הכנה לבגרות: השיעור שלוקה דונצ`יץ` מקבל מהסלטיקס
כוכב דאלאס צריך ללמוד שהבכי לשופטים וההגנה המחרידה תוקעים את הפוטנציאל הבלתי נגמר שלו, בוסטון הולכת להיזכר כקבוצה היסטורית והגמר - מאכזב. וגם: הגעגוע לדנבר ויוקיץ`
ילד פלא - כך התרגלנו לקרוא ללוקה דונצ`יץ` מאז שהוא נכנס לחיינו לפני כמעט עשור. ראינו אותו מתבגר מול העיניים שלנו, הופך לסופרסטאר ענק ולאחרונה מגיע לגמר ה-NBA הראשון שלו בגיל 25.
הצלחתי לדמיין תסריט שבו לוקה זוכה באליפות ואותי מספר לכם על הדרך שעברנו איתו וכותב - "הלך הילד, נשאר הפלא" (בגיל 25 המשפט הזה מתחיל לתפוס נכון?), אבל לצערו של כוכב דאלאס, על הפרקט הוא עדיין ילד. הוא עדיין לא בשל. הוא עדיין עובר קורס בגדולה.
המאבס לא יפסידו את גמר 2024 לבוסטון בגלל לוקה. הם פוגשים קבוצה טובה יותר שראויה להיות האלופה. אך אם דונצ`יץ` לא יעשה שיעורי בית אחרי הגמר הזה ויבין מה דרוש ממנו כדי למקסם את הפוטנציאל הבלתי נגמר שלו, הם יפסידו שוב ושוב עתיד. ואז, כשהציפיות ממנו ישתנו, זה כן יהיה עליו.
בספטמבר האחרון דונצ`יץ` הודח עם סלובניה על ידי קנדה ברבע גמר המונדובאסקט, כשברבע האחרון הוא הורחק אחרי שזעם על השופטים לאורך כל המשחק. נשמע לכם מוכר? אחרי אותו משחק כתבתי: "הבכיינות שלו נהייתה בלתי נסבלת, עד שהוא לא יתבגר בקטע הזה - הוא לא יוכל לעשות את הקפיצה הבאה ולהיות באמת אחד הגדולים". כלום לא השתנה.
אולי עכשיו, כשכל אמריקה מבקרת אותו על ההתנהגות הילדותית והביקורות הבלתי פוסקות כלפי השופטים, הוא ילמד. האם השופטים טועים לפעמים? 100%. אבל ברגע שלוקה מתלונן פעם אחר פעם, גם כשאין סיבה מוצדקת (תוסיפו לזה סימונים מביכים של כסף לעברם), הוא הופך לבעיה. במסיבת העיתונאים, במקום לקחת אחריות כמו מנהיג אמיתי, הוא התעסק בשופטים. זה לא יכול להמשיך.
דונצ`יץ` סיים עם 27 נקודות (11 מ-27 מהשדה, 1 מ-7 משלוש, 4 מ-4 מהעונשין) לצד 6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים עד שיצא בשש עבירות 4:12 דקות לסיום, וראה את המספרים שלו ברבע האחרון בסדרה ממשיכים לדעוך: 8 נקודות על 3 מ-15 מהשדה (20%) ו-0 מ-4 משלוש (0%). לברון ג`יימס נגד דאלאס ב-2011 נצבע מחדש.
בוסטון לא גילתה לנו או ללוקה שהוא סובל מחוסר איפוק מול שופטים, היא בסך הכל שפכה אור על בעיה קיימת וידועה, אבל היא כן חשפה את ההגנה המזעזעת שלו, שגרמה לו להיראות בגמר כמו ג`יימס הארדן.
אחרי שעברו אותו 13 פעמים במשחק 2 (שיא שלילי לשחקן בעשור האחרון בפלייאוף), הסלטיקס המשיכו לצוד את הסלובני. "הכוונת של בוסטון ללא ספק על לוקה", אמר מאמן דאלאס ג`ייסון קיד, "הוא חייב לדעת לשמור ולהבין שאנחנו שם כדי להגן עליו". אם קיד אומר דבר כזה על הכוכב שלו - זה סימן שיש תקלה רצינית.
זו לא בושה להפסיד בגמר בכורה ובטח שלא בגיל 25. כפי שקרה לקיד, לברון והיריבים שלו מהסלטיקס - דונצ`יץ` צריך להבין שזה נורמלי להפסיד לפני שמנצחים, אבל זה פחות נורמלי לא ללמוד מטעויות. אין מקום להתמסכנות שלו ואין מקום למאמץ ההגנתי הלא קיים שלו. בעתיד, כשלוקה יהיה שחקן בוגר יותר, הוא יביט לאחור ויגיד תודה לבוסטון.
בימים הקרובים אנחנו קרוב לוודאי נקבל אלופה חדשה, ולפני שזה יהיה רשמי, נקדים את המאוחר ונסיר בפניה את הכובע. בוסטון 2023/24 אמנם נהנתה מהריצה הקלה אי פעם לגמר, אבל אם תרצו או לא תרצו, היא רשומה על אחת העונות הגדולות בהיסטוריה והיא אחת הקבוצות היותר חזקות שראינו. ועד הגמר לא הבנו עד כמה.
