הצהרת כוונות: מסקנות ממשחק 1 בגמר ה-NBA
הגיבור השקט של LA, הנשק החדש / ישן של ספולסטרה וגם: דייויס "יגנוב" ללברון את ה-MVP?
לא כל כך ברור למה השחקן הזה עובר מתחת לרדאר של כל העולם. יכול להיות שזה בגלל השם משפחה שלו שמסרב להיגמר, או בגלל שאת מרבית הקריירה בילה בדטרויט, וייתכן גם שהסיבה לכך נובעת מהאכזבה ממנו לאורך השנים, ביחס לציפיות כמובן. אבל בגיל 27, בהופעת הגמר הראשונה שלו, קנטוויוס קאלדוול פופ הזכיר לכולנו שכדאי לשים לב אליו.
"קאלדוול פופ הציל אותנו", הודה אנתוני דייויס בסיום הניצחון 98:116 על מיאמי במשחק הראשון של סדרת גמר ה-NBA. אם נשווה את 13 הנקודות ב-30% של קאלדוול פופ, ל-18 נק' ב-72.7% של קנדריק נאן (עוד נגיע אליו בהמשך), אפשר בטעות לחשוב שלרוקי של מיאמי היה משחק טוב יותר, אבל זו תהיה טעות מרה. הגארד של הלייקרס צלף 10 נק', כולל שתי שלשות רצופות, בדיוק כשלוס אנג'לס הייתה צריכה אותו - ברבע הראשון. גם מג'יק ג'ונסון התלהב: "כשהלייקרס נקלעו לפיגור 13, היה זה קאלדוול פופ שהפך את היוצרות עבור הקבוצה".
זאת הייתה הפעם השנייה בלבד בפלייאוף 2020 שהלייקרס נקלעו לפיגור דו ספרתי ברבע הראשון, כאשר בפעם הקודמת הפסידו לפורטלנד. לאור העובדה שהחבורה המוכשרת מ-LA לא רגילה לסיטואציה הזאת, אי אפשר לדעת לאן המשחק היה מתפתח אילולא ההתעלות של קאלדוול פופ בדקות הפתיחה.
מכיוון שיחסי הציבור של קאלדוול פופ שואפים לאפס, נזכיר שהוא לא התחיל לקלוע הבוקר. למעשה, הוא השחקן שקלע הכי הרבה שלשות בלייקרס בפלייאוף הנוכחי (34), וגם האחוזים שלו נפלאים מהטווח הזה - 41.5% (שני למרקיף מוריס בקבוצה) ו-45.7% ב"קץ' אנד שוט" (שני ללברון ג'יימס בקבוצה). בפלייאוף השני שלו בקריירה, לקלע מג'ורג'יה יש הזדמנות להותיר חותם אמיתי על אליפות שתיזכר לשנים. בפלייאוף הראשון שלו (2016), אגב, הודח בסוויפ על ידי חברו לקבוצה כיום, לברון.
שלוש נקודות, בונוס
בניגוד להמון קבוצות בכדורסל המודרני, לוס אנג'לס לייקרס לא תלויה במשחק השלשות שלה. יש לה את משחק המעבר שלה, את הגבוהים שלה, את הכוכבים שלה ואת ההגנה שלה. בעונה הסדירה היא הייתה בכלל הקבוצה השמינית הכי גרועה בליגה בקליעות מבחוץ, עם 11 שלשות בממוצע למשחק. ובדיוק בגלל זה, כשהיא כן קולעת - היא בלתי ניתנת לעצירה.
הבוקר קיבלנו דוגמא מושלמת ל"בונוס" הזה במשחק ההתקפה של הלייקרס. בחצי הראשון, הם הראו עליונות מוחלטת הרבה בזכות יכולת היסטורית מחוץ לקשת. הצהובים-סגולים השוו שיא מועדון עם 11 שלשות, אבל מה שמרשים במספר הזה (אתם רושמים שם ביוסטון?), זה האחוזים. לוס אנג'לס סיימה את המחצית הראשונה עם 11 מ-17 (!) מחוץ לקשת, שזה 64.7%. וכשהלייקרס קולעים ככה - "גיים אובר".
האמת, המספרים מספרים שבשביל "גיים אובר" לוס אנג'לס ממש לא צריכה לגרד את רף 65 האחוזים מחוץ לקשת. עד כה בפלייאוף, מספיק לה לעבור את ה-30%. כי בכל משחק שהיא קלעה מעל 30%, היא גם ניצחה (מאזן 0:13) ואילו בכל המשחקים שקלעה פחות - הפסידה (מאזן 3:0). נגד ההגנה של מיאמי, שחקני הלייקרס יקבלו הרבה מבטים פנויים מחוץ לקשת, ובדיוק על הפרמטר הזה המשחקים הבאים יוכלו לקום או ליפול.
ייתכן שיחסי הכוחות גדולים משחשבנו?
כל חובב כדורסל שהוא לא אוהד לוס אנג'לס או מיאמי, קיווה (ועדיין מקווה) לראות סדרה צמודה ושקולה בגמר ה-NBA. יחד עם זאת, במשחק הראשון נראה היה שלהיט אין את הכלים כדי להתמודד עם המפלצות מהוליווד. אחד הדברים שבלטו לעין וללא עוררין צריכים להטריד את אריק ספולסטרה, זה הקצב שלברון ג'יימס עשה את מה שהוא עשה. והוא עשה פלאים.
