הצד האפל מאחורי הכדורגל היפה של מנצ'סטר סיטי
תמרון של החוקים וניצול העוצמה הכלכלית לרעה. האם זה לגיטימי?
מנצ'סטר סיטי היא אחת מקבוצות הכדורגל המהנות ביותר, אם לא המהנה ביותר. הוכחה לזה קיבלנו בראשון האחרון, ב-2:2 הנהדר בין הקבוצה של פפ גווארדיולה לליברפול של יורגן קלופ. ראינו את זה גם במאות משחקים מאז פפ גווארדיולה הגיע לצד התכול של מנצ'סטר ואולי נראה את זה גם היום (רביעי), במשחק מול אתלטיקו מדריד.
- 22:00, ישיר ב-5SPORT: אתלטיקו מדריד - מנצ'סטר סיטי
על המגרש קשה לא לאהוב אותם. השילוב בין שחקנים טובים מאוד כמו קווין דה בריינה, ברנרדו סילבה, ריאד מחרז ופיל פודן לבין שיטת משחק דינמית והתקפית יוצר קבוצה שגם האוהדים הנייטרלים, או כל מי שלא אוהד את ליברפול או מנצ'סטר יונייטד, יכול לאהוד. הביקורת הגדולה ביותר היא לא על איכות הכדורגל, אלא על הקבוצה עצמה.
מנצ'סטר סיטי עלולה להרגיש כמו קבוצת פלסטיק. קבוצה שהתחילה להצליח רק כשהגיע הכסף הגדול. אם מועדוני הפרמייר ליג מתחרים אחד בשני עם רובים, סיטי הגיעה עם טנק. אין אף מועדון, אולי חוץ ממנצ'סטר יונייטד, שיכול להתחרות עם המשאבים שלה. קבוצה שנמצאת בבעלות מדינה, ולא עסק שחי ונופל על רווח כמו כמעט כל מועדון בעולם (מלבד פריז סן ז'רמן וניוקאסל), יכולה להשקיע הרבה יותר ממועדונים אחרים. פיפ"א לא אוסרת על מדינות לקנות קבוצות, אך מנסה לאזן באמצעות הפייר פליי.
ההפרש בדמי ההעברה ה"רשמיים" עצום: מנצ'סטר סיטי הוציאה 506 מיליון פאונד נטו (כסף על רכישת שחקנים בקיזוז הכסף ממכירתם) על שחקנים ב-5 העונות האחרונות, לפי Transferleague. במקום השני באנגליה מנצ'סטר יונייטד עם 378.9 מיליון, ליברפול לשם השוואה עם 92.4. הנתון הזה מעורר מחשבה, אבל הסיפור של סיטי גדול יותר, ורקוב יותר. המספרים, ככל הנראה, גבוהים בהרבה.
"דר שפיגל" הגרמני חשף בשבוע שעבר שמנצ'סטר סיטי, במשך שנים, העבירה כסף דרך ממשלת אבו דאבי וקבוצות קטנות שבבעלותה בניסיון לסגור עסקאות. הקבוצה השתמשה במנופים של הממשלה מהאמירויות בשביל לעקוף את חוקי הפייר פליי, הן מבחינת שחקנים צעירים והן מבחינת מאמנים.
ראינו את צ'לסי וריאל מדריד מתמודדות עם איסור העברות, עונש שיעילותו שנויה במחלוקת, לאחר שהחתימו קטינים. זה קרה גם במנצ'סטר סיטי. נאסר על קבוצות לשלם תמורת שחקנים בני 16 ומטה בין מדינות, אך סיטי עקפה זאת באמצעות חברות פרטיות. סיטי נאלצה לשלם בעבר כ-300 אלף פאונד, לפחות, בעקבות הפרת אותם תנאים.
