במשחק החמישי בין מיאמי ללייקרס, ממש ברגעי הקלאץ', לא ניתן היה לפספס את ג'ימי באטלר נשען על שלטי הפרסום באפיסת כוחות מוחלטת לקראת הסיום. והאמת, אחרי 47 דקות כל כך אינטנסיביות, זה די מובן. מה שלא כל כך ברור, זה מאיפה באטלר, לא משנה עד כמה טוב הוא היה, הצליח לאזור כוחות ולקלוע את זריקות העונשין הגורליות שהגיעו לאחר מכן?
גם בעונתו התשיעית בליגה הטובה בעולם, באטלר היה צריך לעבור דרך תעלות הביוב כדי לקבל את ההכרה לה הוא ראוי. בתחילת העונה אף אחד לא ספר את מיאמי שלו, ובטח שאף אחד לא הימר שתגיע לגמר - אבל באטלר, בשקט בשקט, צעד אחרי צעד, ענה למבקרים.
את ההפסקה בת ארבעת החודשים באטלר העביר בסן דייגו, יחד עם מאמנו ג'יימס סקוט. "כולם שאלו כיצד החיים שלנו השתנו במהלך הסגר, אבל זה פחות או יותר מה שהיה קורה בכל מקרה", הסביר סקוט. "'הבועה של ג'ימי', אם תרצו. הוא פשוט בא לעבוד, בלי הסחות דעת. אנחנו מתעוררים כל יום ב-3 בבוקר ומתחילים לעבוד, ואם אתה אצלו בבית - גם אתה עובד. אף אחד לא מקבל שחרור".
"אני זוכר שבקיץ הראשון שלנו יחד הוא אמר לי '3 מגיע יותר מהר ממה שאתה חושב', ואמרתי לו 'אני אהיה בסדר'", המשיך מאמנו האישי. "המשכתי לשחק משחקי וידאו עד 12 בלילה, והוא הגיע ב-3 בדיוק. באותו רגע הבנתי שאני צריך לישון יותר מוקדם".
זה אולי נשמע נושא פעוט, אבל באטלר וסקוט באמת ובתמים מאמינים שלוח הזמנים הזה משרת מטרה חשובה. הקשיחות הנפשית, המשמעת, הביטחון שאתה יכול לעשות יותר מכל אחד אחר. "אנחנו כאן כדי להשתפר, זה מה שבאטלר מטיף לי", סיפר סקוט. "אחר כך נהנה, כשנפרוש והכל ייגמר. עכשיו זה זמן לעבוד".
סקוט מנסה לשנות את טיב האימונים, כדי לשמור על גיוון. את הקיץ האחרון, למשל, באטלר העביר בלונדון - רק לשם שינוי הנוף. אבל העבודה היא זהה: ריצה במעלה דיונות של חול ים, הרמת משקולות, משחקי כדורעף או כדורגל עם טוויסט ועוד ועוד ועוד.
"ברור שהוא רוקן את טנק הדלק. הוא עושה הכל, אבל הכל, כדי לנצח - ואנחנו פשוט הולכים בעקבותיו", אמר דאנקן רובינסון על באטלר אחרי ההפועה ההירואית במשחק החמישי. האם הקסם של ג'ימי יעבוד גם במשחק השישי? האם נזכה לראות עוד קצת מכל הטוב הזה שנחת עלינו בתקופה הכל כך קשה בה אנו נמצאים? הלילה, ב-02:30 ב-5SPORT, כל התשובות.