ניקולה יוקיץ' והשאר: פרסי העונה ב-NBA

הגיע השלב הזה שבו אנחנו רבים על פרסים. על מי אני עובד, אנחנו תמיד בשלב הזה. אז בואו. אלו הבחירות שלי, שימו בתגובות את שלכם ונתקוטט:

השחקן המצטיין: ניקולה יוקיץ' (דנבר נאגטס)
יש שלושה מתמודדים אמיתיים על התואר. יאניס אנטטוקומפו, ג'ואל אמביד וניקולה יוקיץ'. שאר החברים רק הבליחו ברגעים מסוימים לשיח, אבל בשביל זה יש את פרסי שחקני החודש ושחקני השבוע. בכלל, כל מי שצריך לצעוק במגפון שיש לו "מקום בשיחה" כנראה לא באמת רלוונטי אליה. העונה הזאת שייכת לניקולה יוקיץ'.

גם אחרי קמפיין MVP בעונה שעברה, הסרבי בן ה-27 ממשיך להשתפר. הוא קיבל אתגר לא פשוט העונה: קח חבורה של חוטבי עצים, שבימים כתיקונם ילחמו על מקום בקצה הרוטציה, והפוך אותם לקבוצת פלייאוף. וכך היה - ויהי פלייאוף. בכל הפרמטרים האישיים יוקיץ' מוכיח עליונות: המספרים היבשים, והמספרים המתקדמים. מהבחינות האלה הוא לא בתחרות מול הקולגות שלו, או אפילו מול עצמו בעונה שעברה - הוא נותן עונה היסטורית. מבחן העין מאשר.

נכון לכתיבת שורות אלה, מדדי האנליטיקס מפרידים אותו מהיתר. זה יהיה נכון גם אחרי כתיבת שורות אלה, כי הפער עצום. ה-PER שלו העונה הוא הטוב בכל הזמנים. הוא ראשון גם במדדי פלוס-מינוס למיניהם. פשוט תבחרו והוא כנראה ראשון. גם למישהו כמוני, שנוטה להסתמך פחות על הנתונים המתקדמים - דומיננטיות כזו פשוט לא יכולה להיות צירוף מקרים.

לא די לכם? גשו לדפי הסטטיסטיקה הקלאסיים, שם תראו את המספרים הווסטברוקיים של יוקיץ' מלווים ביעילות מאוד-לא-ווסטברוקית באחוזי הקליעה. יוקיץ' קולע 27 נקודות ב-33.4 דקות למשחק, והוא עושה את זה עם טרו-שוטינג (אחוז קליעה שמשקלל שלשות וזריקות עונשין) גבוה מהממוצע בכמעט עשרה אחוזים! אה, וזה אפילו לא החלק הכי טוב במשחק שלו.

הוא המוסר הכי טוב בליגה, עם קריאת מרחב ברמה של גוגל ארת', ותזמון של נגן בפילהרמונית. 7.9 האסיסטים שהוא מוסר למשחק לא עושים עמו צדק. בלי להמשיך לעלוב בחבריו לקבוצה נאמר רק שהם מושגים בתנאי שטח קשים. ואם גם המספרים האלה לא מספיקים לכם - תראו משחק.

הקייס נגדו טמון במה שסביבו. לאורך ההיסטוריה של הפרס, לא חולקו המון תארי ה-MVP לשחקנים מקבוצה שלא הייתה מאריות הליגה. אבל כשלוקחים בחשבון שדנבר מנצחת בקצב כמעט זהה לפילי ומילווקי הטיעון הזה מתפורר. ההגנה של יוקיץ' טובה פחות משל השניים שמתמודדים מולו, אבל לא מספיק בשביל לפצות על הפער בעיני. ובכלל, הוא כבר לא שומר רע כמו המוניטין שלו. הוא בכושר מעולה, והוא לא נפצע אף פעם כי הוא לא קופץ.

הדומיננטיות של יוקיץ' על הפרקט לא ניתנת לערעור. הוא נותן עונת MVP לפנתיאון, ורק נשאר לשאול אם יש מישהו נוסף שעושה את זה טוב ממנו. זה צמוד, אבל לדעתי לא.

שחקן ההגנה: מרקוס סמארט (בוסטון סלטיקס)
הגארד האחרון שנבחר לתואר היה גארי פייטון, ואם זה היה תלוי בי, 26 שנים זה מספיק זמן. באין מועמד אחד שהתעלה בבירור מעל היתר - בואו נחגוג את הראבק המוגזם של מרכוס סמארט. אחרי פתיחה קשוחה ואפילו מאכזבת, הסלטיקס מצאו את הגרוב שלהם ככל שהעונה התקדמה, בעיקר בזכות ההגנה הטובה בליגה. יש מספיק מספרים שאוהבים את הקומבו-גארד האגרסיבי של בוסטון, אבל הם לבדם לא יספיקו בשביל לתפוס את כל מה שהוא נותן בצד הפחות הסקסי של המגרש.

מעבר להיותו פיטבול שכולם, בלי קשר לגודל, מעדיפים לא להתקרב אליו עם הכדור, סמארט גם מלחים יחד את ההגנה כשהוא נמצא בצד החלש. הוא לא שותק לרגע. הייתי שוקל להכניס את רוברט וויליאמס לשיחה על התואר, אבל לפעמים זה נראה כאילו הג'ויסטיק שלו נמצא אצל סמארט. הוא מה שאנחנו חושבים על רכז של פעם בהתקפה, רק בהגנה. מרכוס ניצח בראש שלי את יאניס הנהדר, שהקבוצה שלו רק בינונית בצד הזה העונה, ואת דריימונד גרין, שהפסיד קצת יותר מדי משחקים.

