כך זה נמשך

בסוף הם הלכו על צד שמאל (של ההודו). תפסו את הבנאדם שעמד ראשון בתור, שמו לו שק על הראש, דחפו אותו לוואן ונסעו. הייתי בשוק. עפתי משם הביתה בטיל, בדרך סיפרתי לאודי וגם הוא הסכים שעדיף שאני אנמיך פרופיל ונמשיך למחרת. ממש לפני שהגעתי הביתה קיבלתי ס.מ.ס. המספר היה ארוך נורא, כמו מספר מחו"ל והטקסט הלך ככה: "אתה במסלול הנכון, אל תוותר. שווה לך לבדוק את 'מ.ר אחזקות', עוסק מורשה 94320597. תמצא שם דברים שיעניינו אותך. ז.ח".

אם לא קראתם את החלק הראשון, לא תבינו. זה קטע כזה
תחקיר קטלני, חלק א': כך זה התחיל

-    "מי זה ז.ח?", שאל אותי אודי, למחרת שהראתי לו את ההודעה.
-    "אין לי שמץ. אולי כדאי לנו לפנות למשטרה"
-    "אמרת שההם אתמול היו לבושים כמו יס"מניקים, לא?"
-    "כן"
-    "אז לך תדע אם המשטרה לא בכיס שלהם גם כן. אסור לנו לבטוח באף אחד. הדרך היחידה היא לגלות כמה שיותר ואז לפוצץ את הכול. ככה לא יוכלו לגעת בנו. בינתיים צריך לברר על החברה הזאת שנתנו לך"
-    "אל תדאג, זה עליי"
-    "מ'זתומרמת, איך אתה מברר?"
-    "יש לי את המקורות שלי"
-    "הופה, רדושינסקי! גידלת אשכים ב-24 שעות, נהיית איתי אנגל. תיסלם"

ה'מקור' שלי היה מ'. חבר יקר ו-ותיק שלגמרי במקרה עובד ברשות החברות. הבעיה איתו הייתה שגם בימים כתיקונם הוא אחד האנשים הפרנואידים שקיימים אז הוצאת המידע הייתה חייבת להיעשות בדרכים רגישות. למזלי, אודי דאג לי לפתרון בלי שהוא בכלל ידע את זה.

-    "טוב, אם אתה אומר שזה עליך, זה עליך. בלי שום קשר, אני מצרף אליך מישהי שתעזור לך"
-    "אה, באמת?"
-    "היא ילדה, כמוך. אפשר לסמוך עליה. נטלי, כנסי הנה!!!"

מבלי להאריך במילים, רק שתקבלו את ההקשר, אני אציין שנטלי נחשבה לאחת מעוזרות ההפקה ה...איך נאמר זאת... יותר אטרקטיביות בערוץ.

-    "שבי, מותק, שבי. את מכירה את רדושינסקי?"
-    "כן"
-    "יופי. הוא עובד על משהו גדול ואני רוצה שתהיי יד ימינו. כל מה שהוא צריך, סבבה?"
-    "אין בעיה"
-    "יופי. סידרתי לכם אוטו. קחו את המפתחות מהקבלה ולכו תביאו לי סיפור"

בדרך לרשם החברות עדכנתי אותה בכל הסיפור. הראיון עם לוזון, המינוי של ברקוביץ', יניב קטן והשווארמה, הכול. לא אשקר, היא התרשמה ואני נאבקתי בזקפה חלקית לאורך כל הנסיעה.