סיטי, ככל הנראה, עשתה זאת עם מספר שחקנים, ביניהם ג'יידון סאנצ'ו ובראהים דיאס שעברו בגיל צעיר לסיטי מווטפורד וממלאגה בהתאמה. הקבוצה, לפי "דר שפיגל" שגיבה את התחקיר המעמיק במסמכים חתומים ע"י אנשי סיטי שמאשרים את ההאשמות החמורות, שילמה למשפחת השחקן באמצעות חברות נפרדות מהמועדון ובכך "עקפה" את האיסור של פיפ"א.
מלבד זאת, חוקי הפייר פליי מגבילים את הכסף שהבעלים עצמם יכולים להזרים. במקרה של מנצ'סטר סיטי, חלק מהכסף אותו הזרימו הספונסרים, לפי "דר שפיגל", הגיע מכיסו של שייח מנסור עצמו, הבעלים של סיטי.
ההשפעה, בשונה ממה שקרה בקבוצות שפעלו בכל הקשור לקטינים, הגיעה גם לבוגרים. רוברטו מנצ'יני, ששימש כמאמן סיטי בין 2009 ל-2013, קיבל כסף באמצעות חברת קש של בעלי הקבוצה. העיתון חשף מסמך שמעיד, לכאורה, שהקבוצה העבירה כ-10 מיליון יורו ליאיא טורה באמצעות חברה בבעלותו של שייח' מנסור, ולא כחלק מדמי ההעברה בין סיטי לברצלונה. טורה הפך לאחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון.
לא מדובר בהאשמות חדשות. דר שפיגל פרסם בעבר סדרת תחקירים מקיפה על מנצ'סטר סיטי, זאת שהובילה להשעיית המועדון לשנתיים מליגת האלופות. סיטי ערערה על העונש וזוכתה בבית הדין הגבוה לספורט, ה-CAS. חשוב לציין כי בית הדין קבע שאופ"א לא הצליחה למצוא עוד הוכחות מעבר למה שפורסם בעיתון ב-2018, לפני אותו משפט.
כעת, בעקבות התחקיר, הליגה האנגלית הודיעה שתפתח בחקירה משלה נגד הקבוצה. מדובר בהאשמות קשות, בנוסף למסמכים שחשף "Football Leaks" ומעידים שסיטי קיבלה מאות מיליונים היישר מהשלטון באבו דאבי, הפרה של חוקי פיפ"א. בעוד האשמות אלו חמורות וראוי כי יעמדו לחקירה מקיפה של שלטונות הכדורגל, נשארה שאלה אחת לא פתורה – מה האינטרס של אבו דאבי?
אחת הקלישאות הגדולות ביותר בעולם העיתונות, בעולם העסקים ובחיים בכלל היא לעקוב אחרי הכסף. Follow the Money. כתבנו בעבר בהרחבה על תופעת ה"ספורטסוושינג" בהקשר של ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה שניצל את הספורט כדי לשפר את תדמית מדינתו בעולם לפני הפלישה לאוקראינה. הממשל האמירתי אינו אכזרי כמו זה הרוסי, שמואשם ברצח עם ובשימוש בנשק כימי, אך זה גורם לתהיה לגבי הכוונות של בעלי סיטי.
הממשל באיחוד האמירויות מואשם בהפרת זכויות אדם רבות. אין שלטון דמוקרטי, יש הגבלות חמורות על חופש הביטוי והעיתונות, קיים עונש מוות, בתי דין מאפשרים עונשים כמו מלקות וסקילה ויש אפליה ברורה כלפי נשים ולהט"בים.
בעקבות המקרה של פוטין, שוב עולות השאלות: האם על פיפ"א לאסור שימוש של מדינות בספורט לטובתן האישית? האם עלינו כאוהדים להתייחס לקבוצות אחרת בעקבות הבעלים? האם זה דבר רע, בהתחשב בכך שבסופו של דבר נוצרות קבוצות טובות יותר? לא בטוח שנוכל לקבל את כל התשובות לכך.