כלומר, ג'יימס סיים עם 25 נק', 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, מספרים שרואים בגמר רק מהגדולים ביותר, אבל הוא עשה את זה בהילוך ראשון ומאוד לא אופייני לשלב הזה של העונה. לאורך כל הקריירה של ג'יימס מדברים על כך שהוא יודע לספק את הסחורה הנדרשת במהלך העונה הסדירה, ושבפלייאוף הוא באמת מגביר הילוך. ואם בפלייאוף הוא מגביר הילוך, אז בסדרות הגמר הוא מגיע לקצה.
כל היריבות של לברון בגמר עד כה הוציאו ממנו את המיטב. רק בראיונות איתו לאחר אותם משחקים ניתן היה לראות את המאמץ הפיזי שהקדיש על הפרקט, והוא כבר היה מספר על החבלות שנגרמו לו. לעומת זאת, במשחק הראשון מול מיאמי לברון היה נראה נינוח למדי ואף קיבל מנוחה בדקות הסיום. מבחינתם של ההיט, אם זאת היכולת שהאקס שלהם הציג בהילוך ראשון, הם בצרות.
עוד נורות אדומות בחלק המזרחי של הגמר, מגיעות מהצד ההגנתי. לפחות במערכה הראשונה של המלחמה, הנשק המרכזי של מיאמי, הלא הוא ההגנה, נראה חשוף לחלוטין. פרנק ווגל סיפר שלפני המשחק הוא שוחח עם מאמנו לשעבר ריק פיטינו, שאימן בעונה שעברה את פנאתינייקוס, על דרכים לפצח את הגנת האזורית של ההיט. בארבע הפעמים שמיאמי כן שמרה אזורית בחצי הראשון, לוס אנג'לס לא התקשתה. בנוסף, לספולסטרה לא היו תשובות ל'סייז' של LA, שהצליחה בין היתר לנצח גם את קרב הריבאונדים - 36:54.
כאן למשל, לברון בכוונה רוצה לקבל מולו את טיילר הירו, וברגע שמתבצע חילוף בחסימה, הוא לוקח אותו לטיול כל הדרך לטבעת. גם איגודלה וקראודר לא מצליחים להסתדר עם הסייז של ג'יימס, שמתקן את ההחטאה שלו מהקו.
בוקר טוב קנדריק נאן
אלו שהתחילו לצפות ב-NBA בפלייאוף, בטח הופתעו לשמוע שקנדריק נאן נבחר לחמישיית הרוקיז הראשונה בעוד שטיילר הירו ממוקם בשנייה. הרי בפלייאוף נאן שותף ב-10 משחקים בלבד והירו שובר שיאים ומתפוצץ עם 37 נקודות על בוסטון. אבל אם נחזור אחורה לעידן שלפני העטלפים מסין, נאן היה אחד מהפתעות העונה. הרוקי בן ה-25 (חמש שנים יותר מבוגר מהירו) רשם 15.3 נק' למשחק במהלך העונה הסדירה, והבוקר, הוא סוף סוף הזכיר את עצמו.
אחרי שלא קלע יותר מ-6 נקודות באף משחק פלייאוף, נאן לקח את ההזדמנות שקיבל בגארבג' טיים מול הלייקרס וקלע 18 נק' ב-72.7% מהשדה. הפעם האחרונה שרוקי קלע 18+ נק' במשחק גמר מהספסל, הייתה לפני 40 שנה. גם אם הדקות שקיבל לא היו משמעותיות, ייתכן שהגארד הרוויח את המקום שלו ברוטציה להמשך הגמר, ושספולסטרה הרוויח כוח אש חדש / ישן. בעקבות פציעתו של גוראן דראגיץ', נאן יכול להיות אקס פקטור במסע של ההיט אל הסנסציה.
נקודות לסיום:
1. הפציעות של מיאמי. אם גוראן דראגיץ' ובאם אדבאיו לא יחזרו למשחקים הבאים, ולו אחד מהם, אפשר להתחיל לסכם את עונת ה-NBA ולהתכונן לדראפט. גם ג'ימי באטלר נראה סובל מכאבים, כך שעם כל ההערכה האדירה ללוחמים של פאט ריילי, סדק בסוללת הכוכבים יפגע אנושות בסיכויים שלהם לצאת מהבועה עם טבעת.
2. העבר של לברון. הפעם האחרונה שג'יימס הוביל 0:1 בסדרת גמר, הייתה מול דאלאס ב-2011. ברבע הרביעי של משחק 2 באותה סדרה הוא כבר הוביל ב-15 הפרש וראה את ה-0:2, אבל אז המאבס חזרו. שני האנשים שאולי זוכרים הכי טוב את הגמר ההוא (מנסיבות טראומטיות בעיקר), הם לברון ג'יימס ואריק ספולסטרה. הפעם הם אחד נגד השני, ושניהם יודעים היטב שאת הטבעות לא מחלקים אחרי משחק אחד.
3. אם וכאשר הגביע יצבע בצהוב-סגול - מי MVP? בפעם הראשונה בקריירה של לברון, השאלה הזאת על הפרק. עד עכשיו, בכל אליפות שזכה, הוא גם קטף את תואר ה-MVP של סדרת הגמר (בדיוק כמו מייקל ג'ורדן), אבל הפעם הוא משחק לצד מפלצת אמיתית בשם אנתוני דייויס, לו מרקיף מוריס קרא "הטוב בעולם" אחרי הניצחון.
בהופעת הבכורה שלו בגמר, דייויס הפציץ 34 נקודות ועשה כל העולה על רוחו. את התשובה לשאלה בשורה הראשונה נקבל בשבוע-שבועיים הקרובים במידה והלייקרס יזכו באליפות, אבל את התשובה לשאלה "איך MVP של דייויס ישפיע על המורשת של לברון?", נקבל רק בעוד כמה שנים, אם בכלל.