דמאר מי? קוואי הפך לשחקן הגדול בתולדות הראפטורס
לאונרד נזקק לפחות מעונה כדי להוכיח שהטרייד עליו היה גאוני ולהביא את טורונטו לפסגות חדשות. יאניס? הוא יצטרך להמשיך להשתפר, בעיקר מהקו. סיכום משחק 6
לאורך גמר המזרח עקבנו אחרי התפקוד של שני הכוכבים הגדולים, קוואי לאונרד ויאניס אנטטוקומפו.
יושב לו היום דמאר דרוזן בביתו הטקסני וחושב מה? הרי הוא שחקן ענק. מהטובים שראתה הליגה בעשור החולף. אולי לא מהחמישה הכי טובים, אפילו לא מהעשרה, אבל שחקן ענק.
ולמרות שגדל בחום של קליפורניה והלך ל-USC, ובטח חלם לשחק בלייקרס או מקסימום בקליפרס, הוא איכשהו מצא את עצמו מתאהב בטורונטו והיא בו ובמשך תשע שנים מופלאות, הוא הביא את המועדון הזה לגבהים חדשים, כולל הופעת בכורה היסטורית בגמר המזרח.
זה היה המועדון שלו ודרוזן הפך במהרה לשחקן הכי גדול בתולדות הראפטורס. אם הוא רק היה חמישה, אולי עשרה אחוז טוב יותר, היה גם מצליח לעבור באחת משלוש העונות הקודמות את לברון ג'יימס וקליבלנד. אם הוא רק היה חמישה, אולי עשרה אחוז טוב יותר, הוא היה מביא את טורונטו גם לגמר ה-NBA לראשונה אי פעם. אבל הוא לא. יודעים מי כן?
עוד רבות ידובר, יתואר, יסופר ויושר על הטרייד של הקיץ הקודם. הטרייד ההוא הפך הלילה סופית לאחד המבריקים בתולדות הליגה, לא פחות. כשבוסטון שלחה את אייזיאה תומאס תמורת קיירי אירווינג, היא קיוותה לתמורה דומה עבור מהלך קשה נפשית, אבל קיירי הוא לא קוואי והקבוצה שפירקה את הסלטיקס עם ארבעה ניצחונות רצופים רק לפני שבועיים, התפרקה מול לאונרד עם ארבעה הפסדים רצופים.
הטרייד ההוא נוצר בצורה מוזרה. לקוואי לא הייתה בשום שלב בעיה עם המאמן שלו בסן אנטוניו, עם אחד החברים לקבוצה ובקושי עם העיר, למרות שהיא שוק קטן. אלה בדרך כלל הגורמים המרכזיים שמובילים כוכבים לרצות לעזוב את המועדון אותו הם מובילים, אבל אצל קוואי זה היה בכלל עימות משונה עם הצוות הרפואי של הספרס.
טורונטו, שקפצה על המציאה, הפנימה וטיפלה בו לכל אורך העונה בכפפות של משי כדי לקבל אותו חד, טרי וכשיר בדיוק ברגע הנכון. ולמרות שבתחילת הסדרה הזו הוא עוד סחב את הצד ובחמשת הימים שנשארו עד לתחילת הגמר הוא בטח יזדקק ללא מעט טיפולים בגלל הפציעה הטורדנית שמלווה אותו כבר שלוש שנים, הרי שקוואי היה שם ולשם שינוי, גם החברים לקבוצה.
בשלושת המשחקים הראשונים של הסדרה, הצוות המסייע של מילווקי השמיד את זה של טורונטו ואם יאניס לא מתפרק במשחק 3, כנראה שבמקום הפסד בשתי הארכות מילווקי עולה ל-0:3 ומחסלת את הסדרה הזו מזמן. אבל זה מה שקרה, טורונטו שרדה ובשלושת המשחקים האחרונים, הצוות המסייע שלה היה זה שעשה את ההבדל, גם בדקות בהן קוואי זכה למנוחה.
ההרמוניה הייתה מושלמת הלילה. שתי דקות לסוף הרבע השלישי, בפיגור 15 ואחרי מחצית ראשונה אנמית לגמרי שלו (רק 8 נקודות), קוואי פתאום השתלט על הפרקט עם רצף מסחרר של סל ועבירה, סל מחצי מרחק, ריבאונד הגנה, אסיסט, ריבאונד הגנה, סחיטת עבירה לשלוש זריקות (מה לעזאזל חשב לעצמו אריק בלדסו במהלך הזה?), השתלטות על ריבאונד ההתקפה אחרי החטאת הזריקה השלישית, עוד 1 מ-2 מהקו ולקינוח, ריבאונד הגנה. אם אתם עושים את החישוב, זה יוצא 8 נקודות, אסיסט ו-4 ריבאונדים ב-100 שניות וממשחק של 15 הפרש, נהיה 5.
בשלב הזה קוואי ירד לנוח לרגע. היו הרבה דיבורים בימים האחרונים על כמות הדקות שיאניס הולך לשחק במשחק 6, משחק של להיות או לחדול עבור מילווקי. היו מי שהאמינו שהוא יעשה "לברון" ויישאר על הפרקט לכל אורך 48 הדקות, אבל מייק בודנהולצר דבק בעמדתו והוריד את היווני לנוח בכמה מקרים, כולל בדקה וחצי הראשונות של הרבע המכריע, כשמילווקי עוד הייתה ביתרון וגם קוואי נח.
