מג'יק, אייזיאה או סטוקטון: מי הרכז הטוב אי פעם ב-NBA?

"הגדול מכולם היה הקטן מכולם". המשפט הזה לקוח מעולם הכדורגל ושכל אחד יפרש לעצמו במי מדובר. אלא שגם על הפרקט זו לא הנחה כל כך מופרכת. כינסנו את ועדת המומחים שלנו לבחירת הרכז הטוב בהיסטוריה לקראת פתיחת העונה. כל אחד מחמשת הפרשנים שלנו דירג את הטופ 5 שלו כך שהנבחר הראשון קיבל 5 נקודות, השני 4 וכן הלאה. האם שקלול הנקודות מצביע על חוכמת המונים? תחליטו אתם:

4-5. אייזיאה תומאס (נקודות מהוועדה: 7)
גובה: 1.85 מ'
קבוצות: דטרויט
עונות בליגה: 13
ממוצעים: 19.2 נקודות, 9.3 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 3.6 ריבאונדים (בעונה הסדירה); 20.4 נק', 8.9 אס', 2.1 חט', 4.7 ריב' (בפלייאוף)
אליפויות: 2 (דטרויט 1989-90)

"הרוצח בעל פני התינוק" היה לא רק אשף הטיפול בכדור, אלא גם אחד הרכזים הכי קשוחים שנראו על המגרש. אייזיאה אימץ מוסר עבודה גבוה כבר בגיל צעיר ולא נרתע גם משחקנים גדולים וחזקים ממנו. החינוך אצל בובי נייט בקולג' באינדיאנה עשה את שלו ול-NBA הוא הגיע מוכן לכל קרב.

זריז כמו שד, בעל סיבולת כאב אדירה, לא מוותר, מוסר אדיר (7 בין מחלקי האסיסטים של כל הזמנים), ריבאונדר מפתיע לגובהו והדבק שחיבר את ה"באד-בויז" ליחידה לוחמת אחת. האיש במוקד המעבר בין העשור של מג'יק ובירד לשושלת של ג'ורדן.

4-5. בוב קוזי (נקודות מהוועדה: 7)
גובה: 1.85 מ'
קבוצות: בוסטון, סינסינטי
עונות בליגה: 13 וקצת
ממוצעים: 18.4 נקודות, 7.5 אסיסטים, 5.2 ריבאונדים (בעונה הסדירה); 18.5 נק', 8.6 אס', 5 ריב' (בפלייאוף)
אליפויות: 6 (בוסטון 1957, 1959-63)

הוא קטף אליפות במכללות עוד ב-1947, מסר הכי הרבה אסיסטים במחצית אחת (19), היה MVP בעונות האליפות הראשונות של בוסטון הגדולה ועדיין נמצא גבוה בדירוג שלנו בגלל סיבה אחת: רוברט ג'וזף קוזי היה הפליימייקר האמיתי הראשון.

מבריק, זריז, מקורי ובעיקר מנהיג שאוהב לנווט את כולם כשהכדור בידיים שלו. אחד הראשונים שהובילו תרגילים בהתקפה עומדת והשגריר של המאמן רד אאורבך על המגרש. אגב, אחרי 13 עונות בסלטיקס הוא תלה את הנעליים וחזר בגיל 41 לאחר שש שנות פרישה לשחק במדי סינסינטי, אותה אימן בעצמו.

3. ג'ון סטוקטון (נקודות מהוועדה: 13)
גובה: 1.85 מ'
קבוצות: יוטה
עונות בליגה: 19
ממוצעים: 13.1 נקודות, 10.5 אסיסטים, 2.2 חטיפות, 2.7 ריבאונדים (בעונה הסדירה); 13.4 נק', 10.1 אס', 1.9 חט', 3.3 ריב' (בפלייאוף)
אליפויות: 0

הבחירה ה-16 בדראפט המופלא של 1984 הגיע כשחקן סופר-אינטליגנטי, אומן התקפות המעבר והפיק-אנד-רול, אבל נזכר בעיקר כאיש של מספרים. לטוב ולרע. היחיד שהוביל את ה-NBA כמלך האסיסטים והחטיפות באותה עונה, מסר יותר אסיסטים מכל אחד אחר, החזיק בממוצע הגבוה ביותר לעונה ושלט בתחום במשך 9 עונות. מוביל גם את דירוג החוטפים ההיסטורי והיה חבר בצמד שאיים על המשך השליטה. וזה בדיוק העניין, הוא רק איים. גם בקבוצתו הוא היה השחקן השני בטיבו, מבט על הממוצעים מאכזב יותר מאשר הרושם של הנתונים המצטברים ויותר מכל מהדהד החלל שבספרה 0 בשורת האליפויות.

