כשדני בא להתראיין אי שם סביב רבע לשש בבוקר, שעתיים אחרי שנבחר וכשהוא כבר גמור מריאיונות ארוכים באנגלית, הוא הודה, חוץ מלהורים שלו, בעיקר לשתי מערכות: מכבי תל אביב ונבחרת ישראל. שתיהן צריכות לנפח חזה בגאווה.
בחירת לוטרי היא אירוע נדיר לכל מדינה ובטח לנו, ואצל דני לכל אחת מהמערכות היה תפקיד חשוב בהישג. בנבחרת עד גיל 20 שזכתה באליפות אירופה בהיכל שלמה הוא הראה כמה הוא ווינר, מנהיג ויכול לתרום כשהכדור עובר אצלו. במכבי, בתחילת דרכו בבוגרים, הראה שהוא יכול להיות אפקטיבי גם בלי הכדור ואז, ככל שהעונה התקדמה, ניצל את ליגת ווינר כדי להראות מה הוא יכול לעשות עם החפץ הכתום ברמה המקצוענית ולקח את הביטחון גם ליורוליג.
וושינגטון וויזארדס צעקו את ה-Hell Yeah ב"חדר המלחמה" שלהם כי ידעו שהם מקבלים שחקן שמתאים בדיוק לכדורסל כמעט חסר העמדות שמשוחק ב-NBA בימים אלו, שיכול לתרום גם אם יצטרך לרוץ קצת לעמוד בפינה בהתחלה או עד שוול יחליט למסור. ומצד שני, יודעים גם שיוכל לקחת על עצמו ניהול משחק בדקות של שחקני הספסל וכמובן להתפתח בהמשך עד לשחקן אולסטאר – כשהכוונה בהמשך היא לשלוש-ארבע שנים ולא לציפיות קצרות הטווח שמוכרות במדינתנו.
סצנת הכדורסל הישראלית תקבל דחיפה מהאירוע הזה. חייבת לקבל. דגל ישראל הופיע בצמוד לשקופית שעלתה בשידור לכל העולם עם הפרטים של אבדיה והרייטינג בזמן בחירות הטופ-10 גבוה בהרבה מאשר הבחירות בהמשך. לא סתם דריימונד גרין פתאום צייץ על היין ברקע של משפחת אבדיה – פשוט כי הוא ראה את הדראפט בתחילתו. הפירסום וההצלחה האלו, כמו גם הביי-אאוט הכספי שבדרך, צריכים לעזור למכבי להמשיך להשקיע בניהול השחקנים הצעירים שלה. היא נהנית מהם על המגרש ואז לפעמים גם כשהם פורשים כנפיים הלאה. גם האיגוד והנבחרת צריכים להמשיך במאמצים כמו שהיו במקרה הזה לשכנע את התכשיט לבחור לייצג את הכחול לבן ולא את סרביה. אלו מסרים שיצטרכו להמשיך לעבור כל הזמן. נקווה שעוד ועוד צעירים יילכו למגרשי הכדורסל לנסות להיות דני וים הבאים.
אבדיה התנהל כמו חתן ובצדק. תכל'ס, אין לחץ אמיתי לפני חתונה. התוצאה ידועה מראש והשאלה העיקרית היא האם הכוס תישבר. בשביל דני רוב הבחירות מ-1 עד 11 היו טובות, ראשית בגלל מיקומן. קבוצה שבוחרת שחקן כל כך גבוה באמת מאמינה שהוא ישתלב ברוטציה, בחמישיה ובתקווה גם כאחד הכוכבים. וזו התחלה מצוינת לשחקן שמגיע לליגה בפעם הראשונה. עודד קטש סיפר כשחתם בניו יורק ניקס לקראת עונת 98/99 ולפני אותה שביתה שבסוף הובילה אותו להישאר במכבי, שלליגת ה-NBA חשוב לא רק להיכנס, אלא גם איך להיכנס. אם מצוידים בחוזה מינימום, סיכוי גבוה שתיזרק לספסל אחרי טעות אחת. אבל אם השכר גבוה, המאמן יראה הרבה יותר סבלנות. עם הבחירה ה-9, הוויזארדס מושקעים בו וכמובן גם ברוי הוצ'ימורה היפני אותו בחרו באותו מיקום לפני שנה. וזה אומר שייתנו לו לטעות וללמוד מכך, וזה לדבריו, אחת התכונות הטובות שלו.
כחצי שעה לפני התחלת הדראפט, דני ישב בפינת החדר שהוקדש ל-ESPN ועבר על המכשיר הסלולרי שלו. כמו שרובנו נוטים לעשות בזמן המתנה. הוא היה לחוץ אבל גם רגוע. בסיטואציה עם הוויזארדס יש כנראה יותר הבטחה מאכזבה. הקבוצה תלך על הפלייאוף ומקבלת חזרה אחרי יותר מעונה בחוץ את ג'ון וול במצב טיסה. הם לא אמורים להפסיד המון כמו קבוצות בבניה מאפס וזה טוב לדני שאמר בעצמו הבוקר שיהיה לו מאד קשה להתרגל להפסדים אחרי שנים של הובלה לאליפויות. אין שחקן סופר דומיננטי בעמדה 3 בקבוצה וזה ייתן לו דקות. הקבוצה נמצאת בבעלות של טד ליאונסיס וחברת מוניומנטל ספורט שהיא גם הבעלים של קבוצת ההוקי וה-WNBA בעיר – ליאונסיס נחשב לאחד הבעלים המשפיעים בליגה עם זיקה לחדשנות.
בצד המאכזב אי אפשר להתעלם מהכישלונות של האירגון הזה כבר הרבה שנים תחת אותם הבעלים. מקבלי החלטות חלשים חתמו על חוזים ארוכים רעים שתקעו את התקרה, פציעות, מאמן כמו סקוטי ברוקס שלא הצליח להראות בזמן שלו בעיר הבירה שהפנים לקחים מהשנים בהן לא הצליח ללכת עד הסוף עם אוקלהומה סיטי. בצד המקצועי האתגר יהיה השילוב מחדש של וול אחרי קרע באכילס ובעיות ברכיים. האם יהיה מהיר או כמעט מהיר כמו שהיה? מה לגבי הקליעה וקבלת ההחלטות? האם דני ייאלץ להסתפק רק בפירורים בהתקפה אחרי וול וברדלי ביל? והשאלה האחרונה בצד השלילי של ניתוח הלילה הזה היא פשוטה: אם כבר צנח בדראפט, לא היה עדיף לרדת עוד מקום או שניים לפניקס או סן אנטוניו, אירגונים בריאים בהרבה מבחינת הכדורסל עם מזג אוויר הרבה יותר חמים ומוכר? יכול להיות אבל זה כבר לא משנה. החתן שבר את הכוס וימריא בקרוב מאד לפרק חדש ומשמעותי בקריירה. כמו שלמדנו בשנים האחרונות, עם כל זה שמדובר בסוג של חתונה, בליגה הזו כמעט כולם מתגרשים בשלב כזה או אחר אז אפשר לומר בשקט שזו רק ההתחלה.