הכי מדויק שיש: זו העונה האחרונה של טוני קרוס?

טוני קרוס, מאז ומעולם, היה שחקן מדויק. זה מה שהפך אותו לחלק אינטגרלי בשלישיית הקישור של ריאל מדריד ולשחקן שזכה בליגת האלופות חמש פעמים, ואולי בדרך לזכייה השישית (שתשווה את השיא של פרנסיסקו חנטו, שזכה עם הבלאנקוס בשנות ה-60). הוא אולי לא נתפס בתור אחד הפליימייקרים הגדולים בדורו ולא יצירתי כמו צ'אבי או אינייסטה, כשלמעשה הוא אולי אפילו לא השחקן היצירתי ביותר בקישור שלו עצמו כשלידו משחק לוקה מודריץ', אבל הוא כמעט ולא טועה.

כשעוברים על דפי סטטיסטיקה אחרי משחקים לא מפתיע אותנו לראות שטוני קרוס השלים 90 מ-95 מסירות. את השנה שעברה הוא השלים עם 3 שערים ו-3 בישולים בלבד, אף אחד מהם לא בנוקאאוט או מול יריבה משמעותית באמת בספרד, אבל הוא השלים 94% מהמסירות שלו לאורך עונה שלמה. 19 מכל 20 מסירות שלו בליגת האלופות, מול הקבוצות הכי טובות שקיימות בעולם הכדורגל, הגיעו לאדם הנכון. כשזה קרה במכונה משומנת כמו ריאל מדריד, וכשהכדורים האלה הגיעו לשמות כמו כרים בנזמה או ויניסיוס ג'וניור, זה עבד.

בעקבות זאת, קרוס מצא את עצמו בתוך אחד הקשרים הכי טובים בעולם. גם אם הוא בקושי בועט (ועדיין איום תמידי בבעיטות מרחוק, אומנות שהולכת ונעלמת בעולם חובב xG), גם אם לא נראה אותו מנסה לעבור שחקנים בכדרור או שולח פס שיכול להפוך לשער ודאי או לאיום מסוכן, הוא אחד השחקנים הכי שלמים שאפשר לבקש. חייט כדורגל.

וגם אם קרוס חייט כדורגל, קשה להגדיר אותו בתור חיית כדורגל. לפני כמה חודשים היה גל שמועות על כך שהוא מתכנן לפרוש בסוף העונה, לא מעט בגלל שהוא בעצמו אמר שהוא יפרוש בריאל מדריד, ושהשאלה היא רק מתי. לפני שנתיים הוא אמר ש-"33 זה גיל שטוב לפרוש בו". קרוס, שחגג את יום הולדתו ה-33 בינואר, הוסיף ש"אני עוד לא יודע מה אעשה בשנה הבאה. אעדכן כשאדע, אבל עוד לא החלטתי".

למרות זאת, די ברור שהקריירה של הקשר הגרמני קרובה לסופה. קרלו אנצ'לוטי, מאמנו, הביע אמונה בכך שהוא יחתום על חוזה חדש בריאל ושבלתי אפשרי לדמיין אותו פורש, אבל קשה לדמיין אותו למשל על הדשא בגיל 37 כמו חברו לקבוצה לוקה מודריץ', שעוד הספיק לשחק מונדיאל שלם במדי קרואטיה. קרוס, לשם ההשוואה, פרש מהנבחרת בקיץ 2021 ולמעשה ויתר על מקום כמעט מובטח בהרכב במונדיאל. עכשיו יש סיכוי לא רע שהוא יוותר על מקום בהרכב של אחת הקבוצות הגדולות בתולדות הכדורגל, אחרי זכייה שנייה ברציפות וחמישית ב-8 שנים בליגת האלופות. למה?

משנה מוסכמות
שחקנים פורשים, ברוב המקרים, מתחלקים לשניים. יש את אלה שפורשים בגלל פציעה אחת יותר מדי או בגלל שהגוף שלהם כבר לא מחזיק עונת כדורגל מודרנית, ואת אלה שתולים את הנעליים אחרי כמה שנות דעיכה וכשהם במרחק מאוד גדול משיא הכדורגל העולמי.

טוני קרוס לא שייך לאף קטגוריה. הוא היה בריא באופן יוצא דופן לשחקן מהטופ העולמי, בהתחשב בכך שהוא בן 33 וששיחק כמעט כל עונה עד לשלבים המאוחרים ביותר. מאז שהגיע לריאל מדריד, פציעתו הארוכה ביותר השביתה אותו ל-8 משחקים בלבד. רק פעם אחת, אותה פציעה נקודתית בתחילת העונה שעברה, הוא היה בחוץ ליותר מחודש שלם. גם אם הוא לא משחק 90 דקות בכל משחק ו-50 משחקים בעונה, זה נתון חריג במיוחד.

מעבר לזה, כפי שציינתי מקודם, הוא עדיין ממש טוב. הוא שני העונה בליגה הספרדית בכמות המסירות (ובשיעור הצלחה מדהים של 92%), וראשון בליגה במרחק שעברו מסירותיו. הוא ראשון במסירות לשליש האחרון של המגרש ובמסירות שעברו מרחק של 10 מטרים לפחות. יכול להיות שגם בגיל 33 הוא המוסר הטוב ביותר בכדורגל העולמי.

