בתקופה שבה הספורט העולמי מושבת, חובבי הספורט למדו לרקוד: "הריקוד האחרון", הסדרה הדוקומנטרית של ESPN על העונה האחרונה של שיקגו בולס ומייקל ג'ורדן, עוררה לא מעט עניין. נדמה שכל מי שראה את הסדרה, הספיק לחוות עליה דעה - ובפרט, אנשי הכדורסל. אחד כזה הוא דייויד בלאט. המאמן הישראלי, שעשה היסטוריה ובעונתו הראשונה ב-NBA הצליח להגיע עד סדרת הגמר, התראיין הערב (ראשון) ל"5 באוויר", ושפך לא מעט תובנות על הסדרה, על האתגר של ניהול חדר הלבשה עם כוכבים - וגם על ההשוואה הבלתי נמנעת, בין אז להיום.
"היא מאוד מעניינת ומתאימה לתקופה שאנחנו חיים בה", הודה בלאט. "אם יש משהו שיוציא מהאנשים את הדכדוך, זו הסדרה הזאת". איך הרגיש לאור הגילויים בסדרה? "האמת היא שהכנות הכמעט אלימה שיש פה, קצת הפריעה לי. כמאמן אתה בד"כ רגיל לראות את העולם של האימון בתור סגור ושקט, ופתאום הכל נחשף. ההבדל הוא שכאן זה 22 שנים אחרי".
באופן טבעי, השיחה הגיעה כמובן גם לגדול מכולם: מייקל ג'ורדן. "אלוהים יש רק אחד, והוא לא משחק כדורסל", אמר בלאט באירוניה על הכינוי של מס' 23, "הוא הבין שהוא הכי גדול בעולם, אבל הוא לא היה בנאדם מושלם". אחת השאלות הבלתי נמנעות, היא מה ג'ורדן היה עושה בכדורסל של היום, בלאט חד משמעי: "ג'ורדן היה קולע 50 נקודות במשחק. כמו ווילט (צ'מברליין). היום הוא היה הולך לקו העונשין 25 פעמים במשחק, והוא היה קולע ב-80%, לא כמו צ'מברליין שהיה מגיע ל-50".
מי הכי הרשים אותו בסדרה? התשובה של בלאט ברורה. "דניס רודמן", הוא הודה. "פשוט בגלל שהוא הבין את התפקיד שלו, הבין שהמטרה שלו היא לתת את הכל למען הקבוצה, גם אם הוא לא יהיה הכי מוערך או מפורסם". בהמשך, הוא התייחס גם להחלטה של פיל ג'קסון לתת לרודמן כמה ימי חופש. האם היה עושה את אותו דבר כמאמן? "לא בטוח. נתתי לשחקנים קצת חבל, אבל עד גבול מסוים. מצד שני, ביורוליג כל משחק הוא הרבה יותר קריטי. ב-NBA אתה יכול להפסיד יום או יומיים, ולא יקרה שום דבר".
ההשוואה בין מייקל ג'ורדן ללברון ג'יימס היא נושא שרבים עסקו בו. בלאט, שאימן את קינג ג'יימס, ניסה למתוח קו משלו: "לברון גדל בתקופה אחרת מזו של מייקל. הדור החדש התמודד עם האינטרנט והמדיה, בתקופת ג'ורדן לא היה את הברנדינג. זו גם היתה תקופה אחרת ברמת המשחק: תסתכלו איזה פאולים עשו על ג'ורדן, כמה פיזיות היתה. לא סתם אמרתי שמייקל היה הולך 25 פעם לקו. ה-NBA שינה את החוקים בשביל העתיד, בשביל הסטטיסטיקות והאגרסיביות של השחקנים. זו תקופה אחרת".
לסיכום, הוא ניצל את ההזדמנות גם כדי להרהר על התקופה שלו כמאמן ב-NBA. "לא היה לי קל ללמוד, אם בכלל הצלחתי. הייתי צריך להבין כמה המשחק שמחוץ למשחק דומיננטי בליגה הזאת. זה יכול לקבוע את ההצלחה של הקבוצה, או הצלחה אישית. כמה דברים קשורים למיתוג של השחקנים, ליכולת של השחקן להצליח מחוץ למגרש". האם השחקנים יותר גדולים מהארגונים? "לא בטוח שיותר גדולים, אבל הם מאוד חשובים. גם הארגון תורם לכך".