בימים אלה מתקיימות ישיבות של הוועדה לחלוקת תקציבים בספורט בכנסת, ולאחר השביתה שקיימו קבוצת ליגת לנשים בכדורגל, רבים מבינים שדרושה בדיקה מעמיקה לענף בישראל. הגדלת התקציב למועדונים הבכירים הוא חלק משמעותי בתהליך בנייה ושיקום של כדורגל נשים, אך הוא לא היחיד. לשם כך, החלטנו באופן היפותטי, להעניק את ה"מנדט" לשחקנית העבר ומלכת השערים בנבחרת ישראל, סילבי ז'אן, שגם נוכחת בוועדה, ולשמוע ממנה מהם הצעדים המיידיים שצריכים להתבצע, אם הייתה יוצאת לדרך תוכנית לאומית לקידום כדורגל נשים בארץ.
הגדלת מספר המאמנות ובניית תוכנית הכשרה לאימון בנות -
עם המחסור במאמנים בישראל גם כדורגל הגברים מתמודד, אז אפשר לגזור מכך שמצבו של כדורגל הנשים במצב עוד יותר חמור. לא רק הכמות מהווה בעיה, אלא העובדה שהרבה מאוד מאמנים לא מוכשרים לעבוד עם ילדות, ולהבין את שיטות העבודה הספציפיות שצריכות לבוא לידי ביטוי בעבודה עם קבוצות גיל שונות. אני מאמינה שהפתרון למצב אכן קיים, אבל אנחנו לא מנצלים אותו, ומדובר בשחקניות שלנו. רוב הכדורגלניות פורשות ולא נשארות בענף. צריך להנגיש את קורסי האימון לכדורגלניות הפעילות, כדי שיישארו בענף ביום שאחרי, ככה גם הבנות הצעירות יזכו לראות יותר נשים כמודלים לחיקוי.
שיפור כמות ומתקני הכדורגל לבנות בפריסה ארצית -
המצב בקריטריון כאן דומה במהותו לראשון - אם המצב בכדורגל הגברים לוקה בחסר, אצל הנשים זה הרבה יותר גרוע. בתור מנהלת פרויקט של קבוצות הנשים במועדון עירוני אשדוד אני מוצאת את עצמי נאבקת למצוא שעות ומגרשים פנויים לשיבוץ עבור הקבוצות שלי, ולרוב אם יש זמן פנוי במתחם מסוים, תהיה עדיפות ברורה לשבץ קבוצת בנים. גם מצב המתקנים בערים בפריפריה בעייתי משחושבים, ובגלל זה אנחנו מפספסים הרבה מאוד כישרונות פוטנציאליים. עד שלא ייבנו יותר מתקנים כדי לאפשר לקבוצות נשים לשחק, אנחנו נמשיך לדרוך במקום, כי במצב הנוכחי אנחנו הופכים את הבנות לאחרונות בסדר העדיפויות של השיבוצים, וממש מונעים מהן להישאר בכדורגל.
לשלב בנות באימונים של קבוצות בנים -
אני גדלתי בתקופה שבה כדורגל נשים בכלל לא היה ממוסד בישראל, והייתי לוקחת חלק באימונים עם בנים עד גיל 19, ומצליחה לעמוד איתם מבחינה הפיזיות. אני לא מצפה לקחת אותי כדוגמא ועל בסיסה לעשות הכללה, אבל בגילאים צעירים פערי הפיזיות בין בנים לבנות הרבה יותר מצומצמים, וזאת יכולה להיות דרך מצוינת עבורן לפתח עוצמות במשחק. מה שקורה עכשיו זה כשמאתרים שחקנית מוכשרת בתיכון, אז ישר מקפיצים אותה לקבוצת בוגרות. אני חושבת שבמקום זה צריך לאפשר לשחקניות כאלה דווקא לשחק עם קבוצות בנים, וזאת אופציה יצירתית לפתח את השחקניות בארץ.
הגבלת מספר זרות בליגת העל -
אני מסקרת שבוע אחר שבוע את ליגת העל לנשים, ועל אף שהורידו את מספר הזרות בקבוצה מ-6 ל-5, אנחנו חושבת שאפשר להגביל לכמות קטנה יותר. למעט מספר בודד של שחקניות זרות יוצאות דופן, הרמה הכללית של הכדורגלניות שמגיעות לכאן לא באמת כזו רחוקה משל הישראלית הממוצעת, אז למה לא לתת לכישרונות שיש לנו כאן לקבל יותר הזדמנויות ולהתפתח? אחרי זה שמגיעים לנבחרת, כולם משום מה בשוק מהבדלי הרמות בינינו לבין מדינות באירופה, אבל אנחנו לא נראה את הפערים האלה מצטמצמים אם לא נאפשר ליותר שחקניות להשתפשף ולצבור דקות משחק.
הקמת ליגת מילואים -
הרעיון הזה אמנם הוא לטווח הרחוק, אבל אם נראה עלייה במספר הכדורגלניות בישראל, ליגת מילואים היא פתרון לשמור על כושר משחק גבוה, גם עבור אלו שלא עלו לשחק בליגה. בתחילת הקריירה אני שיחקתי בנורבגיה, והבנתי מה את החשיבות של ליגה כזו. ההחלטה של ההתאחדות להקים את הליגה הארצית (הליגה השלישית בישראל) לא באמת מהווה מקפצת איכות לשחקניות הבכירות בישראל, כי בסופו של דבר מדובר בליגה חובבנית. ביום שקבוצות יחזיקו בסגלים מספיק ארוכים, ליגת מילואים שתהיה מורכבת מקבוצות ב' של המועדונים, יעזרו לכל השחקניות לצבור ניסיון, בדרך כזו או אחרת.
שיעורי העשרה לבנות בכדורגל בזמן ביה''ס -
אנחנו דואגים לתת לילדות שהולכות לבית ספר תכנים מעשירים, מעבר לחומר הלימודים הסטנדרטי שלהם. אני חושבת שלצד הצגות או שיעורים של מרצים מבחוץ, צריך לעשות עם כדורגל. הרבה יוכלו להגיד שזאת דרך "לכפות" עליהן את המשחק, אבל אף אחד לא שואל ילדים אם הם רוצים להיות בשיעור מיוחד בנושא אומנות או מוזיקה גם אם הן לא מחוברים לתחום, אבל חייבים לחשוף בנות מגיל צעיר למשחק, כדי שזה לא ייראה עבורן בתור דבר זר.
לצערי, הסטיגמה לגבי כדורגל ונשים עדיין רווחת בארץ, ואני שומעת מהורים שמפחדים שהבת שלהם תהיה גברית מדי, או "חלילה" לסבית. אנחנו לא נצליח לפרק את הדימוי הסטריאוטיפי הזה אם לא נחשוף בנות לכדורגל מגיל צעיר, כדי שאת "החינוך מחדש" הזה גם ההורים יעברו.