צהובים, סיפור אהבה

ולמה הגיוני? כי ספרופולוס
יש כמה דרכים לא רעות לספר את סיפור הנצחון האדיר של מכבי תל אביב אמש על ברצלונה. בואו ננסה דווקא דרך הזווית של אחד ארון ג'קסון. בערך. נו, תיכף נסביר.

הרבע הרביעי החל אמש עם תנופה גדולה דווקא של האורחת. שמפיגור 68:57 הורידה עד לכדי 71:68, כאשר השעון מראה 6:30 לסיום. ואז יאניס ספרופולוס לקח פסק זמן, וחזר ממנו בלי נייט וולטרס ובלי סקוטי ווילבקין, כאשר במקומם נשלחים אל הפרקט אלייז'ה בריאנט וארון ג'קסון.

עכשיו, חשוב להיזכר בתרומה של ארון ג'קסון עד כה. בשני משחקיו הראשונים במדים החדשים, הצליח לייצר, במצטבר, 2 נקודות, 0 סלי שדה ומדד יעילות 2- במצטבר, כן?

וגם אתמול, עת קיבל הזדמנות נוספת ברגעים המכריעים של המשחק, לא הצליח השחקן הוותיק לכבוש ולו נקודה אחת לרפואה, ונראה עדיין כבד, איטי והססן. העניין הוא שב-155 השניות שיספיק ג'קסון לשחק ברבע הרביעי, לפני שיסיים את חלקו בחמש עבירות, הוא יקלע 2 נקודות וימסור 2 אסיסטים. וחשוב יותר, יהיה חלק לא קטן מריצה קטנה אבל חשובה של 9-4 לצהובים, וכשיצא פינה מקומו לווילבקין, שחזר לשחק עם מעט יותר כוח ברגליים ואוויר בריאות.

הנה כאן דוגמא לאסיסט משמעותי של ג'קסון, ברגע משמעותי, בהתקפת המעבר. אבל שימו בבקשה לב גם לאותלו האנטר כאן. הוא מתחיל בחסימה על הפרצוף של מירוטיץ'. ומשיג אותו גם בדרך להתקפה של הצהובים. ומייצר זווית מסירה נהדרת עבור ג'קסון, שמסתיימת בשתי נקודות חשובות מעל אוריאולה.

via GIPHY

ואני לא מספר לכם את כל זה בשביל לדבר על ההצטיינות של ג'קסון, כי הוא לא באמת הצטיין. גם את המשחק הזה הוא סיים עם מדד יעילות שלילי (מינוס 1). הסיפור האמיתי כאן הוא המאמן שלו. הסיפור האמיתי כאן הוא יאניס ספרופולוס, ששרד בהצלחה יתרה את התקופה שבה כמעט ולא עמדו לרשותו שחקנים. ושעכשיו, למרות שחלק מהחוזרים או המצטרפים עדיין לא בעניינים (וולטרס וג'קסון למשל), הוא מנצח על סגל רחב ומלא בטחון.

פתאום, גם ללא בלאק, כספי ודיברתולומיאו, יש רוטציה צהובה בת 12 שחקנים. שכולה מנוהלת, כולה מאומנת וכולה משחקת בתשוקה גדולה. ובעיקר ובעיקר מלאת אמונה בעצמה ובמאמן שלה. ולכן, גם כשמרבית היושבים אמש ביד אליהו הישן לפתו ראשם עת נזרק אל המגרש ג'קסון החלוד, התחושה היא שלשחקנים זה דווקא נראה והרגיש הגיוני. ולמה הגיוני? כי ספרופולוס.

ובעוד שבצד (העשיר) של ברצלונה נראה שמרבית השחקנים עסוקים בלרטון, להתמרמר ולהתבאס מעצמם ובעיקר מהמאמן שלהם, בצד של אלופת ישראל זה מרגיש כרגע כמו סיפור אהבה. שחקנים שאוהבים את עצמם, את הקבוצה שלהם – ובעיקר את המאמן שלהם. ועם אהבה ונצחונות, אתם יודעים, לא כדאי להתווכח.

