תומאס באך: "חובתנו לדאוג לזכר י"א חללי מינכן"

המאבק הארוך והחשוב של משפחות נרצחי טבח מינכן 1972 להנצחת הספורטאים נשא פרי ו-50 שנים אחרי האירועים המזעזעים הגיעה גם ההכרה של גרמניה בחלקה באירועים, הגיעה התנצלות מצד גרמניה ותשלום פיצויים למשפחות הנרצחים. במסגרת הטקסים שנערכו בגרמניה ובישראל נכח גם מי שהיה אחד הזרזים לאותו הסכם היסטורי - נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, הגרמני תומאס באך.
 
"אני שמח לחזור לישראל, אפילו אם הנסיבות הן עצובות", הוא אומר בראיון בלעדי לערוץ הספורט, "התקיים הטקס עבור 11 הספורטאים הישראלים שנרצחו בטבח במינכן וביקרנו ביד ושם. ביקור מאוד אמוציונלי, והייתה לנו הזדמנות להיפגש עם הנציגים של הוועד האולימפי הישראלי ועם יושבת הראש החדשה, יעל ארד, והסתכלנו לעבר העתיד של הספורט".

הסיבה העיקרית לביקורו היא כמובן טקס הזיכרון לציון 50 שנים לרצח הספורטאים. קרוב ל-50 התמודדו המשפחות מול הועד האולימפי הבינלאומי, מול נשיאים שקדמו לבאך, כדי לזכות בהכרה, כדי לקבל דקת דומיה בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים.

מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?
"לא הייתי חלק מהדיונים בין קודמיי בתפקיד ונציגי הקורבנות, אז אני לא יכול לשער. אני מכיר רק את הגישה שלי לנושא. אני הבנתי כמה זה חשוב למשפחות של הקורבנות וכמה זה חשוב לישראלים. השינוי הגיע בעקבות שיחות רבות, במיוחד עם אנקי שפיצר ואילנה רומנו. הרגשות שלהם נגעו לליבי, הבנתי כמה זה חשוב עבורם. זה סלל את הדרך לדקה הדומיה בטוקיו". באך החליט לבחור בדרך אחרת מקודמיו, והוביל לדקת הדומיה ואיזכור י"א חללי מינכן בטקס הפתיחה במשחקי טוקיו.

"ה-5 בספטמבר 1972 הוא היום השחור ביותר בהיסטוריה האולימפית", המשיך באך, "אסור להתעלם מזה. רק אם אתה מבין כמה הוא היה שחור, אתה יכול לקדם את הערכים האולימפיים של הבנה, של שלום, של חברות וכך להתגבר על האתגרים האלה. זכרון זה גם מניעה. אנחנו חייבים לתרום את התרומה שלנו לכך שטבח כזה לא יקרה שוב במשחקים אולימפיים".

באך, אלוף אולימפי בסיף בעברו, היה ב-1972 בן 19 וזוכר היטב את הרגע בו שמע על החדשות ממינכן: "אני זוכר את ההלם וחוסר האמונה. אי אפשר היה לדמיין דבר כזה. המשחקים האולימפיים הם סמל לשלום והבנה וקירוב בין אנשים..איך אפשר לחשוב לעשות דבר כזה? זה היה הלם וכאב לב. עד היום אני מרגיש את הרגשות הללו כשאני חושב על מה שקרה. זה תרם לנחישות שלי למצוא את הרגע לזכור את מה שקרה בדרך ראויה".
 
לפני כחודש כאמור התקיים טקס הזיכרון בגרמניה, רק אחרי מאבק קשה של המשפחות השכולות למול ממשלת גרמניה. בשלב הראשון כשממשלת גרמניה לא הסכימה לקחת אחריות, להתנצל ולקבוע גובה פיצוי ראוי, המשפחות הודיעו שהן לא יגיעו לטקס במינכן. באך, גרמני במוצאו, החליט שכאות הזדהות עם משפחות הנרצחים לא יגיע גם הוא לטקס, ולמעשה יצא בכך נגד המדינה שלו. "מה שהוביל אותי בהחלטה הזו היו רגשות אנושיים והעובדה שהייתי מגיע לשם כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, מי שמייצג את התנועה האולימפית".

"כאדם וכנשיא, אנחנו דואגים לקורבנות שהם חלק מהמשפחה האולימפית. לא ראיתי את הטעם בקיום הטקס בלי נוכחות הקורבנות. אנשים אמרו שזה אירוע היסטורי וצריך לזכור אותו כך. ולכן עבורי, אי אפשר להפריד. הטקס הוא עבור החברים שלנו שנרצחו מהנבחרת הישראלית. טקס בלי המשפחות שלהם שמייצגות אותם, עבורי זה לא הגיוני. ולכן החלטתי שכל עוד המשפחות לא מגיעות גם אני לא מגיע".
 
