כתר המזרח: ההיט והפייסרס מפשלות בקרב על המקום ה-1

1. הקרב הישיר על ראשות המזרח היה האירוע המעניין ביותר של השבוע האחרון בליגה הטובה בעולם והדבר המרכזי שאפשר היה ללמוד ממנו הוא שהאלופה והטוענת לכתר, למרות הניצחון, לא מוכנות לפלייאוף. מיאמי ואינדיאנה הן עדיין שתי הקבוצות הכי טובות במזרח, אבל בתקופה האחרונה השחקנים של אריק ספולסטרה ופרנק ווגל פשוט לא עומדים בלחץ.

• חולים על הכדור הכתום? היכנסו לעולם הכדורסל שלנו

לפני הניצחון הדרמטי על ההיט, פול ג'ורג' וחבריו נראו כמו קבוצת תחתית ולא כמו מוליכת המזרח. ההפסדים לממפיס ושיקגו, שתי קבוצות שבדומה לאינדיאנה תלויות בראש ובראשונה במשחק ההגנה, חשפו את כל המגרעות ההתקפיות שלה. כולם היו יכולים לראות את התלות המוגזמת ביכולת של פול ג'ורג' לייצר לעצמו, את הבעיות של רוי היברט מול קו קדמי חזק, את החיסרון בקלעים יציבים בחוץ וברכז אמיתי שמפעיל את שאר השחקנים. לא ייאמן שאני אומר את זה, אבל המשחק מול מיאמי הגיע בתזמון מושלם עבור אינדיאנה, כי אם יש קבוצת צמרת אחת שנראית רע יותר ממנה בשבועות האחרונים זאת דווקא האלופה, שהפסידה ב-8 מ-13 המשחקים האחרונים שלה.

המשחק הזה הגיע בתזמון מושלם בעיקר לפול ג'ורג', שקצת קירטע בתקופה האחרונה, אך מצליח כמעט תמיד להתעלות כשהוא פוגש את לברון ג'יימס. ה-MVP של הליגה נתן אמנם עוד תצוגה ענקית והחזיק לבדו את ההיט במשחק עם 38 נקודות אבל מה שכולם יזכרו מהמשחק הזה יותר מכל הוא הרגע בו ג'ורג' חלף על פניו בקלילות בדרך לעוד דאנק אופייני. בעוד שבועיים ללברון תהיה הזדמנות לנקום, במפגש האחרון לפני הפלייאוף והשאלה היא אם עד אז בכלל יהיה להיט סיכוי לתפוס לאינדיאנה את המקום הראשון.

2. ובמעבר חד למקום הכי רחוק ממאבקי הצמרת - פילדלפיה. אין ספק שלא קל להיות סיקסר השנה והשבוע זה כבר הפך להיות משפיל. הקבוצה האומללה של ברט בראון נכנסה לספרי ההיסטוריה מהצד הלא נכון לאחר שהשוותה את רצף ההפסדים הארוך ביותר בתולדות הליגה: 26. היחידים שזוכרים עכשיו שאת העונה הם התחילו עם שלושה ניצחונות רצופים, כולל אחד על מיאמי, הם הפרשנים, שלא הבינו אז מאיפה זה בא להם וכבר שקלו הסבה מקצועית (אולי זה רק אני). הרי עוד לפני שהעונה התחילה, היה ברור שהסיקסרס הולכים על "טנקינג" השנה במטרה להשיג בחירה כמה שיותר גבוהה בדראפט הקרוב. כמעט כל מי שהביט בסגל המצחיק של בראון ניבא להם את העונה הגרועה ביותר בתולדות ה-NBA, וכעת הוא בוודאי טופח לעצמו על השכם.

3. אם אוהדי הסיקסרס מחפשים סיבות להתעודד, הם יכולים להסתכל על הניקס ולראות שגם הם אומללים. חסרי המזל שתומכים בקבוצה מניו יורק עדיין לא מבינים איך אחרי 8 ניצחונות רצופים וכשהמקום השמיני במזרח קרוב מתמיד, הקבוצה שלהם הצליחה לספוג 51 נקודות ברבע אחד מהלייקרס, שאפילו בעונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון הצליחו להשפיל את החבורה מהתפוח הגדול. גם האופטימי ביותר מאנשי הלייקרס לא היה מאמין ששחקנים כמו קנט בייזמור, זבייר הנרי וכריס קיימן ייכנסו לספר השיאים החיוביים של המועדון השנה, אבל ההיסטוריה מוכיחה שכשמשחקים מול הניקס הכל אפשרי.