2. אוסקר רוברטסון (נקודות מהוועדה: 18)
גובה: 1.96 מ'
קבוצות: סינסינטי, מילווקי
עונות בליגה: 14
ממוצעים: 25.7 נקודות, 9.5 אסיסטים, 7.5 ריבאונדים, 1.1 חטיפות (בעונה הסדירה); 22.2 נק', 8.9 אס', 6.7 ריב' (בפלייאוף)
אליפויות: 1 (מילווקי 1971)

"ביג או" הגיע לליגה ב-1960 ומיד יצר מיס-מאץ' לכל יריב שהתייצב מולו. לעומת הרכזים האחרים, הוא היה גבוה וחזק. לעומת הגבוהים, הוא היה זריז וחכם. עולם הכדורסל גילה שאפשר גם אחרת. בעונת הרוּקי שלו העמיד ממוצעים של 30.5 נק', 10.1 ריב' ו-9.7 אס' לערב ובשנה לאחר מכן כבר רשם עונה נדירה עם ממוצע מפלצתי של טריפל דאבל (היחיד בהיסטוריה).

הרב-גוניות שלו הייתה כל כך גדולה שעד ימינו איש לא התקרב לכמות הטריפל דאבלים שלו בעונה הרגילה (182), אבל לא תמיד זה הצליח. למרות שהעמיד חמש עונות שלמות עם יותר מ-30 נקודות ו-10 אסיסטים למשחק, זכה באליפות רק כשחבר בגיל 31 לקארים עבדול ג'באר הדומיננטי במילווקי. אוסקר התאים את עצמו, החל לזרוק פחות ולחדור פחות וכך זכה בטבעת. אולי זה מה שמצביע יותר מכל עליו כרכז גדול – היכולת לוותר על האגו ולעשות את מה שהכי טוב לקבוצה.  

1. מג'יק ג'ונסון (נקודות מהוועדה: 21)
גובה: 2.06 מטרים
קבוצות: לייקרס
עונות בליגה: 12 וקצת
ממוצעים: 19.5 נקודות, 11.2 אסיסטים, 7.2 ריבאונדים, 1.9 חטיפות (בעונה הסדירה); 19.5 נק', 12.3 אס', 7.7 ריב', 1.9 חט' (בפלייאוף)
אליפויות: 5 (לייקרס 1980, 1982, 1985, 1987-8)

אם "ביג או" יצר מיס-מאץ' מול כל שומר, אז מג'יק כבר שיכלל את זה לדרגת אומנות. השחקן היחיד בהיסטוריה שתופקד בכל אחת מחמש העמדות במגרש וגם הצליח להיות טוב. אולי הכי טוב. מהקסמים שחולל בקולג', דרך החלפת קארים כסנטר בגמר בעונת הרוּקי, ההמשך במאבקים על ההגמוניה מול הסלטיקס ועד לקאמבק הבלתי נשכח לדרים טים המקורית (והיחידה).

ב-12 העונות המעטות מדי שלו בליגה, הגיע 9 פעמים לגמר וזכה ב-5 טבעות. נבחר שלוש פעמים ל-MVP של העונה הרגילה ו-3 פעמים למצטיין של סדרת הגמר, הראשונה מתוכן בעונת הבכורה שלו. אסף יותר טריפל דאבלים מכל אחד אחר בפלייאוף (30), מחזיק בממוצע חלוקת האסיסטים הגבוה ביותר למשחק והגיע לנבחרת החלומות ככוכב הגדול ביותר.

בקלטת הדרכת כדורסל שפירסם פעם, הסביר לילדים שאנחנו בנויים אחרת ממה שנראה לנו. כי איך אפשר לראות כדור, שני סלים, תשעה שחקנים אחרים, תנועה, קווי מסירה ועוד שלל דברים במגרש עם זוג עיניים בלבד? "יש לנו בערך מאה עיניים", התעקש. כולם הבינו למה הוא מתכוון, איש לא הבין כיצד הוא עושה את זה.

כי ארווין ג'ונסון החייכן ידע לזהות מיס-מאץ' מכל נקודה במגרש; הוא הצליח לראות את וורת'י או סקוט חותכים מאחוריו בין 3 שומרים ועדיין למצוא אותם במסירה; הוא הבין היכן יהיה לקארים הכי נוח לקבל את הכדור מבלי להסתכל עליו; הוא הריץ מתפרצות בגאונות השמורה לצוות מאמני פוטבול מיומן שעושים זאת עם קלסרים פתוחים. וכשהיה צריך, הוא גם השתלט על תפקיד הסקורר. פוינט גארד עם גובה של סופו, פורוורד עם סגולות השמורות לפליימייקרים. רבים טוענים שהוא היה הכדורסלן השלם מכולם, איש כמעט לא מערער על כך שהוא הרכז הגדול בהיסטוריה.

חברי הוועדה: שימי ריגר, גיל ברק, עופר "ג'ובה" גרוס, אור זיו, דניאל שחק