גודל האכזבה: הפועל חולון פספסה בגדול

לכבד = לא לקבל בהבנה
השורה התחתונה בניתוח משחק ההפסד של הפועל חולון בפיינל פור ליגת האלופות נגזרת ממידת הכבוד שרוחשים לחולוניה כקבוצה. שרוחשים לחולוניה כמועדון. כי על פניו, הפסד צמוד מול טנריפה, קבוצה מנוסה ובכירה מהנציגה של הכדורסל הישראלי הוא טבעי לחלוטין ומובן לחלוטין. הצהובים סגולים, הרי, מצאו עצמם לראשונה במעמד הזה, מול מועדון שכבר מכיר ויודע וכו' וגו' וכיו"ב.

אבל לפחות בעיני (הפולניות), המשמעות של לכבד את מה שחולון עשתה עד הלום, בעונות האחרונות ובזו הספציפית, היא להבין את גודל הפספוס. ולא לקבל בהבנה ובהכנעה. ולא להסתפק בכל הכבוד על המאמץ והלחימה. את טנריפה של אתמול אפשר וצריך היה לנצח. המשחק הזה היה על הריצפה. ובהתאמה, את הטורניר הזה ואת הגביע הזה צריך היה להתכופף ולקחת.

רגע, עצירה קצרה לטובת דחקה קטנה. סופר אמריקאי אחד אמר פעם שלקוות פירושו להסתכן באכזבה. לא תאמינו, אבל שמו של אותו סופר היה בוסקאליה. ליאו בוסקאליה. תבדקו אותי. במקרה של ארוע הקצה הזה התקווה הייתה סבירה לחלוטין, ואם המועדון הזה שואף להמשיך ולהגיע למעמדי שפיץ שכאלה, הוא חייב אבל חייב לתפוס את הראש אחרי הכמעט בבילבאו.

גודס מיצמץ ראשון
גיא גודס הפך את העונה של הפועל חולון. האיש שהגיע באמצע סדרת הפליי-אין לקח קבוצה שהייתה מרחק משחק אחד מהדחה, את כל הדרך הארוכה עד לחצי גמר בספרד. והוא עשה את זה בדרך הכי גודסית שיש: בלי אגו, בלי להנחית אידיאולוגיה בכוח על שחקנים, בלי לנסות ולהוכיח כמה הוא חכם וצודק, בלי להתנשא מעל אף אחד. בלי ליילל ולהפיל אשמה על אחרים. ומרגע שחזר לנשום, מקץ מספר משחקי הדחה מוצלחים, ולאחר שהביט שמאלה וימינה והתחיל להבין את חומר הגלם שעומד לרשותו, הבין שחלק בלתי נפרד מחולוניה זה קרחנה. והלך ביג טיים על אלמנטים של דדאס. הוא התחיל לשחק כדורסל של אחד על אחד ובידודים. הוא זרם עם כדורסל שנחשב במחוזותינו, בציבור המצקצקים, לכדורסל נחות יחסית שבו נותנים לשחקנים מוכשרים, רחמנא ליצלן, לקחת את הכדור ולעשות לעיתים מה שהם מבינים. הוא התחיל לשחק כדורסל של נמוכים, כלומר כדורסל של סמולבול. ואח"כ השתגע עוד יותר והחל לשחק כדורסל של סופר סמולבול, בלי גבוהים בכלל. וזה עבד. וזה הצליח. וזה הוביל את הקבוצה הזאת עד הלום.

אני לא יודע בוודאות מי מבין המאמנים, וידורטה או גודס, רשם ראשון את החמישיה הפותחת על גבי טופס המשחק. האם ראה גודס את החמישיה המפתיעה משהו של הספרדים ואז החליט להתאים עצמו להרכב המאוד גבוה של היריבה? האם החליט מראש, לאור הגודל הקיים ממילא, שלפחות בפתיחת המשחק הוא ישנה וישחק גדול? בין אם הסברה הראשונה נכונה ובין אם לאו, את הפיינל פור הזה התחילה נציגתנו הכי גדול שיש. עם דלטון וקייזר בפנים. עם ג'ונסון ופניני בעמדות 2-3. ועם גארד אחד בלבד בשם רגלנד. ו-וואלה, הייתי רוצה להגיד שהחמישיה הזאת נכשלה, אבל קשה להכתיר מהלך כבלתי מוצלח, אם הוא החזיק מעמד משך 42 שניות בלבד ועד לפציעה של פרנצ'ייז פלייר ג'ונסון. מה שבטוח אפשר לומר, מצד שני, הוא שההימור על דלטון, התקפית והגנתית, התרסק. כשהפורווארד הדקיק ירד לראשונה לנוח, לאחר 5 דקות ו-4 שניות, התוצאה הייתה 11:2 לרעים ועם מגי על הקו. אוקיי, אז 11:4. בסופו של יום, את הפער והמשקל הזה סחבה הקבוצה הזאת על גבה, מעשית, לאורך כל המשחק ועד הסוף המר. דלטון, אגב, זכה בסופו של משחק ל-8:43 דקות, בהן הקבוצה שלו הפסידה ב-18 נקודות הפרש. שזה רע. שזה רע מאוד.

