"אני רוצה להגיע ל-NBA ולא מפחד להגיד את זה"

נבחרת העתודה אוטוטו מתחילה את אליפות אירופה עם משא לא פשוט של ציפיות על הכתפיים. היא האלופה, היא המארחת והיא מגיעה עם סגל מוכשר במיוחד, שיכול ללכת עד הסוף. לצד דני אבדיה וים מדר, מי שאמור להוביל את הנבחרת הוא יותם חנוכי. שחקן גלבוע/גליל צפוי להיות כשיר לאחר שהחמיץ את תקופת ההכנה. "אני מבין שיש ציפיות ממני", הוא אומר בראיון לאתר ערוץ הספורט. "אחרי ההישג מרשים בשנה שעברה, אנחנו רוצים לעשות עוד אליפות טובה, בטח כשזה בארץ".

הסלוגן של האיגוד הוא "משאירים את הגביע בארץ". זה לא קצת מלחיץ?
"כמובן שהסלוגן הזה מחייב, אפילו מלחיץ, אבל זה לא כל כך רחוק מהמציאות. יש לנו נבחרת מוכשרת וטובה, אני מאמין שנוכל לעשות את זה. יש לנו את היכולות. נצטרך דחיפה של הקהל, ומהמקום הזה אני קורא לקהל לבוא ולעודד".

"מישהו ידע שגם קייל לאורי קרע רצועה?"
עד לפני שנתיים-שלוש, חנוכי הוזכר באותה נשימה עם אבדיה כשחקן הצעיר המוכשר בישראל. אבל אז משהו נתקע. באפריל בשנה שעברה, במהלך אימון, הוא קרע את הרצועה הצולבת ואת הרצועה הצידית בברך. "נותחתי ביוני ועשיתי שיקום ארוך, 13 חודשים בחוץ", אומר חנוכי, ונזכר: "לוקחים לך את הדבר שאתה הכי אוהב לעשות, אבל אני מאמין שהכל קורה לטובה. זה קשה, אבל גם מחשל. אני מסתכל גם על הדברים החיוביים שקרו לי בחוץ".

איזה דברים חיוביים?
"אתה לומד על עצמך המון, על היכולת שלך להתמודד עם הרבה מצבים שלא יצא לך להכיר. יש לך הרבה זמן לעבוד על עצמך ברמה הפיזית והמנטלית, זמן לעבוד בחדר כושר. היום, בהשוואה ללפני שנה, אני רואה דברים בצורה מאוד שונה, אם זה בכדורסל או בכלל".

היו לך מחשבות שלא תוכל לחזור לשחק בכלל?
"ממש לא. זו פציעה שרואים בכל יום, בכל ענף ובכל רמה. רק לאחרונה, קליי תומפסון וגבי צ'אצ'אשווילי עברו פציעות דומות. ראיתי המון שחקנים שמצליחים לחזור טוב, זה מקור השראה עבורי. יש שחקנים שקרעו רצועה וחזרו - לדוגמה קייל לאורי, שרוב האנשים בכלל לא יודעים שעבר פציעה כזו. זה נותן המון מוטיבציה לראות שחקן שעושה שיקום טוב וחוזר להיות יותר טוב מכפי שהיה".

זה שינה לך את המשחק?
"בהתחלה יש חשש וזה יושב בראש, אין ספק. לוקח זמן להשתחרר ולשחק את אותו משחק לפני שנפצעת, אבל לאט לאט זה משתחרר, חוזרים לאותן פעולות".

חששת שזה יעצור לך את ההתקדמות?
"לא. אני אופטימי מטבעי, מסתכל על הדברים החיוביים שהפקתי מהדבר הזה. לא הסתכלתי יותר מדי על מה יהיה ומה יקרה. זה קרה, זה חלק מהספורט. חשבתי על הדברים החיוביים שאני יכול לקחת".

"החלום זה להגיע ל-NBA, מאמין שאני שייך לשם"
אז כמעט כל העונה הפורוורד בן ה-18 ישב בחוץ, וממש בשלהי 2018/19 חזר לשחק כדורסל. ואיזו חזרה זו היתה. במשחקו השני בסך הכל, כמעט משום מקום, הוא קלע 17 נקודות מול הפועל אילת והזכיר שוב כמה פוטנציאל גלום בו. "בסך הכל עשיתי את הפעולות שלי", הוא אומר. "כל המערכת בגלבוע נתנה לי בטחון. אני גדל בה מגיל 0. אני יודע מה אני שווה גם אחרי הפציעה".

אתה מרגיש שהאליפות הזו יכולה לקחת אותך עוד צעד קדימה, כמו במקרי העבר של שחקנים כמו בורשטיין, הלפרין, בלאט, זוסמן ואחרים?
"אין ספק שהאליפות הזו היא סוג של מקפצה. פספסתי שתי אליפויות אירופה קריטיות בגל שתי פציעות שונות, והטורניר הזה חשוב לי ברמה האישית וגם ברמה של הנבחרת".

