דודו אדרי היה אחד משני שחקני מ.ס טירה שנעצרו והוחזקו במעצר בטורקיה עד ששוחררו אמש (שני) וחזרו לישראל. היום, אדרי התראיין ל"חמש באוויר" וסיפר על הרגעים הקשים במעצר בטורקיה והחוויה הלא נעימה שעברו.
"לשמחתי הלילה סוף סוף ישנתי כמו שצריך, אתמול בשעה הזאת לא דמיינתי שזה מה שיהיה והמובן מאליו פתאום לא מובן מאליו", פתח אדרי וסיפר את השתלשלות האירועים: "יצאנו ביום שישי והיה לנו ערב חופשי, כמעט כל הקבוצה, התחלנו לשני רכבים שהמועדון דאג לנו שיהיו צמודים אלינו. הוואן הראשון שיצא הלכנו למרכז העיר, טיילנו ברחוב הראשי והלכנו לאכול במסעדה. אחר כך עשינו עוד סיבוב ועצרנו לאכול כנאפה במקום מומלץ וכל אחד הלך לעיסוקו".
"ישבנו במסעדה, מישהו התעסק עם כסף מזויף וזרק אותו", סיפר אדרי. "אני קמתי בשלב מסוים וצילמתי סרטון קצר של הכסף באוויר, סיימנו את הארוחה והביאו לנו את החשבון באותו רגע, משם ירדנו למטה, הלכנו למטה לחפש מונית כי הוואן כבר לא היה איתנו, עלינו למונית והמשכתי למלון כשחלק מהחברים לקבוצה המשיכו לצאת - אני באופי שלי פחות אוהב את היציאות וזה פחות בשבילי. זה היה ערב חופשי אז זה היה מותר".
"הגעתי למלון בשעה 1:30 בלילה, עליתי לחדר להתקלח ולישון ופתאום קיבלתי דפיקות חזקות בדלת בשעה 3:00 בלילה. שני חברים סיפרו לי שבלשים פרטיים מחפשים אותי למטה בטענה שהתעסקתי עם כסף מזויף ושצילמתי סרטון ורוצים שאמחק אותו. ירדתי למטה וחיכו לי תשעה אנשים בלבוש אזרחי, נתתי להם את הטלפון ואז הם ביקשו שאביא את הדרכון ואלבש בגדים ארוכים. אמרו לי שלא עשיתי כלום, אבל הסבירו לי שהולכים לתחנה למחוק את הסרטון ושאשים משהו ארוך כי קר".
"אני אדם שומר חוק, לא מתנגח, לא מתנגד", הוסיף אדרי. "מהרגע שירדתי למטה אז לקחו אותי לתחנה. מאותו רגע רק אחרי שעתיים היה לי קשר עם אנשי הקבוצה, בינתיים הכניסו אותי לרכב פרטי עם חמישה שוטרים צמודים עליי. עברנו דרך בית החולים, עשינו הליך מקוצר ומשם המשכנו לתחנה של הבלשים הפרטיים. ישבנו שם ובמשך שעה וחצי חיברו את הטלפונים למחשבים, הקיפו אותנו הרבה שוטרים ובשלב מסוים הגיעו שניים מבעלי הקבוצה שהוציאו לנו דפים לחתום עליהם - אמרו שבתוך חצי שעה נשלם קנס ונצא משם".
אבל מסתבר שזה לא מה שהיה כתוב בפועל על הדפים, לפי מה שאדרי סיפר: "הם רשמו גרסה שאנחנו התעסקנו בכסף מזויף ושעשינו דברים נוראיים, הפילו עלינו תיק שלם, רק אמרו לנו לחתום ושאנחנו משלמים קנס של כמה גרושים ויוצאים. בתחנת המשטרה התעללו בנו, צעקו עלינו, הורידו לנו את כל השרוכים מכל הגוף ובעטו אותנו לתוך תא עם שבעה אסירים. תא קטן מברזל עם השכנים הכי לא טובים של ישראל - סורי, לבנוני, איראני. אני לא רוצה לספר מה קורה בפנים".