וגם אם נתעלם מאירועי, הרכבי וחילופי הפתיחה, אפשר לומר די בוודאות שחולון חששה להתפרע לאורך רוב רובו של המשחק. הרכב שלושת הנמוכים לא נוסה, כמעט, עד לרגעים האחרונים. על הרכב הסופר סמול בול ויתרו, אולי לאור ההיעדרות של בורדיון וציוות הזרים הגבוה יחסית, אבל כנראה שבגלל היראה משרמדיני, גרה וגו'. מהבחינה הזאת, גיא גודס מיצמץ ראשון והפסיד בקרב על הסגנון. הוא הגיב, בהגיון רב, נוכח הגדלים של היריב, היכולת של המתנגד ואולי גם גודל המעמד. ושכח, אולי, שחולוניה והגיון לא הולכים ביחד. שהיעדר הגיון, בין היתר, הוביל אותה עד הלום.

התאדו
ביקורת על החלטות מהבית, ניהול חילופים והכל, יש לא מעט – ותמיד. גודס יכול היה ללכת לכל מיני מקומות אחרים במהלך המשחק הזה. כולל ובמיוחד בכל הנוגע לטיירוס מגי, ששיחק אתמול פחות מ-16 דקות, והצליח בכשרון רב להפריע בכל פרמטר שבו היה מעורב. הוא קלע באחוזים נמוכים מאוד (1/7 מהשדה), הוא שגה בהחלטות התקפיות והוא גם נרדם וטעה בהגנה. למשל כאן, כשנרדם ואכל הטעיה מיותרת מסאסטרה.

כלומר, הוא עשה כל מה שאפשר כדי להצדיק את היעדר האמון הספציפי של המאמן שלו. ואדם סמית', הגאנר שלצידו, שיחק כמה דקות יותר וסיפר תרומה דומה ודלה, עם 2/8 מהשדה, מספר החטאות של זריקות פנויות וחשובות ואיבוד כדור מיותר ומבאס במהלך של עונה.

גיא גודס, כפי שציינו ממש עכשיו, לא הלך עד הסוף אתמול עם הגארדים היצירתיים שלו והעדיף לרוב חמישיות שמרניות יותר. ועם כל הכבוד והרצון שלנו לייחס יכולות של שחקנים להחלטות של מאמנים, בסוף צריך לצפות מהאנשים עם הכדור לטעת את הבטחון באלו שצריכים להחליט. אם אדם סמית' או טיירוס מגי, בדקות שהם קיבלו, היו מספקים אתמול משחק סביר, הפועל חולון הייתה בגמר. משחקים מוכרעים על ידי שחקנים. והשחקנים המסוימים הללו, שאחד מהם צריך היה לצעוד קדימה ולהתייצב לצידו של ג'ו רגלנד המצוין, התאדו ברגע האמת.

הוארטס ניתץ את תכנית המשחק
תכנית המשחק של חולון וגודס אתמול הייתה חכמה והגיונית. ברמת המקרו, הרעיון היה לרוץ, לרוץ ולרוץ ולנצל את הבעיות הקבועות של טנריפה בהיבט הזה. כלומר, הרעיון היה מצוין, אבל הביצוע לא. זאת, בין היתר, בשל הנחיתות הגדולה של נציגת הכדורסל הישראלי בכדורים החוזרים, כשהספרדים משתלטים על 16 כדורים חוזרים בהתקפה. והספרדים, יש לציין, הגיעו למשחק כקבוצת ריבאונד (התקפה) רעה מאוד. כלומר, חולון גם שיחקה בהרכבים גדולים, גם הפסידה בקרב על הסגנון וגם חטפה בראש בקטגוריית הריבאונד. ועוד, ברמת העקרון, הרעיון היה לנצל את החולשה של מספר שחקני הגנה בינוניים ומטה שיש לווידורטה, דוגמת הוארטס ושרמדיני. גם זה, אם נדבר גלויות, לא באמת קרה.

אה, ואם כבר הוארטס, אז בואו נדבר מיקרו. גודס קיבל לגביו החלטה הגנתית טובה מאוד. מאחר שכלי נשק מרכזי במיוחד של טנריפה בכלל ושל האגדה הברזילאית בפרט הוא מהלך הפיק אנד רול שלו בכלל ושל הפיק אנד רול החוזר של בפרט, אז הפתרון הראשון יהיה מעבר של השומר מלמטה, והפתרון העוקב יהיה מעבר מלמעלה. רגע, אל תברחו, אני כבר מדגים ומסביר.

'סתכלו כאן רגע בג'ו רגלנד, ששומר על הוארטס. לאחר החסימה הראשונה של שרמדיני, עובר רגלנד מתחתיו, רואים? אח"כ, בחסימה החוזרת, הוא עובר מעליו. פשוט וחכם. אה, אבל לא הצליח.