4. אנחנו נשארים בלוס אנג'לס, אבל עוברים לקבוצה ששולטת בעיר בשנים האחרונות ולאחת הסיבות המרכזיות לכך - כריס פול. הרכז, שנחשב על ידי רבים (ודי בצדק יש לומר) לטוב ביותר בעולם, הדגים השבוע איך מתאוששים ממשחק חלש בצורה הטובה ביותר. בהפסד המפתיע לאקסית מניו אורלינס סבל פול מערב הקליעה הגרוע ביותר בקריירה שלו כשהחטיא את כל 12 ניסיונותיו מהשדה. יש שחקנים שאחרי ערב כזה היו נכנסים לטראומה ארוכת טווח אבל פול הוכיח שוב שהוא קורץ מחומר מיוחד ו-24 שעות לאחר מכן התפוצץ על דאלאס עם 31 נקודות. בהחלט שחקן מעורר השראה.

5. אני לא יודע אם ראסל ווסטברוק מאמין בקארמה אבל סביר להניח שהחל מהערב הוא יתחיל להאמין, לאחר ששמע שפטריק בברלי, האיש שקרע לו את המיניסקוס בעונה שעברה, סובל עכשיו מאותה הפציעה בדיוק. אם לשים רגע את ווסטברוק בצד, מדובר במכה קשה לתקוות האליפות של יוסטון, שכן בברלי הוא לא רק הרכז המוביל שלה אלא גם השומר האישי הטוב ביותר שיש לה ובלעדיו המשימה של הרוקטס הופכת לכמעט בלתי אפשרית.

6. זה לא סוד שהמערב הרבה יותר איכותי העונה מהמזרח. ככל שהעונה מתקדמת הפער בין האזורים רק הולך וגדל ואפשר לחוש בזה היטב בכל פעם שמשווים בין הקבוצות שמתחרות כרגע על מיקום בפלייאוף או נאבקות על כניסה אליו. קחו לדוגמא את המאבק על המקום השמיני במזרח. על הניקס, שהובסו השבוע בלוס אנג'לס, כבר ירדנו, אבל הם עוד נראים טוב ביחס לאטלנטה, שכרגע נמצאת בפנים אבל הפסידה חמישה משחקים ברציפות וכמו שהיא נראית אולי עדיף לה שתאבד את המקום השמיני לפני שתושפל קשות בפוסט סיזן. במערב, לעומת זאת, שלוש הקבוצות הנאבקות על שני המקומות האחרונים - ממפיס, פיניקס ודאלאס - נראות מצוין ושלושתן ראויות לפלייאוף יותר מרוב הקבוצות במזרח, וגם מחזיקות במאזן טוב יותר מכולן מלבד אינדיאנה ומיאמי.

7. ונסיים את הפינה השבועית עם אחד השחקנים הכי מעניינים שיש בליגה. לפני שבועיים החמאתי לאל ג'פרסון הנהדר שסוחב על גבו הרחב את שארלוט לפלייאוף ועכשיו הגיע הזמן להחמיא לשותפו לקו האחורי - ג'וש מקרוברטס. הוא אמנם קולע פחות מ-9 נקודות וקוטף בקושי 4 ריבאונדים למשחק, אבל הוא ללא ספק השחקן המלהיב ביותר שיש לבובקאטס.

השבוע, הפורוורד בן ה-27 סיפק עוד מהלך לפנתיאון עם דאנק אחורי מדהים שחתם את הניצחון הדרמטי על ברוקלין. אבל יש משהו שמאפיין את מקרוברטס יותר מהטבעות מפלצתיות, וזו היכולת שלו לחלק אסיסטים בצורה לא שגרתית. אין הרבה גבוהים בליגה שמסוגלים למסור כמו מקרוברטס (יותר מ-4 אסיסטים בממוצע למשחק), וגם אלה שכן לא עושים זאת ככה. לאיש יש חיבה מוזרה למסירות מאחורי הגב וכפי שתוכלו לראות בקטעי הווידאו הבאים (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7), בשנתיים האחרונות הוא הפך את זה לאומנות.