באך, יש לציין, סיפר כי הוא לא מודע לביקורת לגבי דקת הדומייה בטוקיו, שלא התייחסה אך ורק לקורבנות מישראל: "פגשתי את משפחות הקורבנות וזה נתן לי את ההזדמנות להודות להם על ההבנה שלהם והתודה הכנה שלי על ההזמנה לפה כדי להיות חלק מטקס הזיכרון. לא שמעתי מהם משהו כזה״.

על פי באך המקרה במינכן שינה את המשחקים האולימפיים לעד: "אני זוכר את המשחקים שהשתתפתי בהם ארבע שנים אחר כך במונטריאול 1976. הגענו לנמל התעופה, הביאו אותנו מאבטחים עם תתי מקלע גדולים. נכנסו לתוך האוטובוס שהביא אותנו לכפר האולימפי והיה מאבטח אחד מקדימה ואחד מאחורה. מסוקים עפו מעלינו. ארבע שנים קודם לכן זה לא היה בדמיון שלנו. אף אחד לא היה רגיל לזה. פתאום הרגשת מאויים".

באך משמש כנשיא הוועד האולימפי מאז 2013, ואחראי על כמה רפורמות שמטרתן בין השאר לקהל גדול יותר וצעיר. והוא לא מתכוון לעצור שם, כך לפי דבריו. "מה שאני מנסה לעשות זה לשקף את החזון שלי על העתיד של התנועה האולימפית ושל הספורט בשתי רפורמות שהנחלנו בתחילת הקדנציה שלי. הקהל ישפוט מה חשוב ומה לא ברפורמות שהטמענו", הוא אומר.

"אחת הרפורמות העיקריות שהנחלנו היא שוויון בין המגדרים, לא רק על המגרש, אלא גם מחוצה לו. על המגרש אנחנו נמצאים שם. בפריז יהיה שוויון מלא. כלומר, מספר זהה של אתלטים גברים ונשים. תהייה להם גם הזדמנות להתחרות במספר זהה של תחרויות. מחוץ למגרש המשחקים, ביצענו התקדמות משמעותי, אבל אנחנו לא ברמה שאנחנו רוצים עדיין, אבל אנחנו בדרך הנכונה".

"הגדלנו את מספר הנציגות בוועדות של הוועד האולימפי הבינלאומי מ-20 אחוז כשהתחלנו ל-48 אחוז. הגדלנו את מס החברות בוועד האולימפי הבינלאומי, התחלנו ב-23 אחוז ועכשיו אנחנו ב-38 אחוז. זה לוקח לא מעט זמן בגלל הקדנציות של הארוכות של חברי הוועד האולימפי הבינלאומי. קשה לבצע תחלופה מהירה. ראינו גם התקדמות בוועדים האולימפיים המקומיים שממשיכים בכיוון הזה. נושא שיוויון בין המינים הוא אחד הדברים העיקריים, אבל לא היחיד. חשוב לא פחות לשמור גם על היציבות של המשחקים האולימפיים והמלחמה נגד סימום, שינוי האקלים, זה חלק מתפקידו של הספורט כמי שעוזר להשיג את מטרות ההתפתחות של האו"ם. על בריאות, שלום, נוער".

באך חושף גם כי בעקבות שינויים שביצע, ישנו מספר שיא של מתעניינות לארח את המשחקים האולימפיים ב-2036: "התוצאות של הרפורמה שהטמענו הן שהמשחקים יותר קלים לביצוע. כבר עכשיו יש מתעניינות בספרות כפולות לארגן את המשחקים האולימפיים ב-2036 ואפילו ב-2040. אף פעם לא היינו במצב טוב כ"כ. 14 שנים לפני המשחקים... מספר גבוה כ"כ של מתעניינות. זה הודות לרפורמה שביצענו ״אג׳נדה 2020".

בפריז נראה ש-95 אחוז מהאתרים האולימפיים יהיו כאלה שכבר קיימים, או כאלה שיפורקו מיידית בתום המשחקים. יהיו רק שני אתרים שנבנו מחדש, אחד הכפר האולימפי, שיציע מקום מגורים חברתי וחסכוני לאחר המשחקים. בנוסף, יהיה מרכז ימי באיזור של מעוטי יכולת בפריז, שם הם צריכים באופן נואש מרכזים קהילתיים כאלה. זו רק דוגמא אחת. בלוס אנג'לס מאה אחוז ממתקני התחרויות יהיו כאלה שכבר קיימים או זמניים למשחקים. תודות לרפורמה הזו והמהפכה שביצענו בתהליך הענקת הזכות לארח את המשחקים האולימפיים, הגענו לתוצאה הזו שיש מספר רב של מתעניינות באירוח המשחקים אי פעם".
 
