שושלת קרינגטון: על ההבדל שעושה הגארד בהפועל ירושלים

יש משהו מיוחד בשחקן שישי טוב. בחלק גדול מהמקרים, כמו מאנו ג'ינובילי או ג'מאל קרופורד, הם מספיק טובים בשביל לפתוח בחמישייה. סגנון המשחק שלהם, כסקוררים שאוהבים את הכדור אצלם ביד ויכולים לקבל החלטות מעט פזיזות, הוביל לכך שמאמנים העדיפו להעלות אותם מהספסל ולייצר יתרון. הם גם יהיו על המגרש בסוף, כי הם פשוט שחקנים שיכולים לקבל החלטה טובה ולעשות סל מכלום.

קאדין קרינגטון הפך העונה לשחקן השישי של הפועל ירושלים. הגארד הטרנידדי/אמריקאי, שעשוי גם לקבל אזרחות ולשחק כאן בנבחרת, מצא את עצמו בגיל 27 עולה בפעם הראשונה מהספסל. ערב העונה הוא עשה את זה בסגל שלא נראה נוצץ במיוחד, בלשון המעטה, אבל קיבל את זה בגישה טובה. "דיברתי עם אלכסנדר דז'יקיץ' וזה שינוי עבורי, אבל אני מקבל את זה. הוא אמר לי שזה כוח גדול לקבוצה שיש נשק כמוני שעולה מהספסל ויכול לשנות את המשחק", אמר בתחילת אוקטובר. לא חסרים סיפורים על שחקנים שאומרים שהם מוכנים לקבל תפקיד קטן יותר על עצמם, מתחרטים ועוזבים תוך חודשים. לא קרינגטון.

7 חודשים קדימה והוא חלק חשוב במיוחד באחת הקבוצות הגדולות ביותר שידע המועדון הזה, ואולי גם אחת הגדולות ביותר שיידע הכדורסל הישראלי, אם אכן יזכו הערב בליגת האלופות. "דז'יקיץ' לוחם ואנחנו לוחמים", אמר. "הוכחנו את זה על הפרקט, הכל אפשרי בכדורסל. ידענו מה דז'יקיץ' עובר עם אמו לאורך כל העונה. השגנו כמה קליעות גדולות".

הפעם זה היה אחרי 19 נקודות מתוך 69 בחצי גמר הפיינל-פור של ליגת האלופות וכרטיס לגמר, בזמן שהוא מדיח את האלופה המכהנת טנריפה. בתקופה שעברה בין שני החודשים האלה קיבלנו את העונה המדהימה הזאת של הפועל ירושלים, והיא אולי מתקיימת בצורה הטובה ביותר דרך קרינגטון וסגנון המשחק שלו.

תאלתר, תתאם, תתמודד
הפועל ירושלים מודל 2022/23 עברה לא מעט העונה. רק בחודשים האחרונים הקבוצה החדשה של דז'יקיץ', שנבנתה כמעט מאפס בקיץ האחרון ובתקציב לא גדול, התמודדה עם אירוע אלים על גבול הפוגרום במשחק חוץ באתונה, עם מותה של אמו של המאמן אחרי שנה שלמה, עם לוח משחקים מתיש ועוד.

בתחילת העונה, למי שכבר הספיק לשכוח, הם הפסידו את שני משחקיהם הראשונים בליגה ונראו אפורים להחריד. התחושה הכללי סביב הקבוצה הייתה שמדובר בקבוצה קצת משעממת, אולי הסופרלטיב הגרוע ביותר שאפשר לתת למועדון ספורט. הוא שומרת טוב, אבל לא הרבה מעבר לכך. דווקא מתוך כל זה, וממה שהרגיש כמו בינוניות ונתקל באינספור משברים לקראת המשך העונה, הם הצליחו להמציא ולמצוא את עצמם מחדש.

זאת קלישאה, אבל העונה של הפועל ירושלים היא עדות לאופי. משחקנים ישראלים כמו אור קורנליוס ואיתי שגב, אולי לא הסקוררים הגדולים ביותר שיש לענף להציע אבל כאלה שיתנו הכל על המגרש, ודרך שחקנים זרים שנלחמים גם הם. קרינגטון, למשל, עבר לא מעט בקריירה.

ב-2020 הוא הגיע ליורוליג, חתם בבאסקוניה אך לא קיבל את אישור העבודה בגלל בעיות בירוקרטיות בקשר למוצאו הטרנידדי. שבועיים אחרי זה הוא קרע את הרצועה, וראה את מונאקו זוכה ביורוקאפ מהספסל. רצף אירועים מדכא במיוחד, אבל הגארד טוען שהוא יצא ממנו מחוזק. "זה היה מתסכל מאוד, אבל כל דבר קורה מסיבה מסוימת", אמר קרינגטון בראיון לערוץ הספורט באוקטובר.