מאמן העונה: מונטי וויליאמס (פיניקס סאנס)
חייב ללכת עם מונטי וויליאמס פה. אחד מהנרטיבים השחוקים ביותר הוא שהשחקנים המובילים של פיניקס לא מקבלים מספיק קרדיט. למרות ההצלחה הפנומנלית שלהם, האוהדים מתמרמרים. אז קודם כל תנו למונטי וויליאמס את תואר מאמן העונה, ועכשיו בואו נפתח את זה.

מעצבנת אותי הגישה שחייבים לתגמל באופן אישי הצלחה קבוצתית. מי אמר שזה תמיד חייב להיות רק שחקן אחד או שניים שעושים את כל העבודה? ברמה הקבוצתית, יש משהו אפילו יותר מחמיא בזה שהקבוצה לא צריכה לתת את מירב הקרדיט לגדולה האישית של שחקנים מסוימים. כשרואים את פיניקס בפעולה קל להבין - מדובר במכונה הכי משומנת בליגה. הם מתואמים, אגרסיביים, ובעיקר קבוצתיים. אם יש לשחקנים האלה אגו וויליאמס דואג שיאפסנו אותו בלוקר לפני המשחק.

בתקופות, הקבוצה הזו הסתדרה בלי כל אחד משלושת השחקנים המרכזיים שלה, ועשתה זאת ברוב קלאסה. בעונה שבה אין קונצנזוס לגבי מועמדת בכירה לאליפות - אם יש אחת שיכולה לגרום לנו להראות טיפשיים זו כנראה פיניקס. וויליאמס מנצח על המקהלה, והמקהלה הזו מנגנת כשלם שגדול בהרבה מסך חלקיו. אם הייתי אוהד של הקבוצה הייתי שמח לעודד ארגון שלא זקוק ל-MVP פוטנציאלי כדי להראות ככה ערב אחרי ערב.

השחקן השישי: טיילר הירו (מיאמי היט)
זה די בכיס של טיילר הירו, לא? אפשר להתחכם בבחירות אוונגארדיות כמו טיוס ג'ונס או קמרון ג'ונסון, אבל בחייכם, זה לא עובד על אף אחד. הירו כמעט גדול על הפרס הזה בשלב הזה. אין הרבה קבוצות שהוא לא יפתח בחמישייה שלהן. 20.8 נקודות למשחק מהספסל זה נתון הזוי. כדי למצוא סקורר פורה יותר מהספסל צריך לחזור לריקי פירס בעונת 1989-90. חבל על הזמן, נמשיך.

השחקן המשתפר: ג'ה מוראנט (ממפיס גריזליס)
בעונה מוזרה כזו יש לא מעט מועמדים ראויים. דריוס גרלנד הפך לאולסטאר משום-מקום. אנפרני סיימונס עושה חיים בעולם הפוסט-אפוקליטי של פורטלנד. דזמונד ביין פתאום מוכיח לנו שהוא יודע לכדרר, ואם מוסיפים את זה לשאר היכולות שלו זה ביג דיל. וג'ורדן פול גנב את ליבי. אבל הפרס הזה צריך ללכת לג'ה מוראנט, שבעונה השלישית שלו בליגה הפך לסופרסטאר.

הוא פשוט כל כך הרבה יותר טוב, כל כך הרבה יותר מהר ממה שציפינו. כשמשווים תנאים ל-36 דקות, ג'ה קולע 8.7 יותר נקודות מבעונה שעברה. הוא הקפיץ את היוסג'-רייט שלו מ-27.2 אחוזים ל-33.8 אחוזים. וההתקפה של הדובים זינקה בהתאם. ממפיס מגיעה לפלייאוף מהמקום השני, עונה אחרי שגירדה בקושי את הזכות לסוויפ ג'נטלמנים דרך הפליי-אין. זה ג'ה.

רוקי העונה: סקוטי בארנס (טורונטו ראפטורס)
קיבלנו מחזור מרשים העונה, ועל התואר נלחמים שניים שקשה להפריד ביניהם. אני חייב ללכת עם סקוטי בארנס על פני אוון מובלי, אבל לא אכעס על מי שיבחרו באחרון. בארנס פשוט עושה הכל בשני צדי המגרש עבור טורונטו, ליטרלי. הוא משחק בכל העמדות ושומר על כל העמדות בקבוצה המטורללת של ניק נרס. 15.5 הנקודות שלו למשחק הן הרבה יותר ממה שציפינו לראות ממנו, עם 7.6 ריבאונדים ו-3.5. האנרגיות שלו פשוט מתורגמות לניצחונות כבר עכשיו. מובלי נהדר, ואפשר להשתפך גם עליו, אבל אני עם בארנס.

הלילה:
וושינגטון וויזארדס - ניו יורק ניקס, (הלילה, 2:00, 5SPORT)
משחק אחד לפני האחרון של וושינגטון, והניקס מבקרים את דני בבירה. אין עוד הרבה הזדמנויות ליהנות מהשגריר שלנו, שנמצא בתקופה מעולה וינסה להשלים עונה ללא חיסורים.

דאלאס מאבריקס - פורטלנד טרייל בלייזרס, (הלילה, 3:30, 5STARS)
המאץ'-אפ שכולנו חיכינו לו! לוקה דונצ'יץ' מול סי ג'יי אלבי. משחק למיטבי לכת. המאבס ינסו לגנוב את המקום השלישי מגולדן סטייט כדי להימנע ממפגש אפשרי מול פיניקס בסיבוב השני.