"בעבר ביקשנו מהערים להתאים את עצמן למשחקים האולימפיים. עכשיו, אנחנו שואלים אותן איך אנחנו יכולים להתאים את עצמנו לצרכים ארוכי הטווח שלהם. כך נגיע לפתרון שבו נשתמש כמה שיותר במתקנים שקיימים. לא תהיה דרישה של מספר מינימלי של קהל עבור אצטדיון. נמצא דרכים חדשות לתכנן את המשחקים. המסר הוא - איך נוכל להתאים את המשחקים להתפתחות של העיר או האיזור. אם אין לך את המתקנים הקיימים ואין היגיון בהקמת מתקנים זמניים, אנחנו פתוחים לכך שאפשר יהיה לקיים את ענף הספורט הזה במדינה שכנה או בכל מדינה אחרת".
 
ואיך הוא מתכוון לחבר את המשחקים לקהל הצעיר? "יש מגוון דברים שאנחנו עושים. למשל, בטוקיו 2020 הוספנו ענפי ספורט שם פופולאריים בין הצעירים. סקייטבורד, טיפוס, כדורסל 3X3.זו הייתה הצלחה גדולה. הזמנים השתנו. בדור שלי, אי אפשר היה לחיות מבלי שהספורט ישתלב בשלב מסוים בחיים שלך. חברים, משפחה, מועדון. הזמנים האלה עברו. אנחנו חייבים להגיע למקום שבו הצעירים נמצאים. זה אומר שאנחנו צריכים ללכת למרכזים האורבניים. לכן במשחקי בפריז הוספנו ברייקדנס. אנחנו צריכים להיות עם היד על הדופק כל הזמן. אנחנו צריכים להסתכל איך אנחנו מביאים את הספורט האולימפי והערכים האולימפיים בעולם הדיגיטלי, דרך הרשתות החברתיות. חלק מהמשימה שלנו היתה של הקמת הערוץ האולימפי הדיגיטלי, שבינתיים התבסס בצורה טובה מאוד ונעקב על ידי הדור הצעיר".

וכן, באך מודה גם גם גיימינג יכול להיות חלק מהמשחקים בעתיד: "כן, אנחנו בוחנים את זה. תחילה, כניסה של ספורט וירטואלי. זה אומר ספורט למול מסך אך כזה שדורש פעילות פיזית. רכיבה על אופניים, חתירה למשל. יש התפתחויות מדהימות. אפילו בטקוואנדו כספורט עם מגע הוא מתקדם מאוד. מעבר לכך, אנחנו בוחנים משחקים שמשוחקים על פי החוקים של ענפי ספורט קיימים. כדורסל מה-NBA או משחק הכדורגל של פיפ"א או חתירה. אנחנו מרכזים בזה. עבור זה אירגנו כבר בשנה שעברה את מה שאנחנו קוראים לו 'הסידרה הווירטואלית'. יש לנו תחרויות בסוג הספורט הזה ובשנים הבאות אפילו יהיה לנו גמר שישוחק בסינגפור".

"אבל יש לנו גם קו אדום", הוא מוסיף, "הוא עובר במשחקים שנוגדים הערכים שלנו. יש קו אדום ברור עבור משחקים שבהם יש הרג או שיש אפליה כלשהי. זה מחוץ לשיקולים שלנו. אנחנו מציעים למשחקים את הניסיון שלנו בהקשר לצרכים של האתלטים. רואים בגיימינג שהם צריכים להתקדם לשוויון מגדרי. הרבה משחקני הגיימינג מתמודדים עם בעיות של בריאות הנפש, עוד משהו שיש לנו ניסיון איתו בספורט המסורתי. אנחנו אומרים שאם רוצים להשתמש בניסיון שלנו ואם אם רוצים לדעת יותר על תזונה ואם אתה רוצה לקבל השראה מהערכים האולימפיים, אנחנו שמחים לתת השראה, אבל בכל מה שקשר להרג ולאפליה, זה מחוץ לתחום".

לסיום, לצד כל הרפורמות, השאלה שמעסיקה יותר מכל את משפחות הנרצחים כעת היא האם דקת הדומיה לזכר הנרצחים תהפוך למסורת ותתקיים גם במשחקים בפריז. ״כמובן שנמשיך לזכור את 11 הספורטאים הנרצחים מישראל בתנועה האולימפית בצורה הכי מתאימה שיש. אני מתייחס כמובן לדבריהן של אנקי שפיצר ואילנה רומנו אחרי דקת הדומיה בטוקיו, שם הם אמרו שהצדק סוף סוף נעשה. נמשיך לכבד את זכר הקורבנות בצורה הכי ראויה. לא אקדים לתת פומבי למסקנות שלנו בנושא".