"שאלתי את עצמי למה זה קורה לי, אבל השתדלתי לחזור חזק יותר. חזרתי לעצמי ועבדתי על עצמי פיזית ומנטלית". הקאמבק הזה, מרצף שבו גם בירוקרטיה וגם תנועה לא נכונה לקחו אותו כמה מדרגות אחורה בקריירה בבת אחת, הפך אותו לשחקן כמעט חסר פחד. בכך, ברמה מסוימת, הוא משקף את החזון של הפועל ירושלים.

יכול לעשות הכל
אנחנו מדברים לאורך כל העונה על ההגנה ההיסטורית של הפועל ירושלים, ובצדק. בלי חוכמות יוצאות דופן, בלי יותר מדי חילופים ובלי כשרונות הגנתיים בקנה מידה חריג, הם מצליחים לעצור יריבות על 50 ו-60 נקודות. קרינגטון חשוב גם בצד האפור של המגרש, אבל משמעותי לא פחות בהתקפה.

יש לקבוצה של דז'יקיץ' שלושה גארדים שיכולים ליצור זריקה: ספידי סמית', ליוואי רנדולף וקדין קרינגטון. שלושתם חסרי אגו, באופן יחסי, ויכולים לעשות סלים מכלום. לכן אנחנו רואים את הכדור עובר ביניהם, כשבכל משחק זה מרגיש כאילו הקבוצה מתבייתת על האיש החם ונותנת לו להוביל. ספידי ורנדולף יודעים לפנות את הדרך לקרינגטון כשצריך וההפך.

בדומה לשניהם, קרינגטון יכול לעשות הכל על המגרש. לאורך העונה, לפי InStat, הוא עם 49 מ-121 כמוביל כדור בפיק-נ'-רול (40.4%), 38.7% בקאץ'-אנד-שוט (38 מ-98, כל הזריקות מהשלוש) ומצליח לייצר סלים גם מבידודים (אמנם באחוז רע מאוד לאורך רוב העונה), במעבר ומהנד-אופס.

קרינגטון אמנם לא הסקורר הכי יעיל בעולם - 32.5% בזריקות ניתור לפני המשחק מול טנריפה ו-37.9% רע בליי-אפים, אבל הוא מגוון. הוא מגיע לזריקות מצד ימין ומצד שמאל, קולע מכדרור וממסירה ובכמה סוגים שונים. במקביל, הוא פיתח כימיה לא רעה עם זאק הנקינס בפיק-נ-רול ויכול למצוא אנשים פתוחים, למרות שהוא לפני הכל סקורר. נגד טנריפה הוא קלע שמונה נקודות רצופות ב-56 שניות בתחילת המחצית השנייה והפך משחק צמוד לכזה שהירושלמים מובילים בו בדאבל פיגרס. לאחר מכן הוא התקשה להשפיע, אבל קלע את הסל האחרון במשחק 21 שניות לסיום.

הקבוצה של דז'יקיץ' צריכה מישהו שיביא לה את הניצוץ הזה בהתקפה, והודות למפלצת התלת-ראשית שיש לו בעמדות הגארד היא מצליחה למצוא אותו ברוב המשחקים. גם אם הערב זה יהיה ליוואי רנדולף או ספידי סמית', בלי קרינגטון הם לא היו מגיעים למעמד הזה. שלושתם אולי לא הגארדים הכי טובים בליגת העל בה נמצאים גם לורנזו בראון, ווייד בולדווין, ג'ו רגלנד, ג'ורדן מקריי וג'ייקובן בראון, אבל הם הגארדים שמתאימים יותר מהכל להפועל ירושלים.

זה, אגב, אולי האופי שמשך אותו לנבחרת ישראל. קרינגטון אמר לפני הטיסה למלאגה שהוא "גאה לייצג את המדינה" בפיינל פור ועוד עשוי לשחק כאן גם במדים הלאומיים אצל אריאל בית הלחמי, בזכות היכולת הזאת. הוא גארד שלא מפחד ממשחק פיזי, מוכן ללחוץ במשך 40 דקות ולגרד את דרכו לתהילה.

גארד, וקבוצה שלמה, שמוכנים להכנס לזירה מול כל אחד למשך סיבובים שלמים ולחכות לרגע הנכון שבו דברים יתחברו בשביל להנחית את הנוקאאוט. הגישה הלוחמנית הזאת, גם בצל הטענות על חוסר יעילות או הביקורות בתחילת העונה, הביאה אותו לגמר אירופי ראשון בקריירה ואת הפועל ירושלים לגמר אירופי ראשון מאז 2004. אחרי כל מה שראינו מהם השנה, מישהו מוכן להמר נגדם?