זה מדבק: הסגנון של סקוטי ווילבקין שולט במכבי ת"א

מכבי תל אביב הייתה רחוקה מרחק החטאת זריקה אחת, לא רעה בכלל, של אחד בילי בארון, מהפסד שלישי ברציפות ביורוליג מודל 2019/20. 28.5 שניות לסיום הזמן החוקי, כשהיא יוצאת מפסק זמן של מאמנה מילאן טומיץ', הריצה האורחת תרגיל פשוט (המכונה פיק אנד רול ספרדי) שהותיר את אותו בארון, בעונה שעברה קלע של מעל 49% לשלוש ביורוקאפ, כשהוא פנוי למדי. אבל השלשה שלו התגלגלה ויצאה החוצה, ומנעה השלמתו של קאמבק סרבי. קאמבק שלו אכן היה מושלם, היה משגר את מכבי תל אביב הישר אל תוך מחוזות הקרחנה, כבר באמצעו של חודש אוקטובר.

הכדורסל של ווילבקין
מיד ניגע בנקודות שונות שנובעות מאירועי אמש, אבל בואו, ברשותכם, ונתחיל מתובנה אחת מרכזית. הקבוצה הזאת של מכבי תל אביב הולכת, נכון לעכשיו, לאן שסקוטי ווילבקין לוקח אותה. כשווילבקין משחק את הכדורסל של ווילבקין ומצליח להתעלות, אז הצהובים שלו נראים טוב. וההיפך. מתוך שלושת המשחקים שפתחו את העונה האירופאית שלה, מכבי נראתה טוב פעם אחת – והפעם הזאת הייתה במשחק ההפסד במדריד בשבוע שעבר. ומי הצטיין? נו, אתם יודעים. ווילבקין עשה קסמים מול הקבוצה של פאבלו לאסו וסיים עם מדד יעילות של 27. בשני משחקיה הנוספים נראתה מכבי לא טוב. ואין זה מקרי שבשניהם שיחק ווילבקין הרבה פחות טוב. וסיים עם מדד יעילות, מצטבר, של 17.

וזה, האמת, אמור להיות סימן לא מעודד במיוחד מבחינתו של יאניס ספרופולוס. ולא, לא כי יש פסול בכך שגארד דומיננטי יהיה הברומטר של הקבוצה. זה טבעי. העניין הוא שהכדורסל של ווילבקין הופך את מצבה של מכבי לבינארי, כלומר טוב או רע. הוא הופך אותה לסטטית למדי במשחק ההתקפה, שתלוי כמעט כולו ביכולת של אחד לייצר לעצמו. וכשהכדורים נכנסים אז סנופי דיסקו. וההיפך.

ועושה רושם שספרופולוס חי עם העניין הזה, באופן מפתיע למדי, בשלום.

היי, זוכרים את תרגיל ה-VEER היפה שהריצה ריאל מדריד לג'ייסי קארול בשבוע שעבר ושהוביל להפסד השני של הצהובים העונה ביורוליג? נו, אז גם מכבי תל אביב הריצה VEER משלה הערב, וביצוע מוצלח שלו במהלך הארכה סימל את הנוקאווט שהונחת על פרצופם של הסרבים בחמש הדקות האחרונות. אז הנה האלמנט הכה מדובר בשבוע האחרון, דרך הטעיית חסימת הפיק אנד רול של האנטר לווטרס, בדרך לחסימה של אותו ההאנטר לסקוטי ווילבקין, שמזהה את תשומת הלב ההגנתית המוגברת ומאתר את האנטר הפנוי בדרך לדאנק.

via GIPHY

אבל כאן מגיעה השאלה: כמה מהלכים יפים שכאלו ראינו ממכבי תל אביב אמש? עזבו בעצם יפים, כי זה לא באמת משנה. כמה מהלכים יעילים שכאלו ראינו אתמול ממכבי תל אביב? לא הרבה. אלו שכן ראינו הגיעו בחמש הדקות הראשונות של המשחק, כשמכבי ידעה לנצל גם את ההלם הסרבי הראשוני וגם את החילופים ההגנתיים הממש לא מרשימים שלהם – כדי לנצל ולהעניש.