כשמירוטיץ' פגש את ה-NOBODIES
את משחק ההפסד של הקבוצה שלו סיים ניקולה מירוטיץ' האדיר עם דאבל דאבל אדיר של 22 נקודות ו-10 כדורים חוזרים. ומדד יעילות נהדר של 30. ואתם יודעים למה? אני אסביר: כי ניקולה מירוטיץ' טוב מאוד בכדורסל.

ומצד שני, הוא גם אתמול הכיר כמה חברים חדשים, עליהם לא שמע מעולם. לאחד קוראים ג'ייק כהן ולשני אנג'לו קאלויארו. שסיימו את המשחק אתמול, במצטבר, עם 20 נקודות בעצמם. את קאלויארו זכה מירוטיץ' להכיר מוקדם מהצפוי. לאחר שסחט הסופרסטאר שתי עבירות מקווינסי אייסי ב-38 שניות מהירות, לקח לו רק 50 שניות נוספות כדי לסחוט עבירה גם מאותו קאלויארו.

בשלב הזה, ובכלל במהלך הרבע הראשון, נראה היה שההבדל בין ברצלונה לבין מכבי הוא כהבדל בין הפאוור פורווארד שלה לבין מה שיש לצהובים להציע. וזה וואחד הבדל. וזה גם וואחד הגיוני, לא? על פי פרסומים זרים, השכר של קאלויארו ושל כהן ביחד מקבילים, פחות או יותר, לעמלת הסוכן על החוזה של מירוטיץ' בבירת קטלוניה. כי השניים האלה, במושגים של כדורסל עילי, הם לא יותר מאשר NOBODIES.

קאלויארו בכלל לא אמור היה להיות במכבי בשלב הזה. מזמן כבר החליטו לוותר על שירותיו הטובים. וכהן? הדיבור מסביב, בתחילת העונה, היה שמכבי כבר תרה אחר מחליפים מקומיים שיתפסו את מקומו בעונת 2020/21. אבל ה-נו באדי'ס האלה הכאיבו למירוטיץ' והענישו אותו, פעם אחר פעם, בשני צידי המגרש.

יאללה, זמן הדגמות עכשיו: הנה כאן מריצה מכבי תרגיל פיק אנד רול פשוט של ג'קסון והאנטר. מירוטיץ', שהופקד בשלב הזה על ג'ייק כהן, נכנס אל הצבע כדי לעצור את הגלגול הקצר (SHORT ROLL) והמפורסם של אותו האנטר. מה שמשאיר את כהן חופשי. וכשכהן חופשי, לאחרונה, אתם כבר יודעים בדיוק איך זה מסתיים.

בהערת אגב ולמיטיבי לכת, שימו בבקשה לב (שוב) להאנטר עד לסיום המהלך. האנטר נועל בגופו את אוריואלה ומייצר זווית מסירה אפשרית מג'ייק כהן פנימה. אבל טוב שכהן הרים את השלשה, נכון? כי – ותחזרו אחרי בבקשה – שלוש זה יותר משתיים.

via GIPHY

נו, אז כהן ניצח את מירוטיץ' בהתקפה. ביג דיל. העניין הוא שהוא הצליח, מדי פעם, להביס את יריבו הסרבי-ספרדי גם בצד שמו אמורים לשמור. באמת. הנה כאן, למשל, הולכת ברסה לתרגיל התקפה שמבודד את מירוטיץ' כשגבו לטבעת ובתוך הצבע. העניין הוא שכהן קורא את המסירה של האנגה ומיירט אותה. ואם לא די בכך, אז כהן גם מסיים את ההתקפה המתפרצת בצד השני.

via GIPHY

ועכשיו קאלויארו. כאן עושה קאלויארו מעשה ג'ייק כהן (ואני לא מאמין שאשכרה כתבתי את זה עכשיו). הוא צופה את המסירה של של דילייני, נכנס בתוך קו המסירה וחוטף. ומיד לאחר מכן חוטף פצצונת ממירוטיץ' שהופכת לעבירה בלתי ספורטיבית.

via GIPHY

וזה קרה לא הרבה אחרי שאותו הקאלויארו ניצח את מירוטיץ' בעוד קרב הגנתי, כשמהלך גב לסל של השחקן היקר ביותר של הליגה השניה בטיבה בעולם הסתיים בעוד איבוד כדור.

via GIPHY

כוח אש
ליהגנו וליהגתי מתחילת העונה על סוגיית הרכז של אלופת המדינה. בעיקר, למען האמת, הסברנו והסברתי שאין כזה. ועד עכשיו ונכון לרגע זה, לועגת מכבי תל אביב לכל המלהגים.