-    "אני לא מאמינה. זה בטח פחד מוות. איך נשארת כזה רגוע?"
-    "תראי... זה... את יודעת, זאת העבודה. עיתונאי טוב נשאר רגוע לא משנה מה קורה"
-    "ההורים שלך לא בלחץ?"
-    "הם בחו"ל. חוזרים רק עוד שלושה חודשים"
-    "הבנתי... והחברה, לא דואגת?"
-    "אין לי ממש מישהי. פשוט אני במקום של להתרכז בקריירה שלי עכשיו, אתה יודעת איך זה?"
-    "לגמרי, לגמרי"
-    "לך... אה, יש מישהו?"
-    "היה, אבל נפרדנו לא מזמן"
-    "וואללה. מה קרה, אם לא איכפת לך שאני שואל?"
-    "סתם. נהיה סטנדרטי כזה. מעאפן. בלי ריגושים. אני לא יכולה ככה. אני חייבת להרגיש חיה, אתה מבין?"
-    "לגמרי, לגמרי. גם אני בדיוק ככה. שיט!"
-    "מה קרה?"
-    "סבתא שלי. שכחתי לקנות לה ואבן בשביל האלרגיות. איכפת לך שנעצור בבית מרקחת?"
-    "לא. בכלל לא"

כפי שצפיתי מראש, מ' לא היווה ממש בעיה בשנייה שנטלי הופיעה לו מול העיניים. שני עפעופים והוא פתח לנו את המחשב והדפיס את כל הנתונים שהיו לו על מ.ר אחזקות. ממה שהבנו שם זאת הייתה חברה שהוקמה בעיקר כדי להעביר כספים מהארץ לחו"ל. העתקנו את כל מספרי חשבונות הבנק שהיו רשומים תחת השם של החברה ויצאנו משם. היו שם עשרות חשבונות ביוון, רומניה, דרום אפריקה, אנגליה ועוד כל מיני מקומות. בדרך חזרה למערכת נסעתי קצת יותר מהר, סתם כי התחשק.

-    "מה זה, אנחנו ממהרים?", שאלה נטלי
-    "לא, לא, סתם. לא משנה"
-    "מה קרה?"
-    "לא, נראה לי שאולי עוקבים אחרינו אז אני מנסה לאבד אותם"
-    "אתה רציני?! מי? איפה?"
-    "שם. הטויוטה הירוקה מאחורה"
-    "איזה טויוטה? זאת עם הזקנה הדתייה בפנים?"
-    "מה? לא, אה... לא משנה. נראה לי שאיבדנו אותם"
-    "סבבה. וואו, קצת פחדתי"
-    "תקשיבי, אם את רוצה לרדת מהסיפור, אני אבין. אני לא רוצה סתם לסכן אותך"
-    "לא, לא. זה בסדר"

הגענו למערכת והתחלנו להרים טלפונים לכל מיני בנקים, אבל כפי שאתם בטח יודעים, אף אחד לא מוסר אינפורמציה על חשבונות סתם בשביל הכיף שלו. היינו קצת תקועים אז אודי חשב על רעיון חדש. ("אולי תשלח ס.מ.ס חזרה לז.ח ההוא. תנסה להוציא ממנו עוד מידע"). סימסתי לו והוא אכן חזר אלי. סיפרתי לו על מספרי החשבונות והוא אמר שזה המפתח להכול. לא הבנתי איך כל זה קשור לזה שלוזון שינה את דעתו בדקה ה-90 אחרי חודשים של התעקשות על מאמן זר אבל הוא הבטיח לי שהכול קשור.

-    "אתה עדיין לא רוצה להגיד לי מי אתה?", סימסתי לו
-    "עדיין לא, אבל בקרוב הכול יהיה ברור בקרוב. בינתיים תמשיך עם החשבונות"
-    "אבל איך? אי אפשר להוציא אינפורמציה מבנקים"
-    "מרוב הבנקים לא, אבל יש אחד שדווקא כן"
-    "איזה?"
-    "הבנק של מוני"

מסתבר שמנהל העיזבון של מוני פנאן ז"ל, זה שמחזיק בעותקים של כל המסמכים שהוחרמו על ידי רשויות המס, עו"ד משה זינגל, היה חייב לנו טובה. משהו שקשור בבן שלו, באודי ובמילואים בחומת מגן, אבל זה לא היה משנה כי הודות לטובה הזאת קיבלנו שני ארגזים של רשימות, מחברות ומה לא למערכת. השעה הייתה כבר מאוחרת שהתחלנו לעבור על הכול ועד שסיימנו כבר היה אמצע הלילה, אבל זה היה שווה את זה.