אוקיי. נסיון נוסף. הפעם שימו לב לאדם סמית'. חסימה ראשונה – עובר מלמטה. חסימה שניה – מלמעלה. ואז זאק קצת מראה את עצמו (וגם ג'ונסון באזור). וגם הפעם זה נגמר בג'אמפר קצר ויפהפה.


אגב, הבעיה לא הייתה רק עם הוארטס. שימו לב למה שקורה כאן עכשיו עם הגארד הנוסף, אחד בשם פיטיפאלדו. חסימה ראשונה (של פראן גרה הענק), ואדם סמית' עובר מלמטה. חסימה שניה, לא תאמינו, וסמית' שוב עובר מלמטה. חסימה שלישית (כן כן), וסמית' עובר הפעם מלמעלה. וחוטף טריצה בתוך פרצוף שלו.


נחזור להוארטס, ברשותכם, ונעבור לרבע הרביעי. הפעם, מול הפיק אנד רול שלו עם שרמדיני, הטיפול הוא אגרסיבי יותר, כשקייזר מצטרף לרגלנד ומנסה להתקיף את האיש המבוגר שמנגד, מה שמוביל לאחד מ-9 האסיסטים של הוארטס אמש, הפעם לגאורגי הענק שסיים את המשחק עם 6 מ-6 מהשדה.


אוקיי. ועכשיו עוד פיק אנד רול (הפעם, מה שמכונה פיק אנד רול ספרדי) של הוארטס עם שרמדיני. סמית'? קייזר? ג'ונסון? אף אחד מהם לא רלוונטי, וגם לא הפתרון ההגנתי ברמת הרעיון.


ולמה אני מייגע אתכם בכל כך הרבה מהלכי פיק אנד רול של טנריפה? שתי סיבות. הראשונה היא בגלל שאני נודניק. השניה, כדי להראות לכם שלקראת סיום המשחק, נמצא לכך הפתרון. הנה, תראו בעצמכם.

פיטיפאדלו עם הכדור. חסימה עם גרה הענק. ואז ח י ל ו ף שבו קייזר מקבל את השחקן עם הכדור. ודופק לו את הבלוק לו הוא ראוי.

והנה שוב הוארטס הנורא. שאחרי שמקבל חסימה משרמדיני, רואה פתאום ח י ל ו ף ואז את קייזר. ופתאום אין ריקודים תוצרת ברזיל. ופתאום אין זריקות קלות מאזור הצבע. ופתאום הכל נתקע.
חלקים ניכרים מתכנית המשחק של גודס אתמול עבדו. לרבות ובמיוחד ההגנה על סאלין המצוין. גם בכל הנוגע לפתרון ההגנתי מול הוארטס ושות' אפשר להבין את הרעיון. אבל מרגע שהוא התרסק, צריך היה לשנות אותו ולנסות חילופים הגנתיים הרבה יותר מוקדם. ואם זה היה קורה, יתכן שהתוצאה בסוף הייתה שונה. ואם אדם סמית' או מגי היו קולעים כמה זריקות פנויות, אז בטוח שהתוצאה בסיום הייתה שונה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?
העונה האירופית של הפועל חולון הייתה לא פחות מנהדרת. והמועדון הזה, שהגיע למעמד השיא של המפעל הזה בפעם השניה ברציפות, הוכיח שזהו מקומו. ברמת הניהול, ברמת הכדורסל, ברמת הקהל שעשה את הדרך הארוכה והמבאסת לבילבאו (ושיעשה בקרוב דרך ארוכה ומבאסת הרבה יותר). ציון 10 מ-10. חולוניה גם עשתה מהלכים של מועדון גדול השנה, בראשם הארכת החוזה של כריס ג'ונסון. ועכשיו, כשצופים פני עתיד, מעניין לראות עוד כמה מהלכים שוברי שיוויון כאלו היא מסוגלת לייצר.

כי ג'ו רגלנד, למשל, שג'יעג'ע לא אחת מהלך העונה, גם ברמת הכדורסל ובעיקר אולי בסוג הכדורסל, הוא שחקן שעליו לא מוותרים. כי על השלד הישראלי המצוין (גיא פניני שאסור שיילך לשום מקום, רפי מנקו שהופיע אמש ביגטיים ויכול להיות חלק חשוב מצעד קדימה בשנה הבאה, בורדיון) צריך לנסות ולאתר את שחקן הפנים (צ'צ'ה?!) שיהפוך את הסגל למאוזן הרבה יותר. הפועל חולון מיצבה עצמה כאימפריה מקומית וכקבוצת טופ צ'מפיונס ליג. ועכשיו היא צריכה להראות שהיא מסוגלת גם לשמר וגם לשפר, כדי לצעוד עוד צעד אחד קדימה. ורגע לפני שנכנסים למאבקי ההכרעה בליגה שלנו, אפשר לעצור לרגע ולהגיד שהיה לנו כיף אתכם השנה, חולוניה. תודה.