לא באו להגנתה: הכשלים של מכבי תל אביב

גימיקים
בהיעדרו של לורנזו בראון, שחקן הכדורסל הכי טוב והכי חשוב במכבי תל אביב, נותר עודד קטש בלי בחירה טבעית לעמדת הגארד שליד ווייד בולדווין. ג'יילן אדאמס נראה רע במשחקים שלפני, אוסטין הולינס נראה רע נקודה, דארן היליארד נראה כמו טעות (ולאו דווקא שלו), רפי מנקו נראה לא רלוונטי ויפתח זיו לא התלבש ולכן כלל לא נראה. אז נשאר ג'ון דיברתולומיאו, שלא פתח ולו פעם אחת השנה בחמישיה של נציגתנו המשוריינת בליגה השניה בטיבה בעולם. מול מכונת הריקודים מפיראוס, זאת שיודעת לשחק כדורסל מהודק, זורם ואינטינליגנטי, קיווה הקואץ' שעל הקווים שההצבה של האיש הקטן שנלחם כמו גדול תסייע בבלימה והכנסת מקלות בגלגליה.

ו-וואלה, הגימיק עבד אחלה. ג'ון די, שהגיע בכושר קליעה הישר מאירועי הדרבי בדרייב אין, הצליח להיכנס ברווח שבין כמה שחקנים מקומיים לבין הגופיה האדומה שעל גופם. אם נוסיף לכך הגנה אגרסיבית במיוחד מול מוסטפה פאל המהוסס, שנמצא בתוך רצף של משחקים רעים, נקבל גימיק שהוביל את הצהובים לפתיחה נאה של 18-8 ו 21-10. או אז שהוחלפה החמישיה של אולימפיאקוס בהרכב מוכשר יותר, בתוספת שינויים מתבקשים יותר או פחות של מכבי. או אז החלו הצרות.
 
בתחילתו של הרבע השני, כשהאורחת מובילה 26:27, הגיע לו גימיק מספר 2, שגם הוא שייך לאותה הקטגוריה. פתאום הולחם לו הרכב סופר מגה ביג בול, עם בונזי קולסון בעמדה 2, ג'רל מרטין ב-3, סולימן בריימו ב-4 וג'וש ניבו ב-5. סופר אתלטים, שסופר קופצים, בתצורה שכבר ראינו טיפה ממנה השנה, אבל לעולם ומעולם לא בחמישיה המסוימת הזאת (מטבע הדברים), שספק אם מעולם תורגלה באימון. ו-הופ, ריצת 0:5 קטנה של אולימפיאקוס הפכה את התוצאה והמומנטום, שלא באמת חזר עד לסיום המשחק.

וכן, גם את הגימיק השני של קטש אפשר לייחס לדברים שאיתם התחלנו: לקבוצה שלו יש שני מגה סטארים בסגל. עם כל הכבוד להשוואות ההיסטוריות קודמות, לא זכור תקדים היסטורי לכך שמכבי תל אביב מצליחה להנחית אצלה, בקיץ אחד ולקבוצה אחת, שני שחקנים כל כך בכירים ביבשת, ברמת מעמד ויכולת, שכל אחד מהם הוא (גם?) רכז. לידם? לצידם? מחפשים פתרונות מאולתרים. מחפשים גימיקים.

הדרך ארוכה היא ורבה
2 נקודות היו לג'וש ניבו מול אולימפיאקוס. 2 נקודות היו לג'וש ניבו גם מול אלבה ברלין בשבוע שעבר. בין המשחקים, חיבר 6 נקודות (אבל זרק רק 3 פעמים) בדרבי. המשותף לשלושת המשחקים הוא לורנזו בראון, כלומר היעדרותו. מאיר טפירו האגדי נהג לומר שאם היו משלשלים לכיסו רק 10% מהכספים שקיבלו שחקנים ששיחקו לצידו לאורך השנים רק בזכות השדרוג שהוא סידר להם, הוא היה איש מאוד עשיר. דומה שניבו, שהשהיה לצידו של בראון השנה עושה לו כנפיים, מתגעגע יותר ויותר מיום ליום. וזה לא בגלל שווייד בולדווין שחקן לא טוב, ההיפך הוא הנכון – הוא מעולה. וזה לא בגלל שבולדווין איננו רכז – כי האיש הוכיח ממזמן, בקבוצות שונות ביורוליג, שהוא יודע לשבת היטב על עמדה מספר 1. העניין הוא שיש סוגים שונים של שחקנים (ואפילו רכזים) מצוינים, והסוג המסויים הזה של בולדווין הרביעי הוא רחוק מאוד ממה שניבו, ולא רק ניבו, מכיר העונה ואוהב.
 