מה החלקים החזקים שלך כשחקן?
"אני יכול לשחק בכמה עמדות, יכול לשמור על עמדות 1 עד 5. התקפית אני יכול לעשות הרבה דברים".

כמה משמעותי הקשר שלך למאמן הקודם בגלבוע, אריאל בית הלחמי?
"הייתה לי הזכות להתאמן אצלו בשנתיים האחרונות. הוא מאמן מדהים. אני מכיר את השיטה שלו ויודע למה הוא מצפה ממני. זה טוב שאני מכיר אותו, אני אשתמש בזה כדי להוביל את הקבוצה ולעזור לשחקנים שפחות מכירים אותו".

למה אתה מצפה מעצמך העונה?
"יש לי חוזה לעוד שלוש שנים בגליל. מקווה לעשות הכי טוב שאני יכול ומשנה לשנה להתקדם. כמובן שאני רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות כמה שיותר מהר, כמו כולם. אבל יש תהליך מסוים שאני רוצה לעבור. כמובן שאני צריך להישאר בריא ולייצר את התהליך הזה כדי להתקדם כמו שאני רוצה".

מה זה הרמות הכי גבוהות מבחינתך?
"החלום זה ה-NBA כמובן. אני רוצה זה לממש את הפוטנציאל שלי, להגיע לרמות שאני מרגיש שאני שייך אליהן - יורוליג, NBA. יש לי דרך לעשות עד שאגיע לשם".

יש הרבה שחקנים שאמרו דברים דומים - אבל בסופו של דבר ההצהרות שלהם לא עמדו במבחן הזמן
"אני לא מצהיר שאני הולך לשחק שם. זה החלום שלי. לשם אני רוצה להגיע ואני לא מפחד להגיד את זה. אני חושב שאני יכול להגיע לשם, עם עבודה נכונה. אני לא בא ומצהיר שאני אגיע לשם, כי אני לא יודע עדיין בדיוק מה דרוש כדי להגיע לשם. זה ידרוש ממני המון עבודה וסבלנות ותהליך נכון ובעיקר לשמור על הבריאות. זה לדעתי הכי חשוב".

בין בגרות לאימון
חנוכי רק סיים י"ב לאחרונה ואפילו החמיץ מספר פעילויות עם הנבחרת בשל העובדה שהוא עדיין תלמיד. "היו לי שלוש בגרויות בתחילת ההכנה", הוא מספר, "אבל בכל מקרה, לאורך השנים, בית הספר תמך בי עם כל האילוצים של הכדורסל. עם הפציעה, עם האימונים בגלבוע ובנבחרות. הם עזרו לי עם בגרויות, שיעורים פרטיים, הזזות של מועדי מבחנים וכו'".

היית תלמיד טוב?
"עד השנה הייתי מצוין, בשנה האחרונה שמתי את השיקום מעל הכל. הלימודים הלכו הצידה, אבל תעודת הבגרות מעולה".

חנוכי עושה רושם בחור חייכן ושקט - ולכן לא ממש מפתיע שהוא לא ממש מוצא את נקודות ההשקה האישיות לעולם החדש. "אני לא כל כך מתחבר לדור של היום, כמו שאומרים", הוא מספר, "אני לא אוהב את הרשתות החברתיות, לראות סטורי, לצפות כל הזמן בתמונות של אחרים. החברים הקרובים שלי יודעים את זה. אני יותר מנותק בקטע הזה. יש לי הרבה דעות בעניין".

איזה דעות?
"אני חושב שיש הנאות רגעיות שפשוט נלקחות ממך כשאתה עסוק בלצלם ולתעד, במקום ליהנות מהרגע".

אתה בטח יודע ששחקני כדורסל, בטח הטובים שבהם, נמצאים במרכז הבמה
"כן, אני פחות רגיל לזה, אבל אני אצטרך להתרגל. אני מאמין שיום אחד אתרגל ויהיה בסדר".

אתה חושש מזה שבעונה הבאה לא יהיה חוק רוסי?
"זו שיחה קצת יותר גדולה, אבל אני מאמין שהגלבוע זו פלטפורמה טובה לגדול ולשחק. אני מאמין שאקבל את הדקות, ורוצה לשחק הרבה בלי קשר לחוקים. בסך הכל צריך לקבל הזדמנות ומשם אני צריך להוכיח את עצמי".

החוק הרוסי עשה טוב לשחק הישראלי הצעיר?
"אני צעיר מדי כדי לדעת איך זה היה לפני עשר שנים, אבל חואקין שוכמן אומר לי שאולי הוא לא היה מגיע לאן שהגיע בלי החוק הרוסי. מצד אחד זה הרס את שיקול הדעת של המאמנים, אבל מצד שני אתה לא יכול לדעת איפה היה כל הדור הזה ללא החוק הרוסי".

יכול להיות שעכשיו שחקנים לא יקבלו מספיק הזדמנות?
"אני יודע שאנחנו עובדים מאוד קשה לקבל אותן, משם שזה תלוי רק בך. אני מאמין שכשאני אקבל כל הזדמנות, אקח אותה".