אדרי המשיך לגולל את הדברים הקשים שעברו בתא המעצר: "הסוהרים שיתפו פעולה עם האסירים, הם איפרו עלינו סיגריות, הם בעטו בנו בזמן שאנחנו בלי מים ובלי אוכל, בלי מידע מה קורה ומה עשינו ולא עשינו שום דבר שונה מהרגיל. ישבנו אני וסטיבן ביחד עם עוד שבעה אנשים מאוד לא נחמדים מהמדינות הכי רעות שאפשר לדמיין - סוריה, לבנון, איראן, 3 תורכים, פלסטינאי שנסגר עם עצמו בצד".
"אתה רואה את המוות מגיע, אתה רואה אותם עם האש בעיניים. דאגו כל הזמן להגיד שאנחנו יהודים ובעטו עלינו בקבוקים ואמרו לנו 'כדורגל, כדורגל', אני לא יכול להסביר את זה. סטיבן החזיק אותי חזק יותר, אני אדם מאוד עדין. אני לא הגבתי לכלום, הם דיברו ביניהם ואמרו את המילה ישראל וצחקו, הם עמדו עלינו ואנחנו ישבנו גב לגב. הצלחתי לתפקד יחסית יפה בסיטואציה אבל הוא היה יותר חזק ממני. גם הסוהרים נגדך, חששתי שיקרו עוד דברים".
"הייתה דקה אחת שמישהו שם התכופף אליי עם סיגריה קרוב לפנים ואמר לי שהוא האבא ואני הבן ואני התפללתי שמשהו יקרה והגיע סוהר שהוציא אותנו מהתא לחקירה נוספת. הסבירו לנו שחתמנו על משהו והם לא ידעו אנגלית והייתה שם איראנית בת 41 שתרגמה אותי והאמינה לי. גם הסוהר האמין לי ואמר לי שהבירוקרטיה התורכית לא תיתן לזה להסתיים ככה ושזה ייקח כמה ימים. אני התפרקתי שם בפנים, לא ליד האסירים כדי לא להראות חולשה".
"כל הזמן פחדנו מהלילה שיגיע ושיקרו דברים. ביקשתי שיראו לי הוכחה שעשיתי משהו אבל הראו לי תמונה שלי עומד במסעדה בלי המצלמה ובלי כלום ולא היה כלום עליי - הם פשוט חיפשו שעיר לעזאזל. ביקשתי הוכחה שעשיתי משהו אבל אמרו שאני צריך לשבת כמה ימים בכלא בגלל בירוקרטיה טורקית. הם נתנו לנו שתי דקות עם הטלפון להסביר למשפחות מה קרה, התקשרתי לאשתי ולא הצלחתי לדבר איתה במשך שתי דקות, גמגמתי והסברתי לה מה קרה. היא עדכנה את כל המשפחה וגיסי וחמי לקחו טיסה ראשונה לטורקיה ועשו הכל כדי להוציא אותנו משם. אני עדיין לא מאמין ששרדנו שם, הסיפור הזה עוד כל כך ארוך. הם הביאו לנו דברים והסוהרים לא הכניסו את זה פנימה. הביאו מיץ דובדבן פעם ב-24 שעות ולחמניה עם נקניק וגבינה צהובה ביחד ולא אכלתי את זה".
"לשמחתי הצליחו להכניס לנו דג וצ'יפס פעם ב-24 שעות עם בקבוק מים, והשחקנים עזרו להכניס את זה אלינו פנימה. כל יום שעבר עדכנו אותי מבחוץ עם מסרים ולא הכל הגיע אלינו. אמרו ששר החוץ התערב והנשיא וניסו לערב את כולם רק כדי לעזור לנו. בכל לילה רואים את המוות מגיע, ישנים על רצפה מברזל עם האנשים הכי לא נחמדים בעולם. כבר הייתי עם הבזקים ופלאשבקים על דברים, דמיינתי סוהרים שיורים לי ברגליים. הסוהרים מעשנים עם האסירים, מזכירים להם שאנחנו יהודים. הייתה הרעת תנאים כל הזמן. בסופו של דבר אתמול רצו להעביר אותנו למרכז קליטה ואני לא מאחל לאף אחד להגיע לשם - יש שם כלובים של 20 מ' על 30 מ' ואנשים ישנים שם אחד על השני וזה האנשים הכי מפחידים שראיתי בחיים שלי".