אלא שכאמור, החבר'ה של הגריק פריק לא ממש הופיעו לחצי השני של הסדרה הזו ובעוד שהוא סיים את המשחק עם פלוס שלוש נקודות בדקות שלו על הפרקט, בזמן שהוא נח מילווקי לא הייתה קיימת התקפית. לא פחות משש פעמים הוחלף היווני במהלך המשחק ובכל פעם שירד לנוח לרגע, טורונטו הריחה דם.
קייל לאורי, ה-BFF של דרוזן, שנותר שבור אחרי הטרייד, התעלה וסופסוף השיג את מה שלא הצליח להשיג עד היום. פרד ואן פליט, שלא היה קיים בפלייאוף עד השבוע האחרון, שינה לחלוטין את המשחק עם ארבע השלשות, השליטה בהתקפה והאנרגיות האדירות שלו. הוא פתח את הפלייאוף עם 14 נקודות בהפסד המפתיע לאורלנדו במשחק 1 ומאז, ב-14 משחקים קלע עוד 46 נקודות עלובות.
במשחק 4 מול מילווקי, ההצגה הגדולה של הראפטורס, סיפק 13. במשחק 5, ניצחון החוץ הענק, התפוצץ עם 21. הלילה סיים עם עוד 14. 48 נקודות בשלושה משחקים, כולל 14 מ-17 מחוץ לקשת. האיש שנולד מחדש.
קוואי הוא, בפער עצום, השחקן הכי טוב ובטח הכי יציב של הראפטורס, אבל בקבוצה השנייה יש שחקן לא פחות טוב ורק קצת פחות יציב ממנו והסיבה שטורונטו היא זו שהולכת לגמר ה-NBA נעוצה בכך שהאקס פקטורים שלה, בסופה של סדרה, השפיעו קצת יותר מאלה שמנגד.
על טורונטו עוד נדבר יותר לקראת תחילת הגמר, אז בינתיים נפרד ממילווקי. בודנהולצר, בפעם השנייה בקריירת האימון, מסיים עונה סדירה מעולה עם 60 ניצחונות ונכנס לפלייאוף עם יתרון הביתיות במזרח, רק בשביל לסיים את הסיפור שלו עם ארבעה הפסדים רצופים.
במסיבת העיתונאים בסיום, מה שעודד את קואץ' באד לקראת העתיד היה בעיקר המחשבה שיאניס עוד יילך וישתפר וזה, כמעט בוודאות, נכון. בהיעדר פציעה אכזרית כזו או אחרת, אין ספק שגרף השיפור של יאניס עוד רחוק מסיומו והקפיצה שהוא עשה בכל אחת משתי העונות האחרונות, כזו שתביא לו השנה את ה-MVP, אמורה להימשך.
כדי להפוך למכונה באמת בלתי עצירה הוא יהיה חייב להפוך לאיום קצת יותר טוב מהשלוש (רק שבע שלשות בכל הסדרה. למארק גאסול היו 12) ולהרבה יותר יציב מהקו. את הסלטיקס הוא טחן מהעונשין בחצי הגמר ובשני הניצחונות של מילווקי בפתיחת הסדרה הזו הוא קלע פעמיים 9 מ-12, אבל ההמשך היה די ברוטלי, עם 17 מ-36 בארבעת ההפסדים. אלה יותר מדי נקודות שהוא השאיר על הקו ושחקן מהסוג שלו, שסוחט כל כך הרבה עבירות, צריך לדעת גם לנצל אותן. זה גם הזמן שלו לנשום ולהישאר יותר דקות על הפרקט.
מילווקי זרקה הרבה מאוד ביצים לתוך הסל העונה בניסיון להקיף את יאניס בשחקנים שמתאימים לו. חלק מזה עבד יותר טוב, כמו עם ההחתמה הגאונית של ברוק לופז ששינה לגמרי את הסגנון שלו או הטרייד באמצע העונה על ג'ורג' היל וחלק פחות, כמו ההחתמה של פאו גאסול הפצוע או של ניקולה מירוטיץ', שהיה כל כך רע בחמשת המשחקים הקודמים של הסדרה, עד שבודנהולצר ויתר עליו לגמרי הלילה והוא לא שיחק לשנייה.
מילווקי נכנסת לעונה הבאה עם חוזה גדול מדי לאריק בלדסו המוגבל ותצטרך להתחיל במסע השכנועים שישאיר את כריס מידלטון ומלקולם ברוגדון. ליאניס עצמו יש חוזה לעוד שתי עונות והוא יוכל לקבל הארכת חוזה כבר בעונה הבאה, אבל אם מילווקי לא רוצה פתאום למצוא את עצמה נאבקת כדי להשאיר אותו, היא חייבת להוכיח לו בעונה הקרובה שאין נפילה ביכולת אחרי 60 הניצחונות והאכזבה העצומה שבסופם.