ובמקום רכז רכז, הדרך של מכבי לנצח משחק אחר משחק הוא באמצעות כוח אש התקפי. גם אתמול, שהו על הפרקט הרכזים האמיתיים, נניח (כלומר וולטרס וג'קסון), 18:33 דקות בלבד. ולא הרשימו יתר על המידה, אם בכלל.

אבל גם אמש, בפעם המי יודע כמה, הוכיחו הצהובים שבמקום לרכז, עדיף פשוט לקלוע. הקבוצה של יאניס הגיעה אמש ל-92 נקודות סופר מרשימות מול אחת מקבוצות ההגנה האימתניות שיש לליגה הזאת להציע. ועשתה זאת בעיקר באמצעות 14 שלשות מוצלחות מתוך 28 נסיונות. שמהן קלעו הסופר סקוררים שלה, ווילבקין את דורסי, 9 שלשות מתוך 18 זריקות לכיוון הכללי של הטבעת.

וזוהי בדיוק המשמעות של משחק קבוצתי. לאו דווקא הנעת כדור או הוצאה לפועל של תרגילי משחק מרשימים. בעיקר היכולת לזהות מהם הכלים ההתקפיים הנכונים ולמצוא את הדרך הקלה, הפשוטה והנכונה להוציא אותם לפועל.

נדגים: מכבי הולכת כאן על סט התקפי שכבר מוכר לכולם. הסקורר, בין אם זה ווילבקין, או במקרה הזה טיילר דורסי, מתחיל בתוך הצבע. וממשיך לאחר חסימת עומק או חסימה גבית החוצה. העניין הוא שהיגינס, ששומר כאן על דורסי, הופך מהופנט מיכולת הכדרור של וולטרס. דורסי מזהה את ההרדמות של השומר שלו ונע מעט ימינה. ומקבל את הכדור כשהוא חופשי חופשי.

via GIPHY

ובכלל, ובניגוד גמור לתחזיות הפסימיות שהושמעו והוקלדו מכל עבר, איזו עונת רוקי עצומה יש לטיילר דורסי עד כה. משחקן שלא ממש הבין מה בדיוק רוצים ממנו ולמה, שידרג עצמו תוך מספר חודשים לדרגת דיוויד בלו פוגש את וויני ג'ונסון (המיקרוגל, למי שלא מכיר).

ועכשיו ווילבקין: שימו לב לרמת הביצוע של מכבי תל אביב בתרגיל הכנסת הכדור הזה, שמגיע בקושי לידיים של אנג'לו קאלויארו. תנועת האגרוף שמסמן האנטר עם ידו השמאלית היא התנועה האוניברסלית בכדורסל לחסימה. אז האנטר מניף אגרוף ומיד לאחר מכן עובר לתנועת היאללה. יאללה, ווילבקין, בוא על החסימה. ו-ווילבקין עובר פעם אחת על החסימה, ובעוד האנטר מייצר מחסום פיזי על אדם האנגה, מבצע ווילבקין גלגול קצר ומתרחק מהר ועד כמה שאפשר מהמקום שבו נמצא האנגה, בדרך לקבלת כדור וטריצה, אחרי ביצוע מו-שלם של תרגיל התקפה.

via GIPHY

וכשווילבקין (ודורסי) מבססים את היכולות האישיות האדירות שלהם, הם מייצרים היסטריה בהגנה של היריבות בכלל וברצלונה בפרט. ומההיסטריה הזאת אפשר להרוויח ולהפעיל גם את השחקנים האחרים. למשל כאן. שימו לב למהלך הזה, שמתחיל בחדירה לסל של דני אבדיה. כעיקרון, ולמרות החסימה האיכותית ששותל קאלויארו על היגינס – כדי לפנות את ווילבקין לזריקה – עושה רושם שהריווח בהתקפה הזאת לא מי יודע כמה. אלא שברגע שהכדור מגיע אל הידיים של ווילבקין, ההגנה מגיבה בפאניקה, וברסה שולחת לעברו שני שחקנים (קלאבר ומירוטיץ'). מכאן כבר יש הנעת כדור מהירה, דרך אבדיה ואל קאלויארו. הצגה.