לא אלאה אתכם בפרטים, יש רק שתי עובדות שחשוב לקחת מכל החפירה הזאת: 1. נטלי הייתה דלוקה עלי אש. היא הרימה את הראש והסתכלה עלי איזה ארבע פעמים לפחות בזמן שבהיתי בה ו-2. בעזרת המספרים שלנו הצלחנו לחבר את החשבונות לשמות קוד של משקיעים שהזרימו כספים לבנק. יותם הלפרין, ניקולה וויצ'יץ', פיני גרשון, כל אלו כבר היו ידועים אבל זה ממש לא נגמר שם: אבי נמני, אלי גוטמן, יניב קטן, אבי לוזון, אייל ברקוביץ' ו... יוסי בניון. לפי מה שהסתמן כל הנושא של מכבי ת"א והשופטים היה רק קצה הקרחון. הייתה שם רשת פיננסית שהקיפה 90 אחוז מהספורט בארץ.

אחרי שכבר דיווחנו לו על השמות המרכזיים, ב-2 בלילה הגשנו את הרשימה המלאה לאודי ובאנו ללכת אבל הוא שלף בקבוק וויסקי חצי מלא וכוסות.

-    "שבו, שבו, אני לא מסוגל לשתות את כל זה לבד".

נטלי הצביעה על נקודה ברצפה ליד הרגליים שלו. היו שם שני בקבוקים ריקים. הוא מזג לנו שתי כוסות וסימן לנו לשבת.

-    "סיפרתי לכם על הפעם שהייתי אצל בניון בבית?"
-    "לא"
-    "הוא הכיר אותי עוד מחיפה והוא ידע שאני אוהד ליברפול אז הוא הזמין אותי למשחק נגד צ'לסי ואחרי זה הלכתי אליו הביתה"
-    "וואלה. איך היה?"
-    "איזה בנאדם. איזה בנאדם. ישבתי אצלו שש שעות. כל פעם כשקמתי ללכת הוא אמר לי לשבת. הכין לי בורקס , חתך סלט. הכול לבד. בלי או-פר, בלי משרתת, בלי כלום. איזה בנאדם"
-    "לא ידעתי"
-    "אמרתי לו שיש קצת יותר מדי שום בסלט, הוא זרק הכול והכין מחדש. 4 קילו גמבה הוא שרף עד שיצא לו טוב. איזה בנאדם"
-    "באמת מדהים"
-    "אמרתי לו שאני עייף אז הוא עשה לי מסאז' ברגלים"
-    "איזה בנאדם"
-    "עכשיו אני אמור לקבור אותו כאילו כלום?"

עד שיצאנו משם השעה הייתה כבר שלוש וחצי. אבי אמר שהוא יחליט כבר בבוקר ונשאר לישון במשרד. הצעתי להקפיץ את נטלי לרכבת.

-    "לא. זה כבר מאוחר מדי. אין רכבות עד הבוקר"
-    "אה. יש לך איפה לישון?
-    "האמת שלא ממש חשבתי על זה בגלל כל הבלאגן אבל לא. אין לי"
-    "אה... את... אה, יכולה לישון אצלי"
-    "באמת? זה בסדר?"
-    "כן ההורים שלי בחו"ל. יש מלא מקום"
-    "אה... אוקיי... מגניב"
-    "רק דבר אחד. תשתדלי לא לנשום איך שאת נכנסת. רק לאיזה דקה ככה"
-    "מ'זתומרת?"
-    "סבתא שלי ישנה בסלון והואבן עושה לה גזים אבל היא אף פעם לא פותחת חלונות"
-    "אה. הבנתי"

* האם ירון נתן עבודה בלילה? מיהו המודיע הסודי? האם יש עוד 30 חלקים או שאנחנו כבר לקראת סיום? כל התשובות בחלקו השלישי והאחרון של הספיישל. כמובן שלא ניפרד לפני שנציין כי מדובר בטקסט הומוריסטי וכל קשר למציאות מקרי בהחלט.