אחרי דרמת הענק אמש (רביעי) בסנטיאגו ברנבאו, כולם ידברו על כך שזו ריאל מדריד וזו המסורת שלה בליגת האלופות. זה קורה לה שוב ושוב, ובכל פעם זה מדהים אותנו מחדש, אבל מה שקרה בגומלין חצי הגמר הוא שוב הוכחה לכמה הכדורגל יכול להיות נזיל. עד הדקה ה-88 באיירן מינכן סגרה נהדר, הגיעה למצבים וגם כבשה שער אדיר, ושבריר שניה של חוסר ריכוז מצד אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, והיא הולכת הביתה.
האזינו לפודקאסט "הנוסע המתמיד": סיכום חצאי הגמר
בפעם האחרונה שהשדים של ריאל הופיעו ורודריגו כבש צמד מהיר מול מנצ'סטר סיטי בחצי גמר ליגת האלופות, הכדורגל של הבלאנקוס עשה את ההבדל. הפעם זו היתה טעות לא מחוייבת שעד עכשיו קשה להאמין שהתרחשה. בדקה כזו, על ידי שוער כזה, שרשם משחק לפנתיאון עד אותה טעות. הקהל בברנבאו כבר השלים עם העובדה שהפעם זה לא יקרה. ברגע שנכבש שער השוויון, ה-1:2 היה רק עניין של זמן.
טוכל הכין את באיירן למשחק בצורה מושלמת. הוא ניטרל את הכח שלה בהתקפות מעבר, כשהנוכחות של דה ליכט היתה משמעותית. הוא המנהיג של הקבוצה בחלק האחורי. אמנם לריאל יש שחקנים טובים יותר מבחינה אינדיבידואלית, אבל קבוצתית באיירן היתה עדיפה, כפי שהיה גם באליאנץ ארנה. עד אותה טעות קריטית, המשחק לא ברח לה, והיא החזיקה בשליטה. ברגע שהגיע ה-1:1, עם האנרגיות של הברנבאו הסגור, חוץ מאוהדי באיירן, כולם הבינו שהמשחק הזה גמור. ריאל היתה בסוג של טריפ.
כואב על המאמן הגרמני, שהיה רחוק שתי דקות מלעשות היסטוריה ולהיות הראשון שלוקח 3 קבוצות לגמר ליגת האלופות. זה לא מקרי ומראה על עוצמה של מאמן. אם ב-2012 ההצלחה של רוברטו די מתיאו עם צ'לסי היתה מקרית, ההצלחה שלו היא לא מקרית. הוא יודע להוציא את המקסימום מהקבוצות שלו בליגת האלופות. בסופו של דבר הכל התנקז לאותה טעות של נוייר.
ולא רק נוייר טעה. גם צוות השיפוט ביצע טעות גסה מאוד ממש לפני שריקת הסיום, טעות שהחלה עם הנפת הדגל של הקוון. סימון מרצ'יניאק, שהוא שופט מצוין, היה יכול לצאת הכי גדול ולא לשרוק. הרבה פעמים אנחנו רואים שקוונים מניפים דגל, אבל השופט הראשי נותן למשחק להמשיך. בפעולה של אינסטינקט, הוא שרק. אנחנו בחיים לא נדע אם היה נבדל או לא בשער של דה ליכט, כי המערכת החצי אוטומטית לא בדקה את האירוע.
עכשיו הפנים לגמר. מבחינת יחסי הכוחות, ההבדלים גדולים מאוד. מדברים שלקראת הגמר יש לאנצ'לוטי התלבטות בין לונין לקורטואה בשער. אפשר להגיד שהצ'אנס היחיד של דורטמונד לחזור אם הגביע, זה אם אנצ'לוטי יחליט בסופו של דבר לפתוח עם קפה... במוקד יעמוד ג'וד בלינגהאם, שגם יפגוש את האקסית וגם ישחק ב"מגרש הביתי" בוומבלי. ממול יעמוד עוד אנגלי, ג'יידון סאנצ'ו, שאחרי ההופעות שלו בליגת האלופות לגארת' סאות'גייט יהיה קשה להתעלם ממנו לקראת היורו, אחרי שנעלם במנצ'סטר יונייטד.
גם אם דורטמונד תזכה בגביע, זה לא אומר שהיא קבוצה ברמה של ריאל, ולא צריך להיות גאון כדי לראות את זה. היתרון היחיד שיכול להיות לדורטמונד, הוא הקהל. הם יגיעו במאסות מטורפות. יהיה קיר צהוב אמיתי שדוחף את הקבוצה לגביע שני. אבל אם זה תלוי רק בכדורגל, קשה עד בלתי אפשרי לראות את הגרמנים זוכים. צריך לקרות שילוב של דברים חריגים. טעות קשה, אדום מוקדם. אם זה יהיה כדורגל נטו, זה על סף הבלתי אפשרי עבור דורטמונד.