זו תקופה כזאת בצהוב, של הסתפקות במועט. אם הפסדים בכבוד מול קבוצות הצמרת של היורוליג הם משהו שמכבי ת״א יכולה לחיות איתו בשלום, גם אם אסור לה לומר את זה בקול רם, גם אם אוהדיה צועקים את זה כבר מזמן, אז היא יכולה לסמן וי על זה שאתמול היא השיגה אחד כזה. את הכבוד היא הרוויחה מהמשך מגמת השיפור מאז המבוכה מול ברצלונה, עם סימנים שמעידים על הפנמה, שיפור, התייצבות.
על ההתקפהבהתקפה, לא בהגנה חלילה. שם החרבו דרבו נמשך כהרגלו. אתמול היא הצליחה להישאר במשחק בזכות משחק התקפה שיצר לאורך שלושה וקצת רבעים מעל ל-80% קליעה ל-2 נקודות. זה נתון מרשים, מאוד, שמראה על כוונה, בחירת זריקות וגם ביטוי של גיוון בסגל. מכבי הפכה תוך שלושה משחקים מקבוצה של בזיון לקבוצה עם רעיון. היא נראתה כמו קבוצה שמכירה במידותיה, שמשחקת בהתקפה בסבלנות ודיוק, שמוצאת את הפאנצ׳ים שלה מתוך הפיק אנד רול או מתוך בידודים ועבודה קבוצתית עבור לוני ווקר. ולמרות ההתפרצות ההר געשית של ג׳ימי קלארק, היא נראתה בחלקים רבים כמו קבוצה שלא תלויה בגחמות או אלתורים, אלא כזו שמספקת יציבות וגיוון מתוך שיטה. ושההתפרצות של קלארק היא חלק מהעניין, כמו אלו של דאוטין ג׳וניור במשחקים קודמים.
הגיוון גם הגיע מכיוונו של טי ג׳יי ליף, שנראה עד עכשיו כמו כדורסלן חיזוק מ-TEMU, שהוסיף ורסטיליות למשחק ההתקפה הצהוב ונראה כמי שמתחיל להבין מה רמת האינטנסיביות והאגרסיביות הרצויה ביורוליג (עד לרבע הרביעי בו נתקל בחומה בצורה וירוקה). הורד הגיע לאזורי הנוחות שלו, ווקר קיבל הזדמנויות להוביל עם בידודים מתוך תנועה קבוצתית וגם כאלה ללא, סורקין ובריסט הבליחו, קלארק היה לרגעים קלארק קנט השלומיאל, ולרגעים, קצרים, סופרמן. זה בהחלט היה נראה כמו תקווה צהובה להפתעה.
על הריבאונדאבל מכבי גם נראתה לאורך רוב המשחק כמו קבוצה שלא מסוגלת לייצר יציבות הגנתית, שלא לומר עצירה ראויה. וגם אם לרגע עברו מחשבות שאולי היא לא באמת זקוקה לחיזוק, ואולי יש לה מספיק כישרון, רצון וכוח עמידה כדי לאיים בניצחון על פנאתינייקוס באואקה והיא רק צריכה זמן ושעות מנוע, הגיע ריבאונד ההתקפה של פאנתינייקוס והשתיק את הקולות הללו.
אז למרות שהמציאות המכביסטית לא קודרת כמו שחשבנו שהיא תהיה עד לפני שבועיים, עם הגנה כזו היא עדיין לא מספיקה כדי להפתיע קבוצה גדולה בחוץ. וזנב ההגנה הוא ריבאונד ההגנה, שאם לא לוקחים אותו, הוא הופך לריבאונד של המתנגד. ופאו לקחה המון כאלה. 19. שהם 46% מסך ההחטאות שלה שזכו לקבל הזדמנות שנייה. והיא יצרה מהם 24 נקודות. חלקן הגדול ברגעי מומנטום. ריבאונדים בהתקפה מתישים פיזית ומנטלית את השחקנים שחוגגים להם מעל הראש, מאריכים את הזמן של השומרים בהגנה, ומכריעים משחקים. והנתון הזה פגע במכבי לאורך כל המשחק. אבל במיוחד ברבע הרביעי כשמנע ממנה מחשבות על קאמבק, כולל ריבאונד אחד של עומר יורטסבן בפולו דאנק על הראש של ג׳יילן הורד לאחר החטאת עונשין, מהלך נדיר שכמעט ולא רואים.