החילוף של סורקין7:56 לסיום הרבע השלישי, כלומר קצת יותר מ-2 דקות לאחר תחילת המחצית השניה, חלף טוקו שנגליה על פניו של רומן סורקין, בדרך לנקודות קלות. תוך כדי שהכדור צולל בתוך הרשת, הסתובב קואץ' קטש לכיוון הספסל שלו וסימן לניבו שיכנס. במקום סורקין. ולא עזר ולא שינה שסורקין עוד הספיק לקלוע בפער הזמן שבין הטעות ההגנתית שלו לבין העצירה הראשונה במשחק, זאת שאיפשרה את החילוף.
7:23 לסיום הרבע השלישי, כלומר קצת יותר מ- 2.5 דקות לאחר פתיחת המחצית השניה, ו-33 שניות לאחר הטעות של סורקין שעלתה לו בחילוף, חלף דניאל האקט על פניו האדישות של ווייד בולדווין, בדרך ל-2 קלות. ו-וואלאק, אף אחד (מהספסל) לא קם. והמאמן שעל הקווים נותר עומד, עם ידיו שלובות, מבלי להגיב ומבלי להחליף. ונכון, בשלב הזה קליבלנד עם 4 עבירות. ודיברתולומיאו פצוע. ותמיר בלאט הוא שומר חלש במקרה הטוב. ועדיין, אם יורשה לי לנחש, אף אחד לא היה מחליף את בולדווין הרביעי במצב הזה, גם אם כל אלו היו פנויים על הספסל פלאס הזר השמיני שלא הוחתם בקיץ האחרון.
אני לא טוען לרגע שדין שחקן כדין שחקן. יש עוגנים מרכזיים ויש כאלו שלא. ככה זה וככה זה אמור להיות. ונכון, זאת לא הייתה הטעות ההגנתית הראשונה של סורקין במשחק הזה, ולא בטוח שאפילו ברבע הזה, אבל אם מחפש עודד קטש את הסיבות לכך שהקבוצה שלו שומרת איום ונורא, שיחשוב גם על רגעים כאלו. למכבי תל אביב יש לא מעט שחקני הגנה טובים. נכון לעונה שעברה, היה ווייד בולדווין אחד השומרים הטובים בליגה השניה בטיבה, אם לא ה. והעונה הוא לא. ולא רק שהוא לא, אלא שעל הפרצוף שלו מייצרים לאחרונה טיילות לרוב. ואם בולדווין לא מזיז רגליים ומאפשר לכל דיכפין לעשות מה בראש שלו, מה יגידו אזובי הלורנזו בראון?
המספרים מספרים
לזכותה של אלופת ישראל, היא מייצרת לעצמה מאזן מרשים למדי עד כה, בהתחשב בלו"ז הראשוני ובמצב אשר סביב. הקבוצה מרגישה יציבה ותחרותית, ושום דבר מזה איננו מובן מאליו. מצד שני, ואני כותב זאת בזהירות רבה, מתגנבת ללבי תחילת תהיה באשר למוטיבציות של חלק משחקניה. ואני לא מדבר רק על הגנה, למרות שהדברים שלובים האחד בשני. יש כמה שמחויבים לקלוע – והם קולעים. יש שמחפש את האסיסטים, ואכן מוצא. ואולי זה רק אני, אבל לא תמיד מרגיש לי שכל המהלכים הללו מיועדים רק לטובתה של הקבוצה כולה.
שלוש נקודות לסיום
1. הוורדים אדומים הסיגליות כחולות – ומכבי שוב חוטפת מעל 90 נקודות. הרבה מעל 90 נקודות. בפעם הרביעית מחמשת משחקיה האחרונים.
2. לא בכוח – כשמכבי תל אביב קולעת 90 במשחק חוץ מול קבוצת הגנה טובה, לא לעניין לבקר את משחק ההתקפה. כי הוא באמת עובד. מצד שני, אני עדיין מתקשה להבין את המחשבה החוזרת למסור לג'וש ניבו, כשהוא בתנועה קדימה אבל רחוק מהטבעת, עם כוונה או תוך התעלמות מכך שזה יוביל לקבלת החלטות שלו מתוך כדרור. כן, ניבו לגמרי השתפר בעניין הזה. לא, לא ברור למה צריך את זה בכלל.
3. נקסט – שלושה משחקי בית רצופים, כלומר שלושה משחקים שאינם משוחקים בפני קהל חוץ, צפויים כעת לצהובים. אנדולו הפצועה בטרוף, באסקוניה והכוכב האדום. תאורטית, שלוש יריבות ישירות על המקומות אליהם שואפת מכבי תל אביב להגיע. כשנזכרים שהחל מסיום שלישיית המשחקים הללו ועד לסיום העונה יהיו לקבוצה של קטש 11 משחקי חוץ מתוך ה 18 שיוותרו, מבינים שעכשיו זה זמן לנצח. אחר כך יהיה קשה יותר.
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.