רגע. עוד הבהרה קטנה. אף אחד לא טוען, או אמור לטעון, שבולדווין איננו שחקן קבוצתי. האיש רשם 8 אסיסטים אתמול, 8 מול ברלין (ו-5 בדרבי), לצד מבול של נקודות שהמטיר. לא שאסיסטים הם פרמטר לקבוצתיות, בינינו, אבל ניחא. לייצר מפיק אנד רול? ברמה הכי גבוהה. להפעיל את הגבוהים? זה לא קורה. ועכשיו, ברשותכם, אני מגיע לנקודה שרלוונטית להפסד אתמול ביוון: מכבי תל אביב הסתדרה אתמול התקפית. 89 הנקודות שקלעה מעידים על כך כאלף מונים. אבל קבלת ההחלטות שלה במשחק ההתקפה היו כאלו שהכניסו דווקא את האדומים לעניינים. קבלת החלטות שמתחילה קודם כל מבולדווין. קבלת החלטות שרלוונטית גם לחוסר היכולת (?) שלו להפעיל את האנשים שבפנים.
 
למשל כאן: פיק אנד רול בולדווין את ניבו, שמתגלגל פנימה. השומר שלו, הענק פאל, יוצא כדי לעזור על בולדווין. רכז אחר היה מצליח לייצר מסירה כלשהי שתסתיים בוואחד דאנק מהדהד. בולדווין בחר ללכת החוצה לקולסון תוך התעלמות מהקנאן שבדרך. 6 איבודים היו אתמול לבולדווין. רובם הסתיימו בנקודות קלות, בצד השני, במתפרצת. גם כאן.



הלאה, הישר אל הרבע השני. הישר אל הרכב המגה ביג בול שעליו דיברנו קודם. ושוב פיק אנד רול בולדווין וניבו, שנענה הפעם בחילוף הגנתי. חילוף הגנתי? מקיסיק על ניבו? נו, אז בולדווין מחפש עכשיו מסירה פנימה כדי לנצל את יתרון הגובה. יתרון גובה, יש לציין, שקיים בהרכב הזה ממילא (כי הרי לרנזקיס וסלוקאס שומרים בהגדרה על מישהו שגבוה וחזק מהם בהרבה). ובכלל, יש את בריימו שעומד בפינה, מבלי שהוא מהווה שום איום על ההגנה. ואין ריווח בכלל. וזה לא מפריע לבולדווין להתעקש דווקא עכשיו להכניס פנימה, בלי שום סיכוי שזה יסתדר. והנה בא לו המקיסיק, בצד השני, כדי לייצר שלשה שכואבת.

אוקיי אוקיי. אז יש בעיה עם המסירה פנימה. בלי קשר, יש גם בעיה עם אחד שקוראים לו תומאס ווקאפ. אם תשאל את האדם הממוצע ברחוב את מי יעדיף, מבין ווקאפ או בולדווין, במי יבחר? רגע, גולש/ת יקר/ה, אני מפנה את השאלה הזאת אליך: במי תבחר/י? כלומר, ברור כשמש מי השחקן המוכשר יותר. ברור כשמש מי מתאים יותר להיות פרנצ'ייז פלייר. האם ברור כשמש גם מי עדיף? לבינתיים, הבה נשאירה סוגיה זאת בבחינת צריך עיון.

במקביל, בואו נדבר על המאצ'אפ הספציפי ביניהם אתמול. בולדווין שיחק 35 דקות, קלע 14, מסר 8, איבד 6 ופגע ב 4 זריקות מהשדה (מתוך 16 שיידה לחלל האוויר). ווקאפ? הוא שיחק 26 דקות, מסר 12 אסיסטים על 2 איבודים וקלע 9 נקודות (3/4 מהשדה). ותראו עוד משהו, בחייאת: חוץ מווקאפ, אולימפיאקוס מסרה עוד 14 אסיסטים (וזה במשחק שבו סלוקאס נפצע ומשחק רק 9 דקות). חוץ מבולדווין, מכבי תל אביב מסרה רק עוד 7 אסיסטים. כי ככה זה בקבוצה שמייצרת כמעט רק מפיק אנד רול: אם חסר איזה לורנזו בראון, אין כמעט אופציות נוספות.
 
חזרנו למאצ'אפ. לא רק שווקאפ היה יציב ואיכותי אתמול התקפית, הוא גם היה המאמלל הראשי של בולדווין. אחד שגרם לו להילחם על מנת לשרוד. כדי שלא לאבד. כדי לקבל את הכדור.
 
כאן, למשל, הכדור נזרק לניבו למעלה כחלק מתרגיל מובנה, כאשר בולדווין מנסה לעשות דרכו ופעמיו כדי לקבלו חזרה, אחרי שקולסון עובר מלמעלה ונתקל בפאפאניקולאו. בדרך יש ווקאפ. הדרך אורכת יותר מ-5 שניות.

