תורן: נבחרת הנשים האנגלית בשיאה
התחזקות הליגה, שינוי מאזן הכוחות האירופי, והכושר האדיר הופכים את נבחרת ה"לביאות" לפייבורטיות ביורו 2022. על קללת העבר, כוכבות ההווה ואליפות מבטיחה שיוצאת היום לדרך
השמות של דייוויד באדיאל ופרנק סקינר כנראה לא אומרים יותר מדי למרבית חובבי הכדורגל בישראל, אך הלהיט המשותף של השניים מקיץ 1996 הפך להמנון ספורט על זמני, שחוזר לתודעה בכל טורניר נבחרות בו אנגליה משתתפת. "it's coming home" היה השיר הרשמי של יורו 1996, אותו אירחה אנגליה, וכפי שכולם כבר יודעים, הפנטזיה של מולדת הכדורגל לראות את הכדורגל חוזר הביתה נשארת בלתי ממומשת. אך כעת, כאשר אנחנו בפתחו של קיץ נוסף, ושנה לאחר ההפסד הטרגי של נבחרת הגברים של אנגליה לאיטליה בגמר היורו, החלום לראות נבחרת אנגלית מניפה תואר שב להדהד, כשהפעם מדובר בנבחרת הנשים המשתפרת באנגליה.
הבחירה לקיים את היורו שייפתח הערב (רביעי) על אדמת אנגליה, היא מרכיב אחד מתוך מכלול שהופכים את נבחרת "שלושת הלביאות" לנבחרת המסקרנת של הטורניר, כשהבולט שמביניהם הוא הפיכתה של הליגת האנגלית לליגת הנשים המובילה ביבשת. ב-2011 הוחלט על מיתוג וארגון מחדש של הליגה הראשונה באנגליה, בדומה לתהליך שקרה בגברים ב-1992, מה שהוביל לשם חדש למסגרת: ה-WSL (ה-Women's super league). לאחר מספר שנים הוחלט על פתיחתה של ליגת שנייה תחת אותה מסגרת, והשיא המקצועי לתהליך הבנייה הגיע ב-2018, כאשר קבוצות הליגה הפכו למקצועניות, עם כדורגלניות פעילות במשרה מלאה, לא דבר מובן מאליו בלא מעט מדינות באירופה.
ההשקעה של המועדונים הגדולים בקבוצות הנשים שלהם הובילה לעלייה בהתעניינות מצד הקהל, ומאז 2017 נתוני הצפייה בכדורגל נשים במדינה הכפילו את עצמם. לקראת פתיחת העונה החולפת ה-WSL מכרה את זכויות השידור לליגה לרשת סקיי תמורת 8 מיליון פאונד לעונה - הסכום הגבוה ביותר לליגת נשים בעולם - ובפעם הראשונה, בנפרד מהסכם הזכויות של קבוצות הגברים.
הכסף מזכויות השידור נתן למועדונים את היכולת להשקיע יותר בשחקניות ובמעטפת המקצועית, ונכון ל-2022, הליגה האנגלית הצליחה לבסס את עצמה כבכירה באירופה, ומתחרה בליגה האמריקאית על התואר הבלתי הרשמי בתור "הליגה הטובה בעולם". מבחינת הכדורגלניות האנגליות, סקירה קצרה של סגל הנבחרת לטורניר מציג מגמה די ברורה לתעדוף הפרובינציאלי: 21 מתוך 23 שחקניות הסגל שייכות לקבוצות אנגליות, כשרייצ'ל דיי מיוסטון דאש בארה''ב וג'ורג'יה סטאנווי הן היחידות שמשחקות מעבר לים.