למשל כאן, כשמסירה פנימה לטאריק בלאק על גארד יריב (בארון), בהמשך לחילוף הגנתי שמכבי כפתה, מובילה לסל קל – ושימו לב לחיתוך ללא כדור של כספי, שהפעם הסתיים ללא מסירה.

via GIPHY

או כאן, למשל, כשמסירה פנימה לבלאק, בהתקפת המעבר, כשעליו שומר הרכז היריב צ'וביץ', גורמת לכוכב האדום לשלוח מהר שמירה כפולה על בלאק, וזה מוצא מזהה את החור ההגנתי ופוגע בזוסמן שנע ללא כדור.

via GIPHY

אבל אם ננתק את אותן חמש דקות ראשונות, בהן רצו הצהובים 2:17, וגם את חמש דקות ההארכה, שגם בה רצו הצהובים 2:17, נבין שמכבי נשארה בחיים ובהובלה, משך רוב רובו של המשחק, למרות התקפה תקועה לחלוטין. גם בגלל הסגנון וגם בגלל רמת הביצוע.

כו-לם כבר יודעים שההתקפה של ספרופולוס, נכון לעכשיו, מורכבת ברצף אחד גדול של כדרורים. שמבוסס בחלקו הגדול על גארד אחד, ולא רק ווילבקין, שמכדרר עצמו לדעת עד לרגע החילוף ההגנתי – ואז מנסה לעשות קסמים. אז מדי פעם זה באמת ווילבקין, אבל באותה המידה אפשר לראות גם את הגארדים האחרים, כולל וולטרס, בראיינט, דורסי או דיברתולומיאו, משחקים בחדווה גדולה בצורה דומה או זהה.

כי הכדורסל של ווילבקין הוא כדורסל מדבק. מכירים את הקלישאה על קבוצות שבהן השחקנים מדביקים האחד את האחר בחדוות המסירה? או בחדוות הטרוף ההגנתי? אז כרגע הצהובים מדביקים האחד את השני בחדוות היצירה העצמית. בכדורסל שבו אתה מכדרר עד שמסדר לעצמך זריקה. והמפתח למדד הזה טמון בשאלה אחת פשוטה: מי מהגארדים שמנינו כרגע, לדעתכם, מוכן לוותר על זריקה טובה לטובת מסירה לאחר? ותעזבו רגע את תרגיל ה-VEER  שהודגם לפני כמה פסקאות ותחשבו על זה. האם יש גארד במכבי, למעט אולי זוסמן, שמסוגל או רוצה לחשוב מהלך אחד מעבר להיי-אני-פנוי-עכשיו-אז-בוא-נעיף-זריקה-עכשיו?

ואתם יודעים מה? אין פסול בזה, כל עוד זה משוחק טוב. וזה לא. העניין הוא שאפילו בתוך הסיסטם הפשוט למדי הזה ובהלך המחשבה הנוכחי של שחקני הקו האחורי במכבי, רמת הביצוע לא טובה. התזמון של התרגילים הללו לוקה בחסר, שלא לדבר על הריווח ההתקפי הבעייתי. הרבה יותר מדי פעמים, מבחינת הצהובים, מוצאים הם עצמם כששחקנים קרובים מדי האחד לשני, עניין שפוגע, בין היתר, גם בזוויות המסירה וגם בזוויות החדירה לסל.

במהלך המשחק עצמו הצליחה מכבי להחזיק מעמד ולשמר את היתרון שצברה בדקות הראשונות גם בגלל ההישגים שלה בצד שבו שומרים וגם בזכות היכולת לייצר, מדי פעם, נקודות גם כשהכל תקוע. למשל כאן, כשכדררת בלתי פוסקת של סקוטי ווילבקין הסתיימה אמנם בשלשה קשה, אבל היה שם את האנטר כדי לתקן.

via GIPHY

העניין הוא שככל שהמשחק התקרב לסיומו (החוקי), הדברים הפכו קשים ומסובכים הרבה יותר. וכשרמת היצירתיות ההתקפית כמעט ולא קיימת, אז פשוט נותנים את הכדור לגארד התורן ומקווים לטוב. אז הנה, פעם אחת, הולכים לווילבקין. וזה, דרך פיק אנד רול באמצע עם בלאק, מכדרר, מכדרר ומכדרר ובמקרה הזה מאבד. ושימו לב בבקשה גם לריווח ההתקפי במהלך.

via GIPHY

via GIPHY

למזלה הגדול של מכבי תל אביב, הכדורים נכנסו לה בהארכה, כך שהכל בסדר.

