשעו בשחיתות, הידרדרות החקיקה שהופכת את האכיפה על ידי בית המשפט לבלתי אפשרית, שיפור במתן שירותים ציבוריים (חינוך, בריאות ובטחון) ורפורמה בשיטת הממשל. בתגובה, הממשלה כיוונה והנחתה אחת לאחת את כל הפעולות הקשות שננקטו נגד האנשים שיצאו למחות – הכל במטרה למנוע את המשך ההפגנות ואת האפשרות שאירועי הספורט במדינה יבוטלו.
לאן הולכים מכאן?
אני מאמין, אם יורשה לי להתנבא לרגע, שהציבור גילה את כוחו. העם הבין שאפשר להפוך את ברזיל למדינה טובה יותר עבור הברזילאים ובשביל הצעירים שיצאו לרחובות. מעולם לא ראיתי כאן כזו התרחשות, מעולם הפוליטיקה לא הייתה נושא לוויכוח בין צעירים כמו שהיא כיום. ועכשיו כולם מנסים לקלוט את השיטה החדשה, זו שמראה כי הדור הזה אינו רדום ומנותק.
המחאה תמשיך, כי האנשים לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך להביט על המדינה שלנו סובלת מכל כך הרבה קשיים. ועדיין, מעל לכל, העם הברזילאי נותר רגוע ומסביר פנים. אני מאמין שהתיירים שיגיעו לגביע העולם יתקבלו בזרועות פתוחות ויטופלו בידיים טובות.
האנשים כאן פשוט רוצים שברזיל תפסיק להיות רק ארץ הסמבה והכדורגל, אלא שתהיה גם מדינה הוגנת שדואגת לך. ברזיל היא כוח משמעותי ביבשת אמריקה, מדינה עם פוטנציאל כלכלי אדיר. ומדינה עשירה לא יכולה שיהיה לה עם עני שעובר דיכוי.
אם אדם ישאל אותי אם מישהו יכול להגיע שקט לגביע העולם, אענה לו: "כן, ברזיל מוכנה כדי לקבל אותך". המערכה הזאת היא לא נגד המונדיאל, אלא נגד מדינה שמעדיפה מעטים על פני כל היתר.
- ריקרדו פריירה הוא עיתונאי ברזילאי עצמאי, צלם עיתונות ועורך האתר assuntosmilitares.jor.br, המתמחה בנושאי בטחון ואיזורי עימות מסביב לעולם.
הביא לפרסום: דניאל שחק