הנה כאן נסיון נוסף לקבל כדור ולהתחיל התקפה. בולדווין עובר מצד לצד על חסימות של ז'ק כהן וניבו, באלמנט על שם אייברסון. בדרך יש ווקאפ. הדרך ארוכה היא ורבה.



אחרון עכשיו. עוד פיק אנד רול בולדווין את ניבו. עוד ווקאפ קרציה שבדרך, ששולח יד וגונב, בדרך לעוד מתפרצת, עוד אסיסט ועוד דאנק קללל בצד השני.



מכבי תל אביב הפסידה אתמול בלא מעט פרמרטים ליריבתה היוונית. בהיעדרו של לורנזו בראון (וחרף הפציעה של סלוקאס האדיר), היא נוצחה גם בעמדת הרכז. ובהרבה.

הדרך ארוכה ומפותלת
כאמור, הסיפור של המשחק הוא בהגנה הצהובה ולא בהתקפה. רגע, נדייק. הסיפור של המשחק הוא בהגנה הצהובה, שחלק לא קטן ממנה החל מכל מיני בעיות וטעויות בהתקפה. על חלק מהן עמדנו ממש עכשיו, בקטע שהתייחס לניצחון היווני בעמדת הרכז. כאמור, עוד לפני הבעיות בהגנה פרופר, נחשפה מכבי תל אביב להמון בעיות וקשיים בהגנת הטרנזישן שלה, כלומר בירידה שלה להגנה. כלומר בכך שהיא לא יורדת להגנה, או לפחות לא יורדת להגנה בצורה מסודרת או מאורגנת. שזה, אם נדבר גלויות, די מאכזב בהתייחס ללוח השנה, שכבר מראה שפברואר איז קאמינג.
 
כלומר, אין באמת טענות לקבוצה שמאבדת כדור על החצי, נניח, בדרך לשתיים קלות של היריבה. כשזה קורה, זה מה יש. אבל יש סיטואציות אחרות שמייצרות חופן של טרוניות. ניתן עכשיו שתיים, ברשותכם.
 
נתחיל מהרבע השלישי. הרבע של סורקין. האיש והגבר גבר הזה מתעלל בכל אדום שלצידו, בדרך לעוד כדור חוזר בהתקפה ושתי נקודות קלות. אחלה סורקין. עכשיו, ברשותכם, 'סתכלו רגע על השעון הגדול כשהסל נכבש. 7:13, כן? עכשיו, ברשותכם, 'ספרו כמה שניות עד שפאפאניקולאו קולע בצד השני. וזה אפילו בלי מתפרצת. וזה אפילו בלי שהיוונים מנסים לרוץ, אלא סתם על ירידה רעה, לא מתואמת ולא מאורגנת של מכבי תל אביב. עוד אחת? למה לא? ג'יילן אדאמס זורק. ג'יילן אדאמס מחטיא. כדור חוזר בהגנה לסשה וזנקוב. עד כאן הכל בסדר. מי שמוצא עצמו לצידו של הווזנקוב הוא דיברתולומיאו. אחלה. עכשיו, אם תוכלו, תסבירו בבקשה איך יוצא שווזנקוב רץ במורד המגרש, לכל אורכו, כולל בצמוד לבלאק וניבו, מבלי שמישהו בהגנה הצהובה אוסף אותו ומונע את הבידוד שלו בפנים מול השחקן הכי נמוך בסגל הצהוב? ניבו? ז'ק שתקוע בפינה עם מקיסיק? קולסון? ארל וויליאמס?

הגנה. יש דרך?
אולימפיאקוס הגיעה למשחק אמש (גם) כקבוצת ההתקפה הטובה במפעל. ודאי שלא כקבוצה המוכשרת ביורוליג, אבל כן כיעילה מכולן. וגם בערב שבו חרקה לא מעט, הצליחה לקלוע 95 נקודות מול קבוצת הגנה רעה כמו מכבי תל אביב. רגע, אני מבקש לחדד: 95 נקודות פלאס 13 החטאות מהקו. לו הייתה קולעת ב-80% העונתי שלה, אנחנו מדברים כאן על עוד 6 נקודות. יענו 101. אוקיי, אז תקזזו גם את האחוזים ל-3 נקודות אל מול האחוזים העונתיים – ותקבלו 98 ריאליות אתמול.

ואחרי שסיימנו עם להטוטים מספריים, נשארנו עם קבוצה שעשתה כל אשר התחשק לה אתמול. על המתפרצות כבר דיברנו. עכשיו נדבר ובעיקר נראה את העליונות במשחק ההתקפה המסודר. זה שנהוג לקרוא לו משחק ההתקפה העומד. אלא שאצל אולימפיאקוס לא באמת עומדים בהתקפה ה 5 מול 5, אלא נעים וחותכים – וזה כבר גדול על הסמי פיינליסטית שלנו.
 
