פטריק ויירה היה אחד השחקנים הסוערים שידע הכדורגל. דמות תזזיתית, יצירתית ושנויה במחלוקת, הלב של נבחרת צרפת הגדולה שהיתה אלופת העולם ואלופת אירופה לאומות בסוף המאה העשרים, והציר המרכזי של ארסנל - שהיתה כוח אדיר בפרמייר ליג של שנות התשעים והאלפיים (כולל הקבוצה ה"בלתי מנוצחת" שלקחה אליפות ב-2004). אחרי 279 הופעות במדי התותחנים, וקריירה עשירה ומגוונת שכללה הופעות גם ביובנטוס ומנצ'סטר סיטי - ויירה תלה את הנעליים בשנת 2011. כעבור מספר שנים, הוא החליט לצאת למסע חדש בקריירה - מסע לא פשוט עבור שחקנים בפרופיל גבוה כמוהו: לנסות ולהגשים את הפסגות שהגיע אליהן כשחקן - שבע אליפויות מקומיות, חמישה גביעים וגביע עולמי אחד - גם על הקווים, כמאמן ראשי. רגע לפני שיפגוש את הפועל באר שבע, זה זמן טוב לתהות על קנקנו של ויירה המאמן - והאם הוא מצליח לעמוד ברף הגבוה שהוא עצמו הציב.
קריירת האימון של ויירה החלה מיד עם הפרישה, בקבוצה בה החליט לסיים את הקריירה - מנצ'סטר סיטי. הוא עבד במחלקות הנוער, מונה לתפקיד "מנהל הפיתוח הכדורגל" של המועדון, וגם שימש כמנג'ר קבוצת פיתוח של סיטי. בשנת 2015 הוא קיבל הצעה מניוקאסל להפוך למאמן ראשי, אבל בשל חילוקי דעות מקצועיים, האפשרות ירדה מהפרק. ויירה עלה לקווים בפעם הראשונה עדיין תחת הכסות של "סיטי אחזקות", אם תרצו, כשמונה למאמן הראשי של ניו יורק סיטי - קבוצת ה-MLS שמוחזקת כמעין "שלוחה" אמריקנית של הסיטיזנס בתפוח הגדול. בנובמבר 2015, הוכרז שהוא ישמש כמאמן הקבוצה, במקומו של ג'ייסון קרייס - ויחל את עבודתו בעונת 2016 (בארה"ב הכדורגל משוחק לפי שנה קלנדרית, מוזרים שכמותם).
בעונה הקודמת לוויירה, קרייס הביא את ניו יורק סיטי למקום השמיני במזרח וה-17 בסה"כ. ויירה שיפר אותה משמעותית - ואת עונת 2016 היא סיימה במקום השני במזרח (שלוש נקודות מאחורי היריבה העירונית, ניו יורק רד בול) והרביעי בסה"כ בליגה. ויירה נהנה משלושה שחקנים מרכזיים - החלוץ דויד וייה הקשר פרנק למפארד וגם אנדראה פירלו הוותיק, שהובילו את סיטי מבחינת מספרים (הספרדי כבש 23 שערים באותה עונה), והצליח להזניק את הקבוצה למקום גבוה במיוחד עבור המועדון הצעיר, שרק הוקם באמצע 2013. אחת המשימות העיקריות שוויירה ניסה להנחיל, ובמידה רבה גם הצליח, היה להתאים את שיטת המשחק של ניו יורק לשיטה של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי. כשהגיע ל-NY אמר: "אנחנו צריכים לשלוט במשחק, שהכדור יהיה שלנו. אנו נוכל לספוג, אבל נייצר יותר ממה שנקבל".
כמו כן, וזה כבר יותר אופייני לוויירה, הוא ניסה להנחיל שם מסורת הגנתית קשוחה. "זה ה-DNA שלנו", אמר רודני וואלאס אחרי אחד המשחקים, "עבודה קשה ולחץ גבוה, שיעזרו לנו להשיג יותר כדורים ולייצר יותר מצבים מול השער". ויירה המשיך בסיטי שנה אחת נוספת, שגם היא הסתיימה עם מקום טוב בצמרת, אבל הודחה - כמו בעונה הראשונה - בסיבוב הראשון של הפלייאוף. עד שוויירה קיבל את ההצעה לחזור הביתה. ביוני 2018 הוא הוכרז כמנג'ר החדש של ניס, קבוצה שונה בתכלית מהפרויקט הגרנדיוזי ועמוס המזומנים של סיטי. הוא נכנס לנעליו של לוסיאן פאברה, שהגיע לבורוסיה דורטמונד.
בניס, עד כה, ויירה מתקבל ברגשות מעורבים. הוא אמנם הצליח לקדם את הקבוצה מהריביירה מקום אחד בטבלה, כשהיא סיימה במקום השביעי, אבל בגביע הצרפתי הודח כבר בסיבוב הראשון (חטף 4:1 מטולוז), ונכנע בפנדלים לגנגאן בסיבוב השני של גביע הליגה המקומי. בעונה שעברה, ניס כבר סיימה במקום טוב יותר והגיע למקום החמישי (כך העפילה לליגה האירופית), בעונה שנגדעה עקב משבר הקורונה. פתיחת העונה הנוכחית מחייכת לפטריק, שניצח ארבעה משחקים במסגרת הליגה והפסיד רק שניים, אבל במחזור הפתיחה הוא הובס 6:2 בלברקוזן.
כמו בניו יורק סיטי, גם בניס ויירה מנסה לחזק את הקישור, ושם דגש בעיקר על משחק ההגנה. עם זאת, ביחס לעונה שעברה הוא שיפר את המשחק ההתקפי של הקבוצה בראשותם של שני שחקני ההתקפה המרכזיים, אמין גואירי וקספר דולברג. כמה הוא יצליח לאזן את ההגנה הקשוחה עם ההתקפה היצירתית? נוכל לקבל הצצה ראשונה, הערב (22:00), כשהקבוצה מהריביירה תשחק נגד האדומים מבירת הנגב.