בכל פעם שיש תחושה ש"הנה הסלטיקס הלוזרים חזרו לעצמם" - מגיע מישהו אחר ומזכיר לנו שזאת חיה אחרת. במסיבת העיתונאים גם ג`יילן בראון, האיש שצריך לזכות ב-MVP של הגמר, הזכיר את זה: "לאורך כל השנה שמענו על ההפסדים שלנו בעבר ועל כך שאנחנו לא מסוגלים לסיים את המשימה, אבל זאת קבוצה חדשה. למדנו מהחוויות הקודמות, ניסיון זה המורה הכי טוב שקיים".
בוסטון לא רק סופרת 10 ניצחונות רצופים (שיא מועדון בפלייאוף) והיא לא רק שמרה על מאזן חוץ מושלם של 0:7, היא גם נותרה מושלמת במשחקי קלאץ` - עם שישה ניצחונות בשישה משחקים. וכמו בגמר המזרח נגד אינדיאנה, בראון היה שם כדי להדוף ריצת 2:22 ולקלוע חצי מרחק אדיר שהבטיח את הניצחון וסגר מבחינתו ערב של 30 נקודות (24 בחצי השני), 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים. וגם מדד פלוס מינוס 13+, בעוד ג`ייסון טייטום (5/6/31), שסחב את הקבוצה על הגב בחצי הראשון ומגיע לו קרדיט על זה, רשם מדד 4-. על המורשת של בראון כבר נדבר אחרי הטבעת.
עם ניצחון במשחק הבא בוסטון יכולה להפוך לקבוצה עם המאזן השני הכי טוב בפלייאוף בפורמט הקיים (2:16), אחרי גולדן סטייט 2016/17 שהפסידה רק פעם אחת. עם קריסטפס פורזינגיס, בלעדיו, מה זה משנה? זאת סופר-טים לכל דבר ועניין, עם קו אחורי קשוח מאין כמוהו ושני סופרסטארים. התקפה, הגנה והרבה הרבה אופי, ואת החלק השלישי הזה - לא יכולנו להגיד בעבר.
אל הורפורד בן 38, ג`רו הולידיי בן 34 (למרות שהוא זז בהגנה כמו בן 22) ואחריהם כל השחקנים של ג`ו מאזולה מתחת לגיל 30. אזהר ואומר שיש כאן חומר לשושלת.
אף אחת מ-156 הקבוצות שפיגרו 3:0 בפלייאוף לא הצליחה לחזור לניצחון בסדרה ולאורך כל העונה הזו בוסטון לא הפסידה יותר מפעמיים ברציפות, כך שמותר להתחיל את שלב הסיכומים. והאמת, מעבר לנתונים האלה, מספיק פשוט לראות כמה דקות מהסדרה כדי להבין שזה גמור: קבוצה אחת מרשימה נגד שני כוכבים שמנסים להושיע. זה לא באמת כוחות.
וזה מבאס. זה מבאס כי ציפינו לגמר שוויוני עם סיכוי לשבעה משחקים לראשונה מאז 2016. זה מבאס כי דאלאס גרמה לנו לחשוב שהיא שווה הרבה יותר אחרי הנוקאאוט מול מינסוטה ואנתוני אדוורדס. זה מבאס כי בוסטון משייטת בהילוך ראשון בלי פורזינגיס בריא. זה מבאס כי בכל מקרה הבדלי הרמות ברורים, אז למה הסלטיקס היו צריכים עזרה מהשופטים?
במשחק 2 הם פספסו את העבירה של בראון על פי ג`יי וושינגטון לפני הבלוק של דרק ווייט (בוסטון כנראה הייתה מנצחת גם ככה, אבל ההרגשה שהחמצנו עוד קצת דרמה מבאסת) והלילה ראינו שריקות שנויות במחלוקת במאני-טיים, כולל בין היתר העבירות שנשרקו לחובתו של לוקה. גם כאן - תחושת ה"מה היה קורה אם?" מבאסת, אפילו אם אנחנו בטוחים שהסלטיקס לא היו מפסידים ארבעה משחקים בסדרה. זה לא הגמר שייחלנו לו.
מבין דנבר, מינסוטה ודאלאס - עושה רושם שדאלאס זו הקבוצה שברמת המצ`אפ הכי נוחה לבוסטון. דאלאס הדיחה את מינסוטה שהדיחה את דנבר, שאולי, עם השחקן הטוב בעולם ניקולה יוקיץ`, הייתה מצליחה להדיח את הסלטיקס, או לפחות לספק פייט ראוי יותר (חותם על זה כגמר 2025).
הטימברוולבס ואנט להטו בזמן, אך נשארו סחוטים אחרי הסדרה המטורפת נגד הג`וקר ולוקה ניצל זאת היטב בגמר המערב. בסוף העייפות הגיעה גם למאבס, בקרב על הטבעת, בזמן שהסלטיקס באו מוכנים לטרוף אחרי הטיול שלהם במזרח. המזל הולך עם הטובים, והטובים האלה ראויים לטבעת.