נתחיל בדוגמא הכי מובהקת – ואני מבקש כאן את שימת לבכם: כשהשעון הגדול מראה כאן 9:23, תנו בבקשה מבטכם על שני שחקנים שרחוקים מהכדור: גם וזנקוב וגם קנאן. השניים ממש עומדים אחד ליד השני, בתוך מהלך התקפה די שבור. כשראשון, קנאן, חותך לטבעת, הוא מוצא עצמו חופשי לגמרי – ולא מקבל את הכדור. נו, אז עכשיו תורו של השני, הוא הוונזקוב. קללל. קולסון? דיברתולומיאו? בולדווין מהפינה? סורקין שמנתר ניתור קל במקום? #די_נו.

עכשיו נחזור אחורה. פיק אנד רול סלוקאס את בלאק (כבר אמרנו שבלאק אתמול היה מצוין?). הולינס, שנמצא ליד פאפאניקולאו, יוצא לכדור הגובה כמו שוער שהגיע בלי משקפי שמש. בלאק נועל בצבע את כל משפחת בולדווין. סל קל. עוד סל קל.



אחרון: מכבי תל אביב היא קבוצה אתלטית מאוד. שחושבת כדור. שחושבת חטיפה. בדיוק כמו קולסון כאן, שכל כך רוצה את הכדור, עד שהוא מפנה למקיסיק את כל הדרך לטבעת. ואז מרטין עושה כאילו. ואז ניבו מוצא עצמו תקוע מאחורי טנק בשם טאריק בלאק. דאנק.



סורקין
במחצית הראשונה שותף רומן סורקין משך 2:55 דקות וקלע 6 נקודות, בלי אף כדור חוזר. במחצית השניה הוסיף משהו כמו 17 דקות פלאס 17 נקודות, בהן השתלט במו ידיו על 6 כדורים חוזרים בהתקפה. שזה – ורק זה – סיפור הסוג של קאמבק של מכבי תל אביב לאחר ההפסקה. קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה במפעל לקחה 13 כאלו בעשרים הדקות האחרונות בראשותו של הקפיץ שהגיע מאשדוד.

ואיזה כיף זה הרומן סורקין הזה, שלא נח לרגע. וכן, קשה לפעמים להאמין שזהו אותו העלם שהסתובב לו בפנאן על הפרקט בחיפה וגילה עניין בעיקר בדברים שקשורים בכדור ובהתקפה. ולא, אי אפשר להגיד שהנקודות של סורקין או ההצטיינות שלו הגיעו אתמול בזכות איזשהי מלאכת מחשבת קבוצתית. כי גם אתמול, או ליתר דיוק – בעיקר אתמול, אפשר היה למצוא את הדרך להפעיל אותו יותר או לפחות מדי פעם.
 
נניח כאן. בולדווין, שוב אותו הבולדווין, נמצא עם הכדור. והופ, חילוף הגנתי שמציב את לונציס הקטן מול רומן הגדול. היילך הכדור פנימה? לאאא. לא שזה רק על בולדווין, כן? המיקום של ג'יילן אדאמס בהתקפה מפריע (יכול וצריך היה לסייע לו היה שוקע לכיוון הפינה ולוקח איתו את פאפאניקולאו). הנחישות והדיוק של משחק ההתקפה, ככלל, לא שם – כדי להתמקד במיס מאץ' הזה ולסיים אותו כשהכדור בידיים הנכונות. נו, אז אם ההתקפה מתבלגנת, סורקין כבר ידאג לעצמו. אחלה סורקין.

3 נקודות לסיום
1. בריימו: 14 פלוס דקות. חלק מהן בהמשך לטעות שגרמה למרטין לבצע עבירה חמישית כבר ברבע השלישי. הרבה מאוד אגרסיביות. לא מעט שטויות, לרבות כמה עבירות מיותרות. אין ספק שהוא האיש שמיועד להקדים את ז'ק ברוטציה. אין ספק שהוא מרגיש בנוח לחלוטין עם ההתקפה המוכרת של קטש. יש ספק לא קטן, עדיין, אם זה הכי טוב שאפשר היה להביא. על כך עוד נרחיב.

2. יפתח זיו: סיפק 6 דקות רעות בדרבי ומצא עצמו (שוב) מחוץ לסגל היורוליג, אפילו במשחק שבו חסר הלורנזו. אפילו כשדארן היליארד, כולם יודעים, מתלבש למשחק בלי שום סיבה אמיתית. 

3. כולה כדורסל: יום נוראי עברנו אתמול, יום שבו הכדורסל לא רלוונטי. כי המשחק שאנחנו אוהבים, עם כל הכבוד, הוא כולה כדורסל. נקווה שיהיה טוב.