טוב שיש כספי
כל עוד לא יוכח אחרת, המהלך ההתקפי הכי מוצלח של הצהובים, נכון לשלב הזה של העונה, הולך בערך ככה: ריבאונד הגנה של עומרי כספי, שדוחף את הכדור מהר לכיוון הצד השני, ואז מקבל החלטה (כלומר, או שמוסר או שמסיים בעצמו). שמונה ריבאונדים שכאלו היו לכספי אתמול, כשחלקם הלא קטן תורגם לצעקת "דיו" ולנסיונות לצאת מההתקפה העומדת כדי לייצר כדורסל של ריצה. כדורסל שמבליט את היכולת של התכשיט החדש-ישן שלה לשבור את השבלונה.

רגע, צעד אחד אחורה ברשותכם. מי שחשב, ציפה, קיווה ובמיוחד האמין שעומרי כספי יראה ככה, בשלב הזה של העונה, שיקום. עזבו, אל תתאמצו. אף אחד לא יקום. גם לא אנשי מכבי תל אביב עצמם. גם לא יאניס ספרופולוס. וגם לא עומרי כספי עצמו. האיש שהגיע לעונה הזאת לאחר היעדרות ארוכה מהמגרשים בשל פציעה, שחזרתו לצהוב לוותה בתהיות שונות לגבי מצבו הגופני ובכלל, שלא לדבר על החשש מהפער הגדול בין ההייפ העצום לבין מה הנישה המקצועית הצפויה כשחקן משלים, נראה ברגעים משמעותיים כמו רמה מעל השאר. ובכמה פרמטרים מקצועיים שונים.

ולא, אל תטעו או תאפשרו לפרץ הנוסטלגיה שהגיח בחסות מסיבת יום ההולדת של שימון לבלבל אתכם, היכולת הזאת של כספי, נכון נקודת לנקודת הזמן המסוימת הזאת באמצע אוקטובר 2019, ממש לא מזכירה נשכחות. כי כספי, שעבר לשחק בליגה של הגדולים כשהוא בן 21, לא עזב את מכבי מודל 2008/09 כשהוא שחקן התקפה מרכזי בה. את עונת היורוליג האחרונה שלו הוא סיים עם ממוצע של 8.8 נקודות למשחק.

וכרגע, כספי הוא אופציית הפוסט אפ (גב לסל) הכי טובה שיש לצהובים להציע. ומעבר ליכולות המסירה שלו בהתקפה המסודרת ובמשחק המעבר, הוא מצליח לקחת את השומרים שלו לטיול גם במשחק אחד על אחד עם הפנים לסל. ונראה, הקיצר, יוצא מן הכלל. בהתקפה.

ההגנה היא סיפור טיפה שונה. כלומר, אין ספק שכספי משחק בטרוף גם בהגנה. הוא אמנם לא תמיד מצליח להחזיק מעמד במהלכי אחד על אחד, אבל אקטיבי למדי עם הידיים, מצליח לגעת בלא מעט כדורים, לזהות נכון רוטציות הגנתיות ולשבש לא מעט מהלכים של היריבה. ולמרות זאת, ספרופולוס הלך בסיומו של המשחק מול הכוכב האדום בלגרד לחילופי הגנה-התקפה בין אייסי לבין כספי, ולא בגלל בעיית עבירות של האחרון. והסיבה לכך, נכון לאתמול, הייתה שחקן ספסל סרבי בשם דובריץ'. רצף של נקודות של דובריץ' בסיום המשחק, כשציוות ההגנתי שלו הוא כספי, גרם למאמן היווני לאבד אמון (הגנתי) בכספי. לפעמים בצדק, אבל לא תמיד, יש לומר.

הנה דוגמאות. שימו לב בסוף המהלך כאן לדובריץ' (13) אותו זונח כספי ולא סוגר אותו לריבאונד.

via GIPHY

ותראו את המבט של אותו הכספי לעבר הספסל, בסוף המהלך הבא ולאחר עוד ריבאונד התקפה וסל של אותו הדובריץ'. הפעם, מי שנרדם הוא לא כספי, אלא וולטרס שאמור היה לחפות ולאתר את השחקן היריב שדוהר לעבר הטבעת.

via GIPHY

רגע, אז בהגנה הכל בסדר?
כשסופגים בסך הכל 69 נקודות במשחק יורוליג, ועוד בכזה שאורך 45 דקות, הנחת העבודה חייבת להיות שההגנה עובדת יופי טופי. אפילו אם היריבה היא קבוצת התקפה בינונית כמו האלופה הסרבית. אפילו אם הרכז המוביל שלה במהלך הערב הוא פיליפ צ'וביץ' (גם בחסות המרפק שחטף לורנזו בראון מעומרי כספי כבר בתחילת המשחק), אחד הגארדים הפחות מרשימים שידע הפרקט של יד אליהו הישן.

