(צפו בכתבה מחמישיות)
"אני זוכר שביקשתי פעם תמונה מדריק שארפ ורעדו לי הידיים", מספר מי שבגיל 26 הוא אחד השחקנים החשובים ביותר של מכבי תל אביב כיום - רומן סורקין. מי שעלה עם משפחתו מבלארוס בגיל שנתיים ואמו גידלה לבד אותו ואת אחותו, החל את דרכו הספורטיבית בכלל בג'ודו ובקראטה, עד שגילה את הכדורסל.
סורקין לא הוזמן למבחנים באקדמיה בווינגייט, אבל הגיע בכל זאת. "נלחמתי על זה קצת. ניסיתי לדבר עם המאמנים ולהגיד להם אם אני יכול גם לנסות להתקבל", סיפר. "בסוף, כשהייתי בחופשה בבלארוס, המאמן של האקדמיה שלח הודעה ואמר שהוא צריך לדבר איתי".
"מכבי ת"א הציעה לי לבוא בגיל 17 לפני כיתה י"ב ורציתי ללכת לשחק במכללות, אמרו לי לא לדאוג ושיסדרו לי את העניינים על הצבא ויצאתי לארצות הברית. זה היה כמו משטר צבאי, בשמונה בבוקר כבר מתחילים את היום ומסיימים בתשע וחצי בערב. בודקים את הגוף עם סורק MRI ויושבים איתך על כל פיסת אוכל שאתה מכניס לפה".
בדיעבד, סורקין טען שהמעבר לארה"ב בא בעוכריו וחשף שהיה קרוב לפרוש: "לא יודע אם זה היה צעד טוב. הייתי די אבוד, תקופה מאוד מוזרה כי הלכתי חלום כלשהו והוא סוג של לא התגשם אז חישבתי מסלול מחדש. אפילו הציעו לי לעבוד בנייק באיזה תפקיד מאוד בכיר והתחלתי לחשוב על זה".
"באיזשהו מקום התחרטתי על זה שלא הלכתי לצבא בזמן. בסוף התגייסתי, הייתי צריך לעשות שמירות בקור ולאחר לאימונים. היה לי משחק במכבי חיפה שקלעתי 16 נקודות והייתי צריך ללכת לשמירה אז לא שיחקתי ברבע הרביעי".
אחרי שבמדים הירוקים הוא הראה מה הוא יודע, גם הטלפון השני משמעון מזרחי הגיע. "יש לו בידיים טאצ' שלא ראיתי אצל הרבה שחקנים, ברמות של ליאור אליהו", החמיא לו גיא פניני. עם חוזה לעוד שנתיים, יכולת גבוהה ובית חם, נראה שהוא יכול להיות מרוצה, ובינתיים הוא משתדל בעיקר לחיות את הרגע.