ולמרות זאת, הוא הזכיר מספר פעמים את זה שבגיל 32 שחקני כדורגל מתחילים להדרדר ואת זה שהוא לא רואה את עצמו מגיע לגיל 38 ככדורגלן. הוא מסיים חוזה בקיץ ובספרד דיווחו על כך שהוא נוטה לחתום על חוזה חדש בריאל, אולי לשנה אחת נוספת לצד לוקה מודריץ', אבל כשבאיירן מינכן או מנצ'סטר סיטי מחכות בחצי הגמר עולה המחשבה שזאת הפעם האחרונה או אחת לפני האחרונה.

הוא מדבר בחופשיות על הפרישה ועל עתידו המקצועי בפודקאסט שלו, בו אמר ש"לא נשארו לי יותר מדי חודשים על הדשא". יכול להיות שזה יהיה לפני שנת פרישה ב-2023/24, אולי השנה האחרונה של מודריץ'-קרוס בריאל לפני מעבר הלפיד לדור של אורליאן טשואמני ואדוארדו קמבינגה, כרגע בתפקיד הקשר האחורי והמגן השמאלי של הקבוצה. יכול להיות שהדחף להמשיך לשחק יישאר שם. הרבה יותר קל להגיד שאתה רוצה לפרוש בגיל 33 מאשר אשכרה לקום ולעשות את זה, בטח כשאתה עדיין אחד הטובים בעולם וברמת המשחק הגבוהה ביותר.

הוא לא נהנה?
זה מרגיש כאילו אי אפשר שלא לשאול את השאלה הזאת. יש כאן שחקן, מהטובים בעולם בתחומו, שנמצא בקבוצות הכי טובות בעולם בעשור האחרון פחות או יותר. מ-2010 עד 2014 הוא היה שחקן הרכב בבאיירן מינכן, מ-2014 עד היום בריאל מדריד והגיע להישגים נאים בכדורגל. לא רק הזכיות בצ'מפיונס או אליפות העולם, אלא גם הון שמוערך בכ-25 מיליון דולר. גם כשמתחשבים בזה, הוא עדיין עלול לפרוש בקיץ הקרוב. ואם לא הקרוב אז בבא אחריו.

קרוס פרש מנבחרת גרמניה לפני המונדיאל האחרון, כשאמר שהוא רוצה לפנות יותר זמן למטרות שלו בריאל מדריד ולמשפחתו. כשחושבים על זה, האמת, הוא השיג הכל בכדורגל. מונדיאל, שלוש אליפויות בספרד, שלוש אליפויות בגרמניה, 5 זכיות בליגת האלופות, זכיות בגביע העולם במועדונים ובגביעים. 18 או 32 תארים, תלוי אם אתם סופרים גם זכיות בסופר-קאפים ובגביע העולם למועדונים, וכמה בחירות בתארים אישיים. בשלב מסוים, אולי, אין לו מה עוד להרוויח.

דוגמה מעניינת אחרת, מהכיוון ההפוך, מגיעה דווקא מאלילו רוג'ר פדרר. פדרר היה אחד הטניסאים הגדולים ואולי הספורטאי המהנה ביותר בכל הזמנים, אבל גם טניסאי שפרש באופן רשמי ב-2022, 4.5 שנים אחרי זכייתו האחרונה בגראנד סלאם ואחרי מאבק רפואי ממושך בניסיון לחזור ולהתחרות. גורל דומה חיכה גם לדירק נוביצקי, בן ארצו של קרוס, שאמר שהוא לא יכול לרוץ עם ילדיו בגלל פציעות שעבר ושהוא מתחרט על השנתיים האחרונות ככדורסלן.

דוגמה אחרת מגיעה אלינו מחברו לקבוצה ולנבחרת של מולר בעבר, פיליפ לאם, שפרש בגיל 34. "אני רוצה לתת את המקסימום ככל יום ואני יכול לעשות את זה עד לסוף העונה. אחריה אעצור, לא אוכל לשמור על כושר עילאי". לאם, בדומה לקרוס, היה אחד השחקנים החכמים בתולדות הכדורגל הגרמני. לאם, בדומה לקרוס, פרש בגיל צעיר מהנבחרת הלאומית (בגיל 30 ואחרי הזכייה במונדיאל).

בשנים שעברו מאז לאם לא חזר לכדורגל במשרה מלאה. הוא כותב טורים והפך לשגריר של גרמניה ביורו 2020 ו-2024, אבל מדובר בתפקיד סמלי ולא משהו משמעותי מעבר. הוא יצא מהמעגל האינסופי של הכדורגל, עשה את שלו ואולי מאושר יותר עכשיו, ולא כמאמן או כמנהל מקצועי. זה אולי גם מה שמחכה לנו עם טוני קרוס.

לא מופרך לדמיין אותו זוכה בליגת האלופות, או סתם מסיים איזה עונה במקום השני עם עוד משחק של 83 מ-85 מסירות מול איזה ריאל סוסיאדד, ומודיע אחרי זה שהוא לא יחזור בשנה הבאה. קצת כמו טים דאנקן, שהודיע על הפרישה בהודעה רשמית באתר הקבוצה ולא בהצהרה דרמטית או עם סבב פרידה, קרוס מרגיש כאחד האנשים שירגישו שהם עשו את שלהם וילכו.

בלי דרמות, בלי ירידה חדה ביכולת, בלי הרגשה של סוף העולם. זאת אולי הפרישה הנשגבת ביותר, ואולי הפרישה לה זוכים כל כך מעטים אם בכלל מקריירה כזאת או אחרת. פשוט לסיים, לקבל מחיאות כפיים, ולארוז את הדברים בדרך הביתה. הכי מדויק שיש.