בקטנה: הפסד כואב, אבל לא טרגדיה
ההפסד לבוסניה כואב, אבל הוא גם לא טרגדיה עבור נבחרת ישראל. למרות זאת, יש כמה דברים קטנים כמו קבלת החלטות ברגע הסיום וחוסר משמעת טקטי שאדלשטיין והצוות שלו יצטרכו לבדוק היטב לקראת ההמשך. רועי חגאי על משחק שהיה יכול להיגמר אחרת
אני מאמין שבגלל שניצחנו שני משחקים גדולים, רבים מהצופים בבית חושבים שהפסדנו בגלל שאננות, אז חברים זה לא נכון - הפסדנו לבוסניה בגלל עייפות, חוסר משמעת טקטי והחלטות לא נכונות בסוף המשחק. מדברים בכדורסל המון על שיטת משחק והתקפית הנבחרת באמת משחקת עם שיטת משחק מאוד מיוחדת שבנויה על הנעת כדור וחיתוכים לסל ורוב הזמן עם שני מובילי כדור. הגנתית, לעומת זאת, אנחנו פחות שיטתיים ויותר מתאימים את עצמנו לסגנון של היריבה.
לראשונה בטורניר שיחקנו נגד סנטר דומיננטי כמו סטיפנוביץ'. תוכנית המשחק הייתה לנסות להסתדר עם הבוסני באחד על אחד, עם מעט עזרה של הגארדים מהצד החזק אך בלי דאבל אפ בשביל להימנע משלשות חופשיות של הקלעים. הרעיון מעולה.
אמנם סטיפנוביץ' מאוד דומיננטי, אבל בכדורסל צריכים לפעמים להמר ולקחנו החלטה לא לתת שלשות חופשיות - הבעיה הייתה שהרבה פעמים המשמעת הטקטית של השחקנים לא הייתה מספיק טובה ולמרות שזאת לא הייתה ההוראה הגענו לעזרות מיותרות שעלו לנו בשלשות חופשיות (11 מ-27, הרבה יותר מדי). כמובן שבצד ההגנתי, הסיבה העיקרית להפסד הייתה כמות הריבאונד התקפה של הבוסנים, 19 במספר, לעומת 4 בלבד של ישראל – 15 זריקות יותר, המון במונחים של משחק צמוד.
מול הבוסנים, לראשונה ראינו טיפול אחר של הנבחרת בפיק אנד רול. אם בשני המשחקים הראשונים שמרנו בהגנת הפיק אנד רול בעזרה וחזרה אגרסיבית עם פישר ובהגנת החילופים עם הפורוורדים, הפעם שמרנו את הגנת ה'פלאט' שאומרת שהגבוה ששומר בפיק אנד רול מחכה בצבע ולא מתקיף את הגארד. אני באופן אישי פחות מאמין בפיתרון הזה משתי סיבות: זה פיתרון לא אגרסיבי וזה מעמיד את הגבוה במצב ביניים וקשה לו להחליט אם לסגור את הגארד עם הכדור או את הגבוה שמתגלגל לסל ועקב כך הבוסנים לקחו הרבה ריבאונדים בהתקפה שהובילו לסלים קלים.
לסיכום הקטע ההגנתי. שמרנו פחות טוב וזה מובן ומקובל. חייבים לזכור ששיחקנו משחק שלישי ב-3 ימים, הרגליים כבר לא זזות אותו דבר, הריכוז בהגנה יורד וזה טבעי כי גם שחקנים מנוסים כמו בנבחרת לא רגילים לשלושה משחקים ב-72 שעות.
התקפית התחלנו את המשחק מדהים. השחקנים רקדו על המגרש, פירגנו אחד לשני ורצו נהדר למתפרצות ולסלים קלים בדרך לרבע ראשון מושלם עם 29 נק'. שוב שיחקנו נכון גם בהתקפה העומדת. ארז יצר בידודים לכספי וליאור, שיחקנו משחק פוסט אפ לגל מקל דבר שעבד לנו טוב גם מול הפינים. באופן טבעי ברבע השני הקצב ירד וירדנו רק בפלוס 10 למרות שהיינו שווים יותר.
יותר מדי ריבאונדים בהתקפה (אלן שיבר)
אני משוכנע שבחדר ההלבשה צוות המאמנים הזהיר את השחקנים משאננות ובאמת התחלנו טוב וכבר עלינו ליתרון של 18 אבל אז הורדנו את הרגל מהגז, הרגשנו בטוחים מידי ועשינו טעויות לא מחויבות שהגיעו בעיקר בגלל חוסר ריכוז ועייפות. כל מאמן יודע שברגע ששחקן עייף, קבלת ההחלטות פחות טובה ויעידו על כך 19 איבודים. לעומת זאת, הבוסנים שידעו שהפסד כמעט מחסל את הסיכויים שלהם לעלות לשלב הבא, הראו המון אופי - העלו את האגרסיביות ומגיע להם על זה כל הכבוד.
במאני טיים עשינו מספר טעויות קריטיות כמו איבוד כדור אחרי פסק זמן בהוצאת כדור חוץ שהוביל למתפרצת בצד השני. עוד טעות הייתה שפעמים אחרי פסק זמן, ביתרון שלנו, הכדור הגיע לפישר שהלך לקו, ועדיף היה שיגיע לדגן יבזורי או מקל.
לסיום, כל נושא העבירה – או אי ביצוע העבירה בשניות הסיום. ביתרון 3, יכול להיות שצריך לעשות עבירה, אבל התחלנו עם העבירות מוקדם מדי. לדוגמא, כשהכדור היה מתחת לסל הבוסני אין שום סיבה לעשות עבירה. צריך לתת ליריבה לעבור את החצי ולקזז עוד 5 שניות מהשעון.
בארצות הברית, בקולג'ים וב-NBA, מאמינים שאין סיבה לעשות עבירה בכלל אלא פשוט לעשות עצירה ולמנוע שלשה. באירופה מאמינים בלשלוח את היריבה לקו, וזה ויכוח שיימשך עוד שנים ואין עליו תשובה ברורה. מי כמוני אוהב ומעריך את יניב גרין שתרם ועוד יתרום לנבחרת שלנו. אך כרגע יניב חוזר מפציעה ולא נמצא בכושר מספיק טוב, ולדעתי יעשה נכון ארז אם ייתן הזדמנות לרוברט רות'בארט שיכול לעזור גם במשחק עם הגב לסל וגם בעזרה בריבאונד.
למרות ההפסד הכואב, מצבנו בבית המוקדם עדיין טוב. השחקנים ינצלו היטב אתה יום המנוחה, ויחזרו חדשים ורעננים למשחק החשוב מול פולין.