מכבי תל אביב הצליחה להחזיק את היריבה שלה על פחות מ-20 נקודות בכל אחד משלושת הרבעים הראשונים. ועשתה זאת בעיקר בזכות שני פרמטרים. הראשון הוא האקטיביות והידיים הטובות של מספר שחקנים בקו האחורי. למשל זוסמן, שניצל קרדיט נרחב שקיבל מהמאמן שלו (33 דקות!) והשתמש בלאפות הגדולות שלו כדי לייצר 4 חטיפות. למשל דני אבדיה, שמתרוצץ בהגנה אחוז תזזית ומציק בחוסר נימוס למבוגרים ממנו. למשל ווילבקין (כן כן) ששואף, גם בהגנה, לגעת כמה שיותר בכדור.

אבל בסוף, ההגנה של מכבי תל אביב היא הקו הקדמי שלה. מכבי תלויה לחלוטין ביכולת של שחקני הפנים שלה, ובמיוחד בלאק והאנטר, לחפות על החורים שמייצרים עבורה האחרים. בלאק והאנטר, ניידים, חכמים ואגרסיביים, צריכים לתקן את הטעויות של האחרים. והם עושים זאת בהצלחה לא מעט פעמים.

במקרה הזה, כאן, החור מגיע מכיוונו של עומרי כספי, שלא מצליח להסתדר עם החדירה לסל של פרפרוגלו. למזלו, יש מאחור את בלאק.

via GIPHY

ולמרות רמת הביצוע הגבוהה למדי של שני אלו, כאשר המצטיין מביניהם אמש היה אלוף אירופה האנטר (גם בחיפוי בצבע וגם ביציאה לקלעים לאחר חילוף הגנתי), הגנה שמבוססת כמעט וכולה על היכולת של שני שוערים להציל את הכל מאחורה, רחוקה מלהיות הגנה מושלמת.

שלוש נקודות לסיום
1. הפלוטר של נייט וולטרס. אנחנו נדוש עוד רבות במעמדו ובסגנון המשחק של נייט וולטרס, היא שנראה היה בקיץ כדבר הכי קרוב לרכז שיש לצהובים להציע. אתמול הוא נראה לא רע בשלבים לא מעטים של המשחק, ובמיוחד כשהציג את אחד מכלי הנשק היעלים שיש לכדורסל המודרני להציע, והוא זריקת הפלוטר, מחצי מרחק ומטה ועם יד אחת, שיודעת לפגוע בהגנות שתלויות בנוכחות של גבוה הגנתי שמחכה מתחת לסל.

2. מכבי לא יודעת לנצח במשחקים צמודים? מכבי תל אביב הגיעה כבר למשחקים צמודים מול הפועל ירושלים, חימקי מוסקבה, ריאל מדריד והכוכב האדום בלגרד. בשלושה הראשונים הפסידה. ברביעי לא ניצחה (בזמן החוקי). נעקוב בעניין.

3. ניהול החילופים של יאניס ספרופולוס. לאחר שזרק לפרקט במוסקבה (האזורית) הרכב הזוי שכלל את דיברתולומיאו, אייסי (בעמדה 3) + בלאק והאנטר ביחד, שאיכשהו גם הצליח, עושה רושם שספרופולוס ממשיך להשליך לא אחת הרכבים רנדומליים למגרש, ולקוות לטוב. אתמול השליך לפתע, במהלך הרבע השלישי, גם את דיברתולומיאו וגם את דורסי. שניהם לא שיחקו עד לרגע זה. אחד מהם, דורסי, כרגע מנותק לחלוטין מהקבוצה. ואלו לא היו ההחלטות המשונות היחידות של ספרופולוס אמש. אבל את זה, לדעתי, נשמור כבר לטורים הבאים.

Follow @shay_hausmann