via GIPHY

מכבי נותנת לעיתים קרובות את התחושה לפיה היא משחקת כדורסל התקפי כמו על אוטומט, כולל יכולת לזהות במהירות פתרונות הגנתיים של ההגנה היריבה – ולהעניש מיידית. למשל כאן. במבנה ההתקפה המסוים הזה, ומרגע שדורסי נע ללא כדור מצד אחד אל הצד השני, למכבי תל אביב אין שחקן בפינה בצד החזק, קרי בצד עם הכדור. כלומר, בצד עם הכדור נמצאים רק אבדיה וריינולדס, בעוד שלושת האחרים נמצאים בצד החלש (כלומר, בצד נטול הכדור). ומאחר שברצלונה מגיבה לפיק אנד רול של אבדיה את ריינולדס בפתרון שמאפשר לצהובים לייצר יתרון מספרי בהתקפה, מוריד אבדיה (ושוב אבדיה. אחלה אבדיה) שני כדרורים אגרסיביים, מושך אליו את טומיץ' (ששמר על ריינולדס) ומטיל את הכדור לחלל האוויר. ריינולדס כבר ידאג לתפוס ולהשלים את המהלך.

via GIPHY

שלוש נקודות לסיום
1. יופי של שבוע עבר על דני אבדיה. זה החל במחצית ראשונה מצוינת מול אלבה ברלין, המשיך בתצוגת תכלית של דומיננטיות נגד הפועל חולון והסתיים בכמה רגעים מרשימים וכמה דקות איכותיות מול הגודל והפיזיות שיש לברצלונה להציע. פיזיות אותה יפגוש בעונה הבאה רק אם יזכה להיבחר בדראפט על ידי קבוצת פלייאוף.

וזה ממש לא מקרי שמדד הפלוס מינוס שלו אמש היה הטוב ביותר בקבוצה. המדד הזה, במקרה של אבדיה, מספר את סיפור ההתקדמות שלו. עד לא מזמן הצביע המדד המסוים הזה על כך שמכבי רעה בדקות של אבדיה. לאחרונה הדברים השתנו מהקצה אל הקצה.

2. דיברנו הפעם על לא מעט דברים ולא מעט שחקנים, ולא הזכרנו (מספיק) את אותלו האנטר. האיש של מכבי בפנים סיים אמש עוד משחק מופתי, הפעם עם מדד יעילות 17, שהגיע לאחר משחק הסרת חלודה מול ברלין בשבוע שעבר.

לברצלונה, לפחות על הנייר, יש את הקו הקדמי השני הכי מרשים ביורוליג (אחרי ריאל מדריד). ולפרקים יכולנו להתרשם גם אתמול מאיכויתיו, ובמיוחד ברבע השלישי – כאשר השילוב של קלאבר את מירוטיץ' את טומיץ' החל לטחון את הכדור פנימה.

ועדיין, למכבי יש את האנטר. והאנטר מצליח להחזיק מעמד גם מול כאלה. כתבנו פעם ונכתוב שוב: אותלו האנטר הוא אחת ההחתמות הגדולות בהיסטוריה של מכבי תל אביב. החתמה שעושה הבדל בין קבוצה מפסידה לבין קבוצה מנצחת. לא פחות.

3. אז אחרי ההצגה מול ברצלונה, רושמת לעצמה מכבי תל אביב נצחון בכורה על קבוצת טופ 4. ומבהיר לכולם שהיא בעצמה קבוצת טופ 4, או לפחות אחת כזאת שתילחם עד לסיום העונה על כניסה למקום שמבטיח יתרון ביתיות בשלב הפלייאוף.  עצם הכניסה לפלייאוף, לראשונה מאז כניסת הפורמט החדש של היורוליג ולראשונה מאז עונת 2014/15, היא מזמן כבר עובדה מוגמרת. מי חשב שכך יהיה?

Follow @shay_hausmann