כמעט מושלם.
נובאק ג׳וקוביץ׳ הפסיד אתמול (ראשון) בגמר ווימבלדון דרמטי ובלתי נשכח לקרלוס אלקרס הספרדי, הרגע הזה והבמה הזאת היו שייכים ללא ספק לכוכב הספרדי הצעיר, אבל אף אחד לא יקח לג׳וקוביץ׳ את התואר הנחשק מכל: הטניסאי הטוב ביותר בכל הזמנים.
בין אם אתם בין האנשים שאוהבים אותו או לא, ג׳וקוביץ׳ הוא הטניסאי הטוב ביותר בכל הזמנים. עם עובדות לא ניתן להתווכח. ג׳וקוביץ׳ מחזיק ב-23 תארי גראנד סלאם בקריירה (הראשון בהיסטוריה שהגיע לזה), העפיל לגמר גראנד סלאם 35 פעמים (הראשון בהיסטוריה שהגיע לזה), מחזיק בשיא של 389 שבועות כמדורג ראשון בעולם (הראשון בהיסטוריה שהגיע לזה), זכה 10 פעמים באליפות אוסטרליה הפתוחה (הראשון בהיסטוריה שהגיע לזה), זכה במדליה אולימפית בבייג׳ין ב-2008, זכה בגביע הדיוויס עם נבחרת סרביה, זכה ב-94 תארים בסבב ה-ATP, זכה בכל תשעת טורנירי המאסטרס (ניחשתם יפה, הוא הראשון בהיסטוריה שהגיע לזה), ועשה זאת פעמיים כי פעם אחת זה לא מספיק. והפנקס שלו? עדיין פתוח.
הטניסאי הסרבי בן ה-36 ממשיך לשבור שיאים שהוא קבע, לכתוב את ההיסטוריה שהוא כתב, לנצח כמעט כל טניסאי שעומד מולו, ולהניף כמעט כל גביע שמונח לפניו. כמעט כי אי אפשר תמיד, אין דבר כזה להיות מושלם. ככה תמיד אומרים לנו לא?
ג׳וקוביץ׳ מראה לנו שהוא אנושי, שהוא לא בלתי מנוצח. הוא תמיד נלחם עד טיפת הזיעה האחרונה, מוציא את העצבים בדרכים שונות וגלויות, ולצד זאת יכול לספוג בג׳נטלמניות אמיתית הפסדים במעמדים הגבוהים ביותר, וגם סוף סוף להסכים לעצמו לשחרר דמעה או שתיים כשמיליוני עיניים נשואות אליו, וכשמליוני אוזניים מאזינות לפרגון שלו ליריבים שלו גם כשהוא מפסיד, למרות התסכול והאכזבה האישיים.
נדמה שהסרבי רק משתבח עם השנים, והוא מעיד על עצמו שבשנים האחרונות הוא משחק את הטניס הטוב ביותר ששיחק כל חייו. הוותק על המגרש, המנטליות, האתלטיות, הניסיון, השנינות, הגמישות, אלה ועוד תכונות רבות אחרות עיצבו את הטניסאי שהוא, ואת הספורטאי שהוא.
ג׳וקוביץ׳ נמנה בין שלושת הטניסאים הטובים ביותר בכל הזמנים, יחד עם רוג׳ר פדרר ורפאל נדאל. השלישייה הזאת גרמה לעולם הטניס להיכנס לתודעה של כל חובב ספורט, וגם למי שלא. השלישייה הזאת יצרה הזדמנויות שלא נחשבו להגיוניות, והגיעה לשיאים שאף אחד לא העלה על דעתו שיקרו. אנחנו עדים לעידן בענף הטניס שככל הנראה לא יחזור לעולם.
הטניסאים הללו גרמו האחד לשני להיות טוב יותר, נחוש יותר, רעב יותר, הישגי יותר, מרגש יותר, ומצליח יותר. כל אחד למד ואימץ את התכונות של השני, וביחד הם יצרו את דמותו של טניסאי העילית האולטימטיבי על המגרש ומחוצה לו. ראו דוגמה קרלוס אלקרס.
פדרר, ששינה לגמרי את הענף והיה הראשון להגיע ל-20 תארי גראנד סלאם פרש כמעט לפני שנה. נדאל, השור הספרדי שמחזיק ב-22 תארי גראנד סלאם הכריז לאחרונה על שנת 2024 כשנתו האחרונה בסבב העולמי בעקבות מצבו הגופני. וג׳וקוביץ׳? מרגיש ונראה רענן, לא מתכוון לצאת מהרדאר בקרוב, ואפילו אמר: ״גיל 36 זה ה-26 החדש״. אם הוא אומר - הוא יודע.
לנובאק ג׳וקוביץ׳ ולשאר המתחרים אין יותר מדי זמן לנוח. בסוף החודש הבא תצא לדרך אליפות ארצות הברית הפתוחה, אליה הפעם הסרבי יוכל להיכנס לאחר שהגבלות הקורונה ירדו מהפרק. נקווה רק שהוויזה שלו בתוקף כי עם האמריקאים לא מתעסקים, ואולי, נוכל להתענג מתואר נוסף והיסטורי של הג׳וקר.
לנצח תישאר התהייה בקרב קהל הספורט העולמי וג׳וקוביץ׳ עצמו: מה היה קורה אילו לא הייתה קורונה, וג׳וקוביץ׳ היה משתתף באליפות אוסטרליה הפתוחה, וארצות הברית הפתוחה בשנת 2022? האם הסרבי היה קוטף שני תארי גראנד סלאם נוספים?
אם ואם ואם... אצל נובאק ג׳וקוביץ׳ אין אם.
יש רק In.