בראיון לאתר "talksport" הבריטי, הופ פאוול, מאמנת הנבחרת לשעבר, סיפרה שהשינוי שקורה בכדורגל האנגלי הוא בלתי נתפס: "יש יותר ויותר ילדות שמשחקות בכדורגל, והמספרים פשוט מדהימים. זה כל כך שונה ממה שהיה עד לפני 10 שנים". קלי סמית', שכיכבה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, עברה בזמנו לארה''ב בכדי לממש את הפוטנציאל שלה, וחיזקה את דבריה של פאוול: "הקשיים שאני חוויתי כשגדלתי הפכו אותי ליותר נחושה כדי להוכיח לאנשים וללכת אחר החלום שלי להיות כדורגלנית מקצוענית, ולא יכולתי לראות את זה קורה באנגליה, כשאני גדלתי אפילו לא ידעתי שיש לנו נבחרת נשים".
הצמיחה האדירה של הליגה האנגלית, תרמה גם להצלחת הנבחרת. בשלושת הטורנירים הבינלאומיים האחרונים ה"לביאות" הגיעו לפחות לשלב חצי הגמר, מה שמוביל לאמביציה הגדולה לעשות את הצעד האחרון כדי לגעת בזהב. באוגוסט 2020 ההתאחדות האנגלית החליטה לשנות כיוון ומינתה בפעם הראשונה מאמנת לא בריטית לנבחרת הנשים, ונכון לפתיחת הטורניר, ההגעה של סארינה וייגמן לקווים הוכיחה את עצמה בגדול: מאז הגיעה המאמנת שהובילה את הולנד לזכייה ביורו 2017, הנבחרת האנגלית ניצחה 12 מתוך 14 המשחקים מאז וייגמן הגיעה לקווים, כאשר בשלושת משחקי ההכנה האנגליות הביסו 0:3 את בלגיה, 0:4 את שוויץ, ו-1:5 את הולנד, אלופת אירופה המכהנת.
הפוזיציה היחסית חדשה כפייבוריטית חזקה בטורניר יחסית יוצא דופן, אך מייצג את השינויים הדרמטיים בענף ברחבי אירופה; ספרד, שהישג השיא שלה בכל הזמנים הוא חצי גמר היורו ב-1997, מגיעה כמועמדת הבכירה לזכייה על פי סוכנויות ההימורים. המדינות הצפון אירופאיות (גרמניה, דנמרק, נורבגיה, ושבדיה) הן אמנם הנבחרות היחידות אי פעם שזכו להניף את הגביע, אף עלייתן של נבחרות דוגמת צרפת ואיטליה הפך את התחרות בשלבים הסופיים לקשה יותר.
כאשר סוכמים את כל המרכיבים האלו יחד, את השילוב בין הליגה האנגלית, הכושר של הנבחרת, שינוי מאזן הכוחות באירופה, וכמובן העובדה שהטורניר קורה אצלה בבית, מבינים שאנגליה צריכה לצפות לתואר. הבחירה באנגליה כפייבוריטית נראית כבחירה ה"נכונה", אך מבט לא כל כך רחוק לאחור ליורו הגברים בקיץ הקודם, ומונדיאל 2018 שנגמר בהפסד בחצי הגמר לקרואטיה, מזכיר שאנגליה כבר חוותה מספר מפחי נפש בשנים האחרונות, דווקא כשכבר דמיינה את עצמה על הפודיום.
היום בערב (22:00) הנבחרת האנגלית תארח את אוסטריה למשחק הפתיחה, באצטדיון אולד טראפורד שצפוי להיות גדוש באוהדים, וניצחון מרשים בפתיחה יעורר את האינסטינקט הכה מוכר של האומה האנגלית, וההתרגשות חסרת הפרופורציות תתעורר פעם נוספת. עוד לא נשרקה הפתיחה לטורניר היורו נשים המצופה בהיסטוריה, וסביר להמר שגם הפעם השיר האייקוני מ-96' ישוב לשטוף בקרוב את רחובות אנגליה, ואולי כל מה שהיה חסר כדי שמילות השיר סוף סוף יבואו לכדי מימוש הוא נבחרת מעט "